הבטן שלי היא רק שלי!

כשאנחנו עולי ימים, בטנונת חמודה ועגלגלה קוראת לכל מאן דבעי למשמש לנו אותה בחדווה מבוגרית, ותלתלי מישלין חינניים בגפיים מגרים לנו מיד את בלוטות החמידות וגורמים לנו לרצות לתת ביס בעסיסיות התינוקית הזו.
 

אז איך לעזאזל כחמש עשרה שנים מאוחר יותר, אותה תינוקת לשעבר מוצאת את עצמה עומדת בפרופיל אל מול המראה ומפסיקה שניה לנשום, רק כדי לראות את הבטן הופכת לשטוחה לגמרי, כי ככה "צריך"?
 

עוד באון לייף:

הדיאטה תקועה? 20 הסיבות המפתיעות

הדיאטות שעלולות לסכן את החיים שלכם

תפריט הכי מאוזן עבור הגוף שלכם

 

מאז שאני זוכרת את עצמי פיתחתי יחסי שנאה לבטן שלי. זה המקום הרגיש שלי, תרתי משמע, כזה שיד אדם לא נגעה בו. אפילו כשהייתי ממש ממש רזה לא הייתי מרוצה ממנה, וגם בתקופה שבה חולצת בטן לא נחשבה למינוח גס ויכולתי להרשות לעצמי ללכת איתה-נמנעתי מלעשות כן.
"הבטן הרכה" תמיד היתה החולשה הגדולה שלי, גם במונח העמוק יותר.
מישהו רוחניקי במיוחד שפעם פגשתי אמר לי כי לפי תורת שאקטי-כלשהי, באזור הבטן אנחנו מאכלסים את הסודות הכי כמוסים שלנו, ואנשים שרגישים למגע באזור הזה שומרים על עצמם במיוחד מפני העולם. תכלס, אולי יש משהו בדבריו.
 

מאוחר יותר, כאשה הרה, התוודעתי אל המנהג הישראלי המאוס של ליטוף הכרס ההריונית בבעלתנות פטריוטית. כאילו לא היה לי די בצונאמי ההורמונלי שחוויתי, העברת היד הכביכול אקראית על שלוחת הפרגולה האנושית שלי פשוט הביאה לי את הסעיף. זה שיש כאן חריגת בניה (זמנית בהחלט), לא מסמיך כל עובר אורח לקבלן שצריך למשש את יציבות היסודות!
בכלל, כאשה בעולם של דייטים, שמתי לב שגם מודל היופי הנשי של המין הגברי נמנע כמעט לחלוטין מלעסוק באזור הזה. מרבית הגברים שהזדמן לי להכיר הצפינו או הדרימו לאזורים ארוגניים נחשקים יותר.
 

ציצי שופע?-בכיף!
טוסיק עסיסי? ברור!
"
Love handles" קטנות באיזור המותניים? למה לא!
אבל כשזה מגיע לאזור הדמדומים שבין כל אלה, קשה מאד למצוא בחור שיאמר לך בריש גלי שיש לו "קטע" עם כרס נשית, או שזה סקסי בעיניו.
בני הזוג הגבריים שזוכים לישון איתי בלילה ול"כפת" אותי מאחור, למדו היטב את הלקח אם במקרה היד שלהם גולשת בטעות לאזור המודר. בסיטואציות אינטימיות של שינה משותפת, אם לגמרי בעד חפינת ציץ אקראית או אפילו תחיבת כף יד קפואה בין הירכיים-הרי שהנחת יד תמימה לחלוטין על הכרסונת גורמת לי להעיף אותה משם בחמת זעם. זה אישי שלי, לא לגעת!
ואף מילה על כרס הבירה הגברית שקיבלה לגיטימציה לביסוס מעמדה כסוג של סמל סטטוס בשנים האחרונות. אתם תמשיכו לשתות לכם בירה בכיף ואילו אני אמנע מירקות מצליבים וקטניות למיניהן ואלך לי לשבת לבד בחושך-אני, עצמי והבטן השטוחה זמנית שלי.
הא!

תגובות (0)
הוסף תגובה