השרה לבני: אני מחויבת לקידום ולהעצמת נשים

בוקר טוב לכולן. אני שמחה לראות אתכן מהרבה מאוד סיבות. אני רוצה לדבר באופן  אישי ולומר את האמת: כשאני נכנסתי לפוליטיקה לא התעסקתי בהעצמת נשים.  

חשבתי שאני יודעת איך צריך להתעסק עם נשים, ושנשים יכולות לדאוג ולקדם את עצמן. אבל אחרי שנכנסתי לפוליטיקה הבנתי שגם אם אני לא נתקלתי בחלק מהבעיות שנשים נתקלות בהן, אני מחויבת בהגדרה לקידום ולהעצמת נשים. כי אם אנחנו לא נעשה את זה, זה לא יקרה.

 

צילום: בני גמזו לטובה 

 

כשנכנסתי לפוליטיקה, ראיתי את מספר הנשים בחברות ממשלתיות, הן היו רק 3 אחוזים. אני חשבתי שבלי הצעת החוק משנת 1995, שחייבה ייצוג נשים, זה לא היה קורה. השרים רוצים לקדם את מי שמקורב ויעזור להם להתקדם בפוליטיקה, ואנחנו לא יכולות לעזור להם. אבל היום, הדברים שפעם היו כמעט בלתי נתפסים על הדעת בעיני חברי הכנסת של אז, הופכים להיות מובנים מעליהם.

 

 

הנשים, הקולות וההתרגשות

כרמלה מנשה, דליה דורנר, אריאנה מלמד, קרנית גולדווסר, אסתר ברק לנדס דנה אינטרנשיונל ועוד – כל לנאומים המלאים מהייד פארק נשים של און לייף בכנס 1325

 

 

כשהחלטתי להתמודד לראשות הממשלה, כיהנתי כשרת חוץ, הייתי בשלישיה שקיבלה את כל ההחלטות המדיניות של הממשלה. אז ראיתי שני דברים: בחלק החיובי ראיתי את התמיכה ההדדית שאנחנו נותנות אחת לשנייה. נשים ממפלגות שונות אמרו לי "תהיי חזקה בשבילנו". הן תמכו בעובדה שיש אישה שנותנת כוח לנשים אחרות לדפוק על השולחן של הבוס ולהגיד 'תביא לי את השכר שמגיע לי' וגם לחזור לבן הזוג ולהגיד 'שלא תעז להרים עלי יד'.  

 

כמובן שהיו גם גברים ספקניים. הפוליטיקה בישראל היא מסלול טבעי של גנרל, גנרל, גנרל- שר, ואז נדמה שיש להם יתרון בקבלת ההחלטות, אבל ביטחון הוא הרבה יותר מתפיסה צבאית, הוא תפיסה של כל ההשלכות של ההחלטה. לצערי ראינו את זה במלחמות שעברנו.

 

אבל הגברים הספקנים זה בסדר, נתמודד איתם. מה שכאב לי זה הנשים שבאמת חושבות שנשים לא יכולות לקבל החלטות מדיניות. וזה נתן לי את הכוח להגיד – אנחנו כן יכולות.

 

בואו נפרגן לכל אחת ששוברת את תקרת הזכוכית ועושה את זה בשביל כולן.

יש קצת תחרות בין הנשים בפוליטיקה. יש תפיסה שעשרה קבין של הצלחה ירדו בכנסת, תשעה לקחו הגברים אז בואי נריב אחת עם השנייה על מה שנשאר. דווקא בכנסת הזו אני רואה שיתוף פעולה מדהים בין חברות כנסת, גם אם יש ביניהן פערים גדולים. אין יום ראשון אחד שבו מישהי מחברות הכנסת לא מניחה הצעת חוק וזה ברור שכולנו תומכות בה, לא משנה מאיזו מפלגה היא מגיעה.

 

השבוע זה הגיע אלי, ואני מקריאה מהכתובים: "להחליף בנים ובנות בצבא זה כמו להחליף שטרות של מאתיים במאה". את זה אמר מוטי יוגב ממפלגת הבית היהודי, ואני רוצה להעביר לו ולחבריו כמה דברים: להחליף בנים ובנות בקבלות ההחלטות זה לא רק להחליף מאתיים שקלים במאה ולצפות אותו סכום, אלא לצפות ליותר. כי כשבדקנו, לגברים משלמים יותר ב-200 שקל, אבל נשים משקיעות יותר, לא מבזבזות רגע כי הן מרגישות שכל זמן שהן לא בעבודה הן לא בבית עם הילדים, נשים לא מקבלות שעות נוספות כי את זה מקבלים רק הגברים.

 

הבחירה של אישה בפוליטיקה זה לא האם להיות ביצ'ית או רכה, כי זה בסדר להיות עצמנו. כשהייתי שרת חוץ, ראיתי מנהיגות בכל העולם וראיתי את ההבדל בקבלת החלטות. בסיום מבצע עופרת יוצקה, הוזמנו כמה מנהיגים לבית ראש הממשלה בירושלים, בהם גם אנגלה מרקל שהיא באמת ענקית. הדיון התחיל בכדורגל ועבר לאלף סוגיות מסביב. שתינו הסתכלנו אחת על השנייה ואז היא שאלה: "איזו החלטה מקבלים פה?". נכנסנו לחדר ואמרנו "אנחנו נשים, אנחנו ענייניות ואנחנו רוצות לקבל החלטה".

 

עכשיו אני צריכה לעזוב, אבל נדמה לי שבחדר הזה, הסיבה שאני עוזבת היא הסיבה שהכי תאהבו: יש ישיבת קבינט עכשיו. 

 

השרה ציפי לבני והשגריר המיועד לארס פאבורג-אנדרסן, ראש משלחת האיחוד האירופי בישראלצילום: בני גמזו לטובה 

 

ההחלטה משנת 2000 מציגה דרישה מממשלות לשתף נשים במשא ומתן ליישוב סכסוכים מזוינים, במטרה להגיע למצב של שלום. הדרישה מיוסדת על עקרון דמוקרטי בסיסי, לפיו קובעי/ות המדיניות אמורים/ות לייצג את כלל האוכלוסייה, כך שמטבע הדברים המשימה הראשונה במעלה היא ייצוג של נשים, שהן כמחצית מהאוכלוסייה. 

 

לאלבום התמונות המלא מהכנס, לחצו כאן

תגובות (0)
הוסף תגובה