שביתת סקס: האם היא היא כלי יעיל לנשים?

נשות העיירה ברבקואס בדרום-מערב קולומביה נוקטות, בפעם השנייה בתוך שנתיים, שביתת סקס, במטרה להוביל לתיקון כביש הגישה שבין היישוב המרוחק לבין בית החולים הקרוב. בפעם הקודמת שבה הן נמנעו ומנעו סקס כמעט ארבעה חודשים זה עזר: הממשלה הזרימה כ-20 מיליון דולר וחלק מהכביש תוקן. אולם הכסף נגמר והכביש לא שופץ במלואו, כך שנשים הרות עדיין מקפחות את חייהן בניסיון להגיע לבית החולים המרוחק יותר מ-12 שעות נסיעה.

 

עוד ב-onlife:

 

לא מדובר, כמובן, בפעם הראשונה בהיסטוריה שבה נשים נוקטות בשביתת סקס. המחזאי היווני אריסטופנס כתב כבר לפני כ-2,500 שנים את המחזה ליזיסטרטה, העוסק בשביתת בסקס של נשות אתונה וספרטה במטרה לגרום לבעליהן לחדול ממלחמה ולעשות שלום.

 

ב-2011 נקטו נשים בבלגיה באותה טקטיקה לאחר שהשיחות להרכבת ממשלה בין הוולונים ושנואי נפשם הפלמים נקלעו למבוי סתום. אז יזמה את השביתה חברת פרלמנט זועמת.

הסרט הצרפתי "מים ואהבה" משנת 2011 עוסק בשביתת מין של נשות כפר צפון-אפריקאי זעיר. לנשים, ששואבות וסוחבות מים מהבאר של הכפר בזמן שהגברים יושבים ומעשנים נרגילה, הגיעו מים עד נפש. הן פוצחות בשביתת מין עד שהגברים יתחילו לשאוב בעצמם את המים. צפו בטריילר:

 

 

האם שביתת סקס היא צעד יעיל להשגת המטרה ויתרה מזאת – האם זה כלי שכדאי לנשים לאמץ? הנה כמה נקודות למחשבה: 

נשות קולומביה מחו כבר בעבר פעמים רבות על הכביש הרעוע והן לא זכו לשום התייחסות. הן אפילו פצחו בשביתת רעב, אבל גם היא לא עוררה שום תשומת לב מיוחדת. רק שביתת "רגליים משוכלות" זכתה להדים בקולומביה ומחוצה לה והתקשורת הבינלאומית התחילה לחגוג עם הסיפור הפיקנטי התורן. מיותר לציין שמוות של נשים צעירות בהריון שלא הספיקו להגיע בזמן לבית החולים ומתו בדרך לא עוררו שום עניין מיוחד בתקשורת כמו שביתת הסקס המדוברת. אבל האם היא משיגה את המטרה? הרי בפעם הקודמת שנשות העיירה עלו לכותרות הוזרמו כספים, פוזרו הבטחות אבל בפועל, שנתיים אחרי, המצב נשאר כפי שהיה: סקס יש – כביש אין.

 

הסוגיה השנייה ששביתת מין מעלה היא האם עלינו כנשים להשתמש בגופנו כדי להשיג הישגים? ההיסטוריה מוכיחה שלא. נשים בקולומביה משתמשות בשביתת סקס בעשורים האחרונים מסיבות שונות, למשל ב-1997 הן מחו כך על מלחמות הפשע. כך היה גם ב-2006. המציאות מוכיחה שמצב הפשיעה בקולומביה לא השתפר, מה שמוביל למסקנה ששביתת מין אינה כלי יעיל, והוא אף מאבד מיעילותו ככל שמשתמשים בו יותר ויותר. גם במקרה של העיירה ברבקואס המציאות לא מוכיחה ששביתת המין הייתה יעילה בעבר – העובדות בשטח מדברות בעד עצמן. הכביש רעוע ומשובש והנסיעה לבית החולים עדיין אורכת יותר מ-12 שעות.

 

ובכלל, האם סקס הוא עניין שאך ורק מענג ומעניין גברים? האם נשים לא נהנות ממין? הרי מניעת מין מגברים היא גם מניעת מין מנשים. ברגע שאנחנו מתבוננים על סקס באופן חד צדדי שבו הגברים מקבלים והנשים נותנות, אנחנו צועדים שנות אור אחורה. לכן מחאה כזו אמנם עשויה להיות יעילה ברמה הנקודתית – השגת מימון לכביש – אך היא עלולה להיות הרסנית בכל כך הרבה רמות אחרות.

 

בעיה נוספת עם כלי מחאתי נשי כמו שביתת מין היא האקלים החברתי שבה היא מתרחשת. ישנן לא מעט חברות בעולם שבהן נשים אינן מחליטות על גופן והגברים שלצידן מחליטים מתי ואם יקיימו יחסי מין, עם מי וכמה. במידה זו, התמזל מזלן של נשות ברבקואס שהן גברות לגופן ויכולות למנוע מהגברים מין, אבל זו בהחלט פריבילגיה שלא רבות זוכות לה.

תגובות (0)
הוסף תגובה