אם אין חינוך- אין פרס נובל

אכן בשורות משמחות. שוב הראש היהודי מראה מה הוא שווה וממציא לנו פטנטים. כמיטב המסורת, קיבל אריה ורשל, אחד משלושת הזוכים בפרס נובל לכימיה, טלפונים נרגשים מנשיא המדינה שציין בפניו את עובדת היותם שכנים, ומראש הממשלה שסיים את השיחה בניכוס זהותו של ורשל  באמצעות המשפט המקסים "אתה אחד משלנו". ובכן, זה נתון לפרשנות לאור העובדה שורשל בחר לעזוב את הארץ בשל מחסור בתקנים ומימון ובשל הרצון להתקדם בתחום בו בחר. המסקנה המתבקשת במבט לאחור היא כי הוא קבל החלטה מאד נכונה.

עוד ב-Onlife:

במקביל להתרגשות הגדולה שבזכייה, שוב אנחנו מתבשרים כי ישראל היא הראשונה בעולם המערבי בבריחת מוחות (לפי מחקרו של פרופ' דן בן דוד, בשנת 2007- 2008 לימדו 29 מרצים ישראליים על כל מאה שנשארו – נתון שגדל מהשנים שקדמו לו). בנוסף פורסם כי לפי  נתוני השלכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2011 כ-18 אלף סטודנטים ישראלים למדו בחו"ל והיוו כ-5% מכלל הסטודנטים (שיעור גבוה לשיעור הסטודנטים הממוצע של סטודנטים זרים במדינות ה- (OECD.

שר המדע, הטכנולוגיה והחלל הכריז מעל דפי העיתון על מלחמה כנגד בריחת המוחות. אכן יוזמה ברוכה וחשובה בהתחשב בהנחה כי המשאב העיקרי שיש למדינת ישראל הוא המוח האנושי. אך הצהרה זו מאבדת את כל תוכנה כאשר ממשיכים בדפדוף בעיתון היומי שם נתקלים בכותרת המבשרת על שינויים דרמטיים שמנחיל משרד החינוך בצהרונים. עוד לא דברנו על המשכורות הנמוכות באקדמיה, המחסור החריף בתקנים והתשתיות הבלתי מתקדמות, אלא על החינוך הבסיסי והמהותי של ילדי הגן- צעד אחד לפני כיתה א'.

מימין לשמאל: מייקל לויט ואריה ורשל, זוכי פרס נובל לכימיה. צילום: רויטרס

לפי הפרסומים, בקרוב תחול הפחתה משמעותית בתקצוב הצהרונים פחותים שמשמעותה היא פחות תכנים, צמצום שיעורי העשרה וגיוס כוח אדם זול יותר, זאת בנוסף להגדלת כמות הילדים בכיתה (מספר שעשוי לעלות מעשרה תלמידים ל-33). בקיצור, הצהרונים יהפכו לבייביסיטר בתנאים ממש גרועים. וכל זאת בחסות וועדה שתפקידה להיטיב את מצב החינוך בארץ, את התנאים בהם הילדים לומדים, ואת שכר המורים על מנת שיגויסו דמויות הראויות להחזיק בידיהם את התפקיד המשמעותי הזה.

צעד זה, בנוסף לרבים אחרים, מעידים על הצהרת הכוונות העגומה של הממשלה כלפיי חינוך ילדי ישראל שמסרבת להבין כי זוכה פרס נובל לא נוצר ביום, גם לא בארבע שנים בלימודים באוניברסיטה. קודמות לכך שנים של למידה, עניין, טיפוח ויצירת אהבה ללמידה. אלו לא יכולים להינתן בתנאים של כיתות צפופות, מורים עייפים ומאוימים ובלתי מתוגמלים, תכנים דלילים ושיטות לימוד מיושנות. לצערי, יותר מדי מגמות מעידות על כך שאלו לא עומדים להיות  מנת חלקם של תלמידי מערכת החינוך הציבורית שפעם אחר פעם מקבלים הוכחות נחרצות לכך שהם בתחתית סדר העדיפויות.

מדינות דוגמת סינגפור ופינלנד שהתעוררו בזמן לנוכח המצב העגום של מערכות החינוך שלהן (אשר השליכו באופן ישיר, מן הסתם, על מצב המדינה העתידי) החלו בתהליכים מעמיקים, יסודיים ועקביים חפים מפוליטיקה על מנת להפוך את היוצרות ולהביא לשינויים אמיתיים הבאים לידי ביטוי לדוגמה במדד הפיז"ה העולמי. אולם אצלנו, ההצהרות היפות מתגלות כחרב פיפיות ותכניות מבורכות (למשל חינוך חינם מגיל שלוש) נעשות בחופזה ללא היערכות מתאימה לצורך פופוליזם וגריפת הון פוליטי לפני בחירות. המסקנה המתבקשת היא כי המעוניינים בחינוך ראוי ומשמעותי צריכים לשלם המון כסף או לא לגור פה.  באופן כזה נמשיך להיטפל לכל זוכה נובל בעל קשר ישראלי כלשהוא- רק שעם הזמן הקשר ילך וייחלש.