6 הטעויות של החלטה 1325

יתרונותיו של "המילייה" הנשי

הדרישה של האו"ם מבוססת על האמונה ש"נקודת ההשקפה של נשים" תיצור שינוי, לעומת  מצב שכיח שבו ייצוג נשים מתקיים במתכונת של "הוסף אישה ובחוש", במובן שפעילות הנשים מתמזגת בתבניות הקיימות. ההחלטה רואה ב"נקודת ההשקפה של נשים" תרומה משמעותית לשינוי המצב הקיים, בצפייה שתבטא תפיסות שונות ביותר מאלה הקיימות כיום, והמשקפות את "נקודת ההשקפה של גברים".    

 

הצפייה לתרומה ייחודית של נשים מתבססת על ההכרה בקיום "מילייה" – סביבה – שונה של נשים, המעניק להן נקודת מבט ייחודית. למשל, חיים ב"מילייה" הנשי גורמים לנשים להיות רגישות במיוחד לביטחונן האישי, עקב התנסות יומיומית באיום על ביטחונן בבית ובחוץ. התנסות זו גורמת להן להיות מומחיות בנושא, אך גם דורשת מענה שאותו מנסות לספק תכניות פעולה ליישום החלטת האו"ם. ההנחה היא שהחיים ב – "מילייה" הנשי משפיעים על נשים להעדיף ערכים של שוויון והדדיות על פני ערכים של שליטה בזולת. הנחה זו אוששה במחקרים שמצאו בקרב נשים העדפה של מצבי שלום ופיוס, ושל נקיטת אסטרטגיות של משא ומתן, וזאת בגישה אמפטית ובנכונות לפשרות.

 

"נקודת ההשקפה המגדרית" – טעות לעולם חוזרת

החלטת האו"ם מנסחת "נקודת ההשקפה של נשים" בתור "נקודת השקפה מגדרית". זוהי טעות מכמה וכמה סיבות:

 

א. המושג "מגדר" נחשב כמציין שתי זהויות – "גבר" ו"אישה". הבחנה דו-קוטבית זו לא מכירה בקיום של בעלי/ות זהות מגדרית כמו טרנסג'נדרים/ות, קווירים/ות, וכדומה

 

ב. המושג "מגדר" נותן רושם של קיום משקל שווה לנשים ולגברים. אולם בפועל גברים נחשבים אמת מידה לכל יצורי-אנוש. הדבר מביא נשים להזדהות עם גברים, ועם הממסד הגברי וערכיו. אחת התוצאות של הזדהות זו היא קונפליקט פנימי אצל נשים המתנסות באלימות מצד גברים, או מצד הממסד הגברי.

 

ג. ההבחנה בין נשים וגברים לא מספקת הסבר למצב הקיים שבו יש יתרון ל"נקודת ההשקפה של גברים", מאחר והיא מקובלת בתור עמדה כללית ואוניברסלית, ונחשבת אובייקטיבית, וראציונלית. הערכה זו מכבידה על היכולת להחליף עמדה זו ב"נקודת השקפה של נשים".

ד. הדומיננטיות של המגדר הגברי מביאה נשים רבות מתנהגות לפי ערכים שנוצרו ב"מילייה" הגברי. לדוגמה, במשפחה, נשים משתתפות בסירוס ילדות, או ברצח בנות משפחתן עקב "חילול כבוד המשפחה", ובתפקידים ציבוריים חיילות ארצות הברית בעירק צולמו מתעללות בשבויים, וחיילות בצה"ל צלמו עצמן בתנוחות שלדעתן משעשעות, לצד שבויים אזוקים. מצד שני, ישנם גברים המתנהגים שלא לפי הסטריאוטיפים ה"גבריים". כמו-כן, גם לגברים מקבוצות מוחלשות אין ייצוג נאות בקרב מקבלי ההחלטות.

 

ה. המושג "מגדר" מחמיץ את המציאות של נשים, המורכבת מהצלבה –  INTERSECTION – של הזהות הנשית עם שייכויות קבוצתיות שהן חולקות עם גברים. אחת ההשלכות של הצלבה היא דילמה שמעמידה בפני נשים לגבי "נאמנות כפולה": לנשים כמותן מחד, ומאידך גיסא לגברים השותפים להן באותה קבוצת שייכות על פי לאום, עדה, דת, גיל, נטיה מינית, וכיו"ב.

 

ו. המושג "מגדר" לא מספק הסבר לדרישה בהחלטת האו"ם לייצווג של מגוון הנשים באוכלוסייה.  ההחלטה רואה חשיבות מכרעת בשיתוף נשים מכל הקבוצות – בעיקר קבוצות מוחלשות  – בתהליכים המדיניים. במצב הנוכחי, נשים המגיעות לעמדות השפעה ומנהיגות משתייכות ברובן לאליטה חברתית המעוניינת לשמר את עליונותה ואת האקסקלוסיביות – בלעדיות – שלה, בניגוד לדרישה לאינקלוסיביות – הכללה – הקיימת בהחלטת האו"ם.

 

מנשים – לפמיניזם

בישראל, רוב הנשים העוסקות ביישום ההחלטה ובהכנת תכניות פעולה משתייכות לקבוצות הנמנות על האליטה החברתית. כלומר, הן בעלות זכויות יתר ביחס לנשים מקבוצות מוחלשות. הפרדוכס הוא שנשי האליטה לקחו על עצמן את המשימה לדאוג לייצוג נאות של הנשים מקבוצות מוחלשות, זאת כאשר יישום משימה זו פירושו ביטול המעמד המועדף שלהן.

 

האפשרות להתמודד עם סתירה מסוג זה טמונה במידה רבה באימוץ "תיאוריית העמדה הפמיניסטית", המעבירה את נקודת הכובד מ"נשים" ל"פמיניזם", כתפיסת עולם חלופית לזו הקיימת בחברה  הפטריכרכאלית, והמבוססת על שאיפה לשוויון. תפיסת-עולם פמיניסטית מאתגרת לא רק את המעמד הדומיננטי של גברים, אלא גם את המעמד הדומיננטי של נשים פמיניסטיות המשתייכות לקבוצות חברתיות אקסקלוסיביות והחוות סתירה בין מיקומן החברתי לבין מחויבותן לפמיניזם. מסקנה כללית היא שהיכולת ליישם את החלטת האו"ם תלויה בכך שקבוצות האליטה יוותרו על מרכזיותן החברתית. הבנה זו מרחיבה את המשימה של ייצוג נשים ביישוב סכסוכים מזוינים בדרכי שלום למשימה של יצירת חברה שבה כל הקבוצות נמצאות במרכזה ונהנות במידה שווה מהמשאבים הקיימים בה. 

תגובות (0)
הוסף תגובה