מי גרועה יותר: לארה קרופט או מיילי סיירוס?

נערה צעירה המשחקת את בת דמותה של לארה קרופט במשחק המחשב טומב ריידר זה יותר גרוע מלצפות במיילי סיירוס עושה טוורקינג בתחתונים וחזייה בטקס פרסי המוזיקה – זו המסקנה אליה הגיעו במסגרת מחקר חדש שנערך באוניברסיטת סטנפורד ובחן את ההשפעות שיש למשחקי מחשב על נשים.

 

עוד ב-onlife:

 

הדיון סביב משחקי מחשב עוסק בדרך כלל ברמת האלימות ובהשפעתה על ילדים ונערים, אולם המחקר של אוניברסיטת סטנפורד עוסק בתפיסת המיניות המתעצבת בקרב נערות בעקבות דמויות הנשים (שלרוב מאופיינות במיניות-יתר) המככבות במשחקים ומעלה דאגות לגבי נשים המשחקות במשחקי מחשב שבהן מככבות דמויות סקסיות מאוד.

 

מהמחקר עולה כי הנערות שצורכות משחקי מחשב חשות הזדהות עם הגיבורה ומשליכות דפוסים מהתנהלותה על חייהן האמיתיים. הוא אף קושר בין משחקי מחשב מיניים לבין מיתוס האונס (Rape Myth), תיאוריה מקוממת לפיה נשים מזמינות אונס ואף נושאות באשמה למעשה.

 

על פי המסקנות, עודף מיניות משפיע לרעה על הנפש של הנשים והנערות, גם בלי קשר למשחקי מחשב בעלי גון מיני. קחו למשל, מחקר שנעשה בקרב נשים בארצות הברית במסגרתו התבקשו נשים לבחור ללבוש ביקיני או סוודר ולאחר מכן לפתור תרגילים במתמטיקה. הנשים שבחרו לעטות על גופן ביקיני דיווחו שהן חשות בושה ביחס לגוף שלהן, ובהתאמה – התוצאות שלהן במבחן המתמטי היו מרשימות פחות בהשוואה לביצועים של הנשים שלבשו סוודר נוח. שורה ארוכה של מחקרים נוספים הדגישו את ההשפעה הרעה על דימוי הגוף בקרב נערות צעירות בעקבות חשיפה לדמויות נשים מיניות בהגזמה באמצעי התקשורת.

 

תחשבו על זה, מה אמורה להרגיש נערה צעירה למראה של לארה קרופט נלחמת ברשעים עם גוף חטוב, חזה ענקי בצורה מוגזמת, מכנסיים קצרצרים וגופייה צמודה? החוקרים שבחנו את משחקי המחשב השונים הגיעו למסקנה שמשחק אקטיבי שבו מגלמים דמות וירטואלית גורם נזק רב יותר בהשוואה לצפייה פסיבית בטלוויזיה, כן, גם אם מדובר בהופעה פרובוקטיבית של מיילי סיירוס מנענעת את ישבנה בטקס פרסי המוזיקה. 

 

מדובר בתופעה המכונהProteus effect  שבמהלכה חלה הזדהות עם הדמות הפיקטיבית במשחק הווירטואלי, תוך אימוץ חלק מההתנהגויות והאמונות שלה. המצב אף גרוע יותר כשמדובר במשחקי מחשב שבהם נעשה שימוש בדמויות כפיל שנראות כמו הנערה או האישה המשחקת (כפילים וירטואלים).

 

ד"ר יעל סגל, מומחית לפסיכיאטריה של הילד, המתבגר והמבוגר, מצביעה על שתי בעיות מרכזיות שאיתן מתמודדת החברה ובייחוד הצעירים: הראשונה היא תפיסה והבחנה בין מה שהוא מציאות אמיתית לבין מציאות מדומה. "במיוחד כשאתה אקטיבי, למשל משחק במשחק מחשב או גולש באינטרנט, יש טשטוש בין המציאות לבין העולם הווירטואלי, וזה עלול להשתלט על בן אדם", אומרת ד"ר סגל.

 

הבעיה השנייה שאותה מדגישה ד"ר סגל זו הצגת נשים במדיה, בפרסומות, בסרטים וגם במשחקי מחשב. "הצגת הנשים בדרך מסוימת מחזקת בקרב גברים וגם בקרב הנשים עצמן עמדות, תפיסות ועמדות שהן השקפת העולם הגברית השוביניסטית, ומכאן קצרה הדרך לאימוץ 'מיתוס האונס' או לקיחת האשמה כשאת קורבן", היא מוסיפה.

 

"מה שקורה לא אחת במשחקי מחשב זה הופעה של דמות נשית פרובוקטיבית, נטולת רגשות כי הרי היא רק דמות דמיונית, הגורמת לבלבול בחיים האמיתיים של השחקנים, בדומה למה שקורה בסרטי פורנו שלא מייצגים את המציאות אבל משפיעים על תפיסת המציאות (המעוותת יש לומר) של בני הנוער. אין ספק שהטשטוש ישפיע על חיינו כחברה, על זוגיות, על יחסים בין חברים, על יחסי עבודה ועל יחסי משפחה", מסכמת ד"ר סגל.

 

התאמה בין רמת הסקס לבין התפיסה

במסגרת המחקר נשאלו 86 נשים בגילאי 18 עד 40 הנוהגות לשחק במשחקי מחשב עם כוכבות מיניות הלבושות בצורה סקסית ובמשחקי מחשב עם דמויות הלבושות באופן שמרני. אחת המסקנות היא שנשים ששיחקו דמויות סקסיות שגם נראו כמותן הסבירו שהן מקבלות את תיאוריית האונס. הן נשאלו שאלות על מעשי אונס וענו לחוקרים תשובות הקושרות את הקורבנות ללבוש מתירני ופרובוקטיבי ולבעלות מוניטין רע. לאחר מכן הנשאלות התבקשו לכתוב טקסט חופשי, ונמצאה התאמה בין אופי המשחק שהן שיחקו לבין תפיסת המיניות שעליה כתבו.  

 

אמנם מדובר במחקר בהיקף קטן יחסית, אולם יש בו כדי להאיר את הקשר שבין משחקי מחשב ותפיסה נשית, בטח ובטח בעולם שבו 46% מהגיימרים הם בעצם גיימריות. במיוחד לאור העובדה כי 31% מבנות 18-8 דיווחו שהן משחקות באופן קבוע במשחקי מחשב.

 

המחקר משתלב במגמה כללית של העלאת המודעות לסכנות הטמונות במשחקי מחשב. למשל המחאה נגד דמויות סקסיות במשחקים. בעולם שבו גיימרים מוציאים יותר מ-16 מיליארד דולר בשנה רק בארצות הברית על משחקי מחשב, המציאות חייבת להשתנות ומהר והדמויות הנשיות חייבות להיות מונצחות באופן אחר לגמרי. 

תגובות (0)
הוסף תגובה