4 כללי הדיאטה של מירי בלקין

רושם ראשוני: חשה שובע

קארין שי, אם לשניים, נלחמת ב-7 ק"ג מיותרים שיושבים עליה. בואו לקרוא על התהליך שהיא עוברת. בלוג מיוחד

 

אני רוצה להתחיל בווידוי: אחרי 30 שנה ו – 30 ק"ג פחות עוד לא הגעתי למשקל היעד שלי. מה זה משקל יעד? המשקל על פי טבלאות משרד הבריאות או על פי כל מדד שהוא. ובכל זאת, הגעתי למצב שבו אני נראית טוב לגילי ומרגישה טוב. כמו כולם, או יותר נכון כמו כל כל מי שמודע לעצמו, אני קמה בבוקר, מתקלחת מתאפרת, חשוב לי להיראות טוב. אני אוכלת נכון, אני עושה פילאטיס, אני צועדת. אני מרגישה שיש לי איכות חיים.

 

 

 

 

עוד ב- onlife:

 

כולנו זקוקים למסגרת ולשגרה ולכן גם לי יש את הכללים שבלעדיהם אי אפשר להתחיל לעשות שינוי. אלה הכללים שלי:

 

1. הכלל הראשון והמפתיע – אין משקל יעד!

מבחינתי המשקל הוא רק סוג של ביקורת. אני וכל מי שאני מנחה נשקלים כחלק מאורח החיים.  אבל! לא בצורה אובססיבית כלומר: בדרך כלל אנשים מלאים מפחדים מהשקילה. צריך להתייחס לשקילה כאל מדד, כביקורת. שומר על השפיות. כשאדם מפסיק להישקל, הוא לא רוצה לראות. הוא מתרץ את זה בהפסקה.

 

שקילה עבור האדם היא מסגרת וסוג של שוטר. ועדיף חיובי ולא כפייתי: לפני ואחרי האוכל. כל בוקר, כל לילה, אלא רק פעם בשבוע באותו משקל עם אותו סגנון לבוש. צריכים ליצור מערכת יחסים נורמלית עם המשקל. חשוב לא להתפתות להישקל במשקלים שהם לא הקבועים שלכם ובטח לא בחופשה.

 

כשעולים בכל בוקר על המשקל אנחנו בעצם הופכים אותו לשולט בנו: בימים שיורדים –  שמחה גדולה ובימים שאנחנו בודקים ועלינו קילו או שניים אנחנו מיואשים ובדרך כלל חוזרים לאכול. אסור לתת למשקל לשלוט בנו. המשקל הוא רק ביקורת, כלי. אל תתנו לו תכונות אנוש. אל תדברו בשמו. והתירוצים לא מקדמים אתכם.

 

כמובן שזה משתנה מאדם לאדם. למי שיש בעית השמנה הקטע של המשקל טעון יותר, הוא מחכה למעמד השקילה. אלו שבהכחשה טומנים את הראש באדמה.

 

2. החסך הוא האויב הכי גדול של הרגלי אכילה נכונים

אני מקפידה לשמור על תזונה נכונה. ועדיין אוכלת מהכל, שמה לב לכמויות, למה מתאים לי, למדתי להקשיב לרעב ולשובע שלי. בכל תקופה יש מאכלים שמתאימים לי יותר או פחות. יש תקופות שאני חוגגת עם כרוב ויש תקופות שזה גורם לי לגזים. הכי חשוב להיות קשוב לגוף. חשוב שהאוכל יהיה טעים, טרי אסתטי ומגוון, חשוב ללמוד להתאפק ולא לאכול מה שבא לי באותו רגע. זה לא תמיד מצליח אבל עם מסגרת ותרגול נכון אנחנו מצליחים לעבוד על דחיית הסיפוקים. ובקיצור כל אבות המזון:  חלבונים, פחמימות ושומנים טובים. ובכלל להקפיד להכניס לגוף מגוון של מזונות.

 

וכך גם לגבי שתיה, אנשים לא יודעים לשתות. כמובן שבין 8-10 כוסות מים. אבל גם קפה, תה רגיל או תה צמחים. קפה בדיאטה מאוד עוזר לי ואני לא מוותרת על חלב רגיל. אני גם לא חוסכת מעצמי קפה הפוך. חטיף יומי, חתיכת עוגה מדי פעם, אפשר גם לחלוק. לא צריך להעניש. אני רוצה ליהנות מהחיים. אני לא אוכל בלי סוף. אני דואגת לאכול מאוזן. אם קבעתי עם חברים לצאת למסעדה בערב, בצהריים אוותר על ארוחה גדולה. בגיל מבוגר מפחדים לעשות דיאטה כדי שלא יפגעו בפנים ואני יכולה להבין את זה אבל אם את כל היום רעבה ועצובה זה לגמרי לא שווה את הדיאטה. אפשר לעשות דיאטה בכיף והנאה ממקום של מגיע לי וחשוב לי.

 

3. אויבים לא מכניסים הביתה

הבעיה של כולם, גם של הרזים ביננו  היא הנשנושים וכשאנחנו מתייחסים אליהם "לאויבים" אנחנו במאבק תמידי. זה עוזר לי שאין לי אויבים בבית. כשאני פותחת ארון והחטיפים שם, זה מפתה ושם אותי בפינה. אני החלטתי שאני רוצה לשלוט באוכל במקום שישלוט בי ואני לא מכניסה הבייתה מאכלים לא בריאים. אני דואגת לבדוק אחת לשבוע כמה אני שוקלת ושולטת באוכל. לא מכניסה אויבים הבייתה כי זה עוזר לי לשלוט בפיתויים ומונע את האכילה הגסה.

 

4. מה שעולה מהר יורד מהר

לכולנו קורה שאנחנו צוברים נוזלים, אוכלים הרבה נתרן או פחמימות, סובלים מעצירות, נוטלים תרופות, נמצאים במצב הורמונלי – כל אלו לא אמורים לשבור אותנו. גם במעמד השקילה תמיד לזכור שמדובר במדד בסך הכל ולא משהו להתאכזב לו.

 

בעבר הייתי נשקלת כמו רוב האנשים. שיקרתי לעצמי. מצאתי תנוחה של המשקל שהראה לי את המשקל שהייתי מרוצה ממנו. לפעמים אני צוחקת עם האנשים שמגיעים אליי – אני מכירה את כל השקרים והתירוצים כבר כי גם אני השתמשתי בהם. תהיו כנים. אני כמוכם. זה בסדר לאכול.

 

לא חשוב כמה את שוקלת אלא איך את מרגישה. חשוב שאת שולטת באוכל ולא האוכל לא שולט בך. אם אכלת הרבה – אל תדאגי, ממשיכים הלאה כי מה שעולה מהר יורד מהר.

תגובות (0)
הוסף תגובה