אודיה קורן: להיות רזה כמו שאני רוצה ולא שמנה כמו שאני חושבת

ג'ו לואיס, מתאגרף במשקל כבד, אמר פעם: "התחלתי דיאטה, הפסקתי לשתות ואכלתי ממש מעט, תוך שבועיים איבדתי ארבע-עשר יום." לא רק שאני מבינה ומזדהה אתו, אני גם יכולה להוסיף מנסיוני: רזיתי 6 קילו ועכשיו נשארו לי עוד 8 כדי להגיע למשקל שממנו התחלתי את הדיאטה.

 

רושם ראשוני: חשה שובע

קארין שי, אם לשניים, נלחמת ב-7 ק"ג מיותרים שיושבים עליה. בואו לקרוא על התהליך שהיא עוברת. בלוג מיוחד

 

 

באמת שנמאסתי כבר על עצמי. כמה אפשר להתעסק עם הדבר הזה שנקרא משקל. לצערי אין לי הפרעות אכילה. שום דבר לא מפריע לי לאכול. אני אוכלת בשמחה, בהנאה ובתיאבון. לפעמים גם משעמום או מעייפות. לפעמים כי קר. לעיתים כי חם. הרבה פעמים אני בכלל אוכלת כשאני צמאה. הפעמים היחידות בחיי שלא אכלתי היו כשהייתי בחרדה גדולה או מאוהבת מאד. הסיבה לחרדה הגדולה נעלמה מזמן, ולהתאהב למי יש זמן. וככה אני עולה לי לאיטי, או כמו שחמותי ז"ל היתה אומרת: "מקבלת יפה במשקל".

 

 

אף פעם לא הייתי רזה

אני לא שמנה כמו שאני חושבת, אבל לא רזה כמו שאני רוצה. אף פעם לא הייתי רזה. וכשאני אומרת רזה אני מתכוונת לממש ממש רזה. כזאת שהבטן שלה שטוחה. שהג'ינס רפוי. שעצמות הבריח בולטות, שאומרת משפטים כמו "שכחתי לאכול היום". זה כנראה כבר לא יקרה. גם היום כבר לא מדברים על "שמנה", היום אומרים שאשה צריכה "לאהוב את עצמה איך שהיא" . ניסיתי, אבל זה מאד קשה כשאת יוצאת מתא הלבשה והמוכרת שואלת אותך: "ארזת לבד"?

 

והכי נורא שאני כבר יודעת הכל. אני יודעת שהכל בראש, שצריך ללכת כל יום 10,000 צעדים, שאסור לאכול פחמימות אחרי 5, שיש להרבות במים, להמעיט במלח, להימנע ממתוק, לאכול הרבה פעמים קצת (או קצת פעמים הרבה.. לא זוכרת בדיוק), לאכול לאט, ללעוס הרבה ולחשוב מחשבות חיוביות.

 

ודווקא בגלל זה התיעוב העצמי. איך זה, אני שואלת את עצמי, שאת כל כך מודעת וכל כך יודעת ובכל זאת לא מצליחה. אין דיאטה שלא נסית, רזית, בטח שרזית, אבל זה לא נשמר. כמו שיחות השלום את חוזרת שוב ושוב לאותה נקודה. אולי די?

 

הגיע הזמן לדרך חדשה

ובאמת החלטתי שדי. אבל אז הגיעה צרה חדשה. בזמן שאני מקבלת את עצמי כמו שאני ומשתכנעת שאני לא שמנה מבחוץ, באות הבדיקות ונוזפות בי שאני שמנה מבפנים. פתאום כולסטרול וגלוקוז וטריגליצרידים ועוד כל מיני מילים שנשמעות כמו שמות של אלים מהמיתולוגיה היוונית. והרופא מזהיר שמסוכן, ואם לא ארזה אצטרך לקחת כדורים כי הכבד שלי שומני. אני רוצה להציע לרופא שאולי כדאי שהכבד שלי ילך למכון כושר ולשומרי משקל ואני אמשיך לאכול מה שבא לי, אבל קולטת שלרופא אין חוש הומור (וכנראה גם לא כבד שומני..).

 

במחזה חתולה על גג פח לוהט מאת טנסי ויליאמס, מסביר הגיבור בריק לאביו, מדוע הוא שותה.  "הוא ממשיך לשתות עד שהוא שומע את הקליק… הקליק בראשו שהופך אותו לרגוע". אז עכשיו אני מחכה לקליק. הקליק אצלי שמודיע לי שזהו, אין ברירה, מתחילים דיאטה.

 

בפרק הבא: אל תאמר "דיאטה", מהיום אמור: "שינוי באורח החיים"

תגובות (0)
הוסף תגובה