בר רפאלי ואסתי גינזבורג: אויבות או שותפות?

אסתי גינזבורג כנראה לא קוראת טוקבקים. ולא גולשת ברשתות חברתיות. ולא מגגלת את עצמה. אחרת אין שום הסבר הגיוני לכך שהיא ממשיכה לשמש על תקן הסייד קיק של אסי עזר ב"הכוכב הבא" בפנים חתומות, כאילו אין לה שמץ של מושג שבשבועות האחרונים כולם מדברים על הכריזמה שלה, או ליתר דיוק – על היעדרה המשווע של זו. אין לה מושג שבשבועות האחרונים היא הפכה מדוגמנית מצליחה ומוערכת (יחסית) לבדיחה.

 

האמת הלא נעימה מוכרחה להיאמר: אסתי גינזבורג היא מנחת טלוויזיה גרועה. היא דוגמנית מוצלחת, זה כן. ואפילו כששחררה שיר לרדיו אף אחד לא נס על נפשו בזעקות שבר. אבל לעמוד מול מצלמת טלוויזיה ולא להיראות חיננית וכריזמטית כמו מעצור דלת – את זה היא פשוט לא יודעת לעשות.

 

אסתי גינזבורג, לא יודעת להנחות. צילום: דביר כחלון

 

וזה בסדר שגינזבורג לא יודעת להנחות טלוויזיה, כי כל אחת צריכה להכיר בנקודות החלשות שלה. ומה לעשות שאפילו כשאת דוגמנית מצליחה ואישה יפה להפליא, כזו שאפילו מעזה להתרעם באומץ בסטנדרטים הבלתי אפשריים של הרזון שהתעשייה שלה מכתיבה ולהישמע אינטליגנטית מאוד כשהיא מדברת על זה – אפילו אז, את עלולה לגלות שבתור מנחת טלוויזיה את ממש לא משהו. והרי במילא גינזבורג, בין אם תודה בכך או לא, גויסה ל"הכוכב הבא" בעיקר משום שבר רפאלי כבר חתמה עם המתחרה הישירה, "האקס פקטור". ולמרבה צערה של גינזבורג, רפאלי דווקא לא גרועה בתפקיד הזה כפי שאפשר היה לצפות. היא אפילו די אחלה.

 

בר ואסתי הן שני כלים במלחמת השש בש של הזכייניות קשת ורשת. ובעוד שבר גויסה לרשת כנראה בגלל שהיא פשוט הישראלית הכי מפורסמת בעולם, אסתי גויסה אך ורק כדי לתת לה פייט עם המראה החיצוני שלה. אבל הנה מה שגינזבורג ואנשיה מיאנו להבין: בעידן הנוכחי, זה כבר לא מספיק להיות יפה ולהצליח לקרוא מהטלפרומפטר בלי שגיאות. כדי לעמוד מול המצלמה את צריכה להביא איתך מידה מסוימת של כריזמה, חן, הומור ואנרגיה, ויש לנו מספיק דוגמאות עכשוויות למנחות כאלה: בין לירון ויצמן לירדן הראל, דרך שי לי שינדלר ואפילו שרון כידון. כולן רזות ויפות וכולן גם הרבה יותר מזה. כי כאמור, להיות יפה בלבד זה פשוט לא מספיק.

 

בר רפאלי, את אחלה. צילום: Shutterstock

 

נכון שיש משהו מאוד לא הוגן בעובדה שסעיף היופי הוא בגדר חובה רק כשזה נוגע לבנות המין היפה. גברים לא יפים אפשר למצוא בטלוויזיה בשפע, לרוב בעמדות בכירות למדי. למעשה, גם כשהם כן אוחזים בפנים לא רעות בכלל, כמו אסי עזר או עידו רוזנבלום, אף אחד לא מדבר על היופי שלהם, כי הרי לא זו הסיבה שבגללה הם קיבלו את הג'וב. ובאותה מידה, גבר בעל אותה כריזמה ועם מראה קצת פחות מצודד, עדיין היה יכול להיחשב כמנחה לגיטימי. לעומת זאת, נשים לא יפות, סליחה – נשים שלא יכולות להיות דוגמניות, גם לא לפרסומת "הלפני" של מודעות ה"לפני" ו"אחרי" – כמעט ואין (נימנע מאזכור שמות כדי לא להעליב אף אחת). זה לא פייר, אבל זה המצב. והוא לפחות מאותת לנו על תחילתו של עידן חדש, עידן שבו האנושות מפנימה כי אישה איננה טאפט לקישוט האולפן, לא משנה כמה היא יפה. אישה יכולה, וצריכה, להביא עמה עוד שלל תכונות וכישורים. ומי יודע, אולי גם יגיע היום שבו נשים לא יהיו מוכרחות להיות יפות כדי להופיע על המסך.

תגובות (0)
הוסף תגובה