גיל המעבר: כל הסימנים שאת מתקרבת לגיל 50

עד לא מזמן, בראשית המאה ה-20,  נשים לא חוו את גיל המעבר, ולו בשל העובדה שחייהן הסתיימו סמוך להפסקת המחזור החודשי, בסביבות גיל חמישים. מאה שנים אחרי, עם התארכות תוחלת החיים, נשים חיות עד גיל 82 בממוצע, אלא שגיל הפסקת המחזור לא השתנה, והוא פוקד את האישה בגיל 51. מכאן שכמחצית מכלל הנשים החיות בעולמנו, הן בטווח גילאים זה.

 

עוד ב- onlife:

 

"גיל הפסקת המחזור אצל כל אישה הוא משפחתי-תורשתי, ומופיע בגיל בו נפסק המחזור של אימא שלה. זאת בניגוד לגיל  קבלת הווסת, השונה מאשה לאשה"  אומר ד"ר קובי כהן, מומחה ברפואת נשים, פריון וכירורגיה ומנהל ב'איה מדיקל', המרכז לרפואת נשים מתקדמת, בבית החולים 'אסותא', רמת החייל. בבואו 'לעשות סדר' במונחים  (המבלבלים) הקשורים בגיל המעבר מסתמך ד"ר כהן על ה-SWAN,  מחקר אמריקני מקיף מהשנים האחרונות, בהשתתפות 3,000 נשים, שדירג את  השלבים השונים בחיי האישה לקראת המנופאוזה.

 

1. גיל הפריון המאוחר  הגיל שלפני גיל המעבר. מאופיין בשינויים ברמות החלבונים  וההורמונים שקשורים בתקופת הפוריות, קיצור פרק הזמן שבין תחילת המחזור ועד הביוץ,  והפחתת  ימי המחזור (פחות מחמישה ימים).

 

2. גיל המעבר (פרימנופאוזה) – בין גיל הפריון לגיל הבלות. תקופה של תנודתיות הורמונלית.  אורכת כארבע שנים  , מגיל 47-48  ועד המחזור האחרון.

 

3. מנופאוזה– (מנופאוזה. mena= דימום נרתיקי, pause= הפסקה).

האגודה האמריקנית לגיל המעבר, פיתחה נוסחה שבעזרתה ניתן  לקבוע האם האישה  נמצאת במנופאוזה,: ואלה מרכיביה: גיל האישה, רמות ה-AMH,(הורמון שנוצר מתאי ביצית) , ה-BMI(מאסת הגוף), כמות העישון (אצל מעשנות כבדות, גיל המעבר מקדים) וגיל הפסקת המחזור של האם.

 

הסימפטומים שמאפיינים את גיל המעבר:

גלי חום: הסימפטום השכיח ביותר, כ- 80% מהנשים סובלות ממנו ורק 30% מהן פונות לאבחון וקבלת טיפול. אצל חלקן, גלי החום מופיעים בסמוך למועד הופעת המחזור.  גלי החום מפציעים תחילה כחום בחזה העליון ובפנים, ומתפשטים לכל הגוף. גל חום נמשך 2-4 דקות, מלווה בהזעה, דפיקות לב, ולעתים בצמרמורת ותחושת חרדה.

גלי החום עלולים להופיע מספר פעמים ביום, בשעות הלילה ובמצבים קשים גם בכל שעה. 80% מהנשים יסבלו מהתופעה  בין 4-5 שנים.  10% מהנשים יסבלו  מגלי החום גם לאחר גיל 70.

 

הפרעות שינה: הופעת גלי החום שכיחה בשעות הלילה, וגורמת הפרעות בשינה. ואולם גם ללא גלי חום, למעלה משליש מהנשים בגיל המעבר מדווחות על הפרעות שינה.

 

יובש נרתיקי: המחסור באסטרוגן פוגע במיוחד במערכת המין ובדרכי השתן. הרירית המצפה את הנרתיק ואת צינור השתן, (שבתקופת הפוריות מרופדת ב-40 שכבות תאים) נעשית דקה מאד. נשים סובלות מירידה בלחות בנרתיק כתגובה להתעוררות מינית. היובש הנרתיקי  גורם לכאבים בעת קיום יחסי מין ועד להפסקת הפעילות המינית. טיפול באסטרוגן מקומי  (משחה, נרות, או כדורים) מסייע במניעת כאב, דלקות והחמרה של צניחת דפנות הנרתיק.

 

מערכת השתן: בשל אובדן האלסטיות של הרקמות באיזור השופכה והנרתיק, יש דחיפות ותכיפות בצורך למתן שתן. נשים סובלות מצריבה במתן השתן,  ירידה בתחושת המלאות של השלפוחית, ירידה בשטף הזרימה, עליה בשאריות שתן, בריחת שתן (בזמן שיעול, צחוק או הרמת חפצים כבדים) ועליה בשכיחות זיהומים בדרכי השתן.

 

כאבי פרקים: 50-60% מהנשים בגיל המעבר, מתלוננות על כאבי פרקים. בעיקר  נשים עם עודף משקל. זהו תהליך ממושך שתחילתו בכאבים קלים בכל מפרקי גוף האישה, ובמיוחד בפרקי אצבעות הידיים. לא ידוע האם כאבי הפרקים קשורים ישירות לירידה באסטרוגן אף כי  טיפול הורמונלי מביא להקלה. בנוסף, מופיעים בגוף כאבים שונים, ונוקשות של האיברים. בדיקת דם תקבע האם מדובר במחלות פרקים או בסיבה אחרת.

 

כאבים בשדיים: בתחילת גיל המעבר נשים סובלות מכאבים ורגישות יתר בשדיים. בניגוד לגיל הפריון שאז כאבים בשדיים מציקים בתקופת טרום המחזור או הביוץ, בגיל המעבר  כאבי השדיים ממושכים יותר, אינם סדירים  ונגרמים בגלל שינויים קיצוניים ברמות האסטרוגן והפרוגסטרון. לרוב מדובר בכאבים דו צדדיים (במקרה של כאב חד צדדי יש לשלול סרטן השד).

 

מיגרנות: 20% מהנשים שסבלו בצעירותן ממיגרנה וסתית, סובלות מהחרפתה בגיל המעבר:התגברות בעוצמת הכאב ובמספר הימים הרב שהיא נמשכת. נשים שהתקפי מיגרנה החלו לפקוד אותן בגיל המעבר מאופיינים בסימנים מקדימים (אאורה), ובכאב ראש חד צדדי,  הפרעות בראיה ורגישות יתר לאור.

 

שינויים קוגניטיביים: גיל המעבר מאופיין באובדן זיכרון וקשיים בריכוז עד התדרדרות למחלות חמורות כמו דמנציה ואלצהיימר. מחקרים מקיפים תומכים בחשיבות האסטרוגן לתפקוד קוגניטיבי מיטבי, אך אין וודאות שלירידה באסטרוגן יש השפעה ישירה.

 

דיכאון: הדיכאון הוא אחד מתסמיני גיל המעבר (לא תוצאה של הסימפטומים האחרים. כי אם סימפטום בפני עצמו). מופיע כערך בספר האבחנות של ארגון הפסיכיאטרים בארה"ב. עוצמת הדיכאון גוברת בבוקר ופוחתת עם ערב. בתקופת המנופאוזה גובר פי שניים הסיכון לפתח דיכאון אצל נשים ללא עבר פסיכיאטרי, בהשוואה לתקופת הפריון.  וגדל הסיכון להופעה חוזרת של דיכאון אצל נשים עם עבר דיכאוני (דיכאון לאחר לידה).

 

הדיכאון מופיע גם עקב שינויים משפחתיים וחברתיים (עבודה, עזיבת ילדים את הבית, קשיים בזוגיות, בעיות בריאות של בן הזוג, טיפול בהורים קשישים או מות הורה). הוא פוקד יותר נשים שסבלו בעבר מתסמונת קדם וסתית קשה, ונשים שעברו כריתת שחלות.

במקרים מסוימים נודעת חשיבות לטיפול משולב של גינקולוג ופסיכולוג באשר להחלטה על דרכי הטיפול. לעתים טיפול הורמונלי בגיל המעבר משפר את תסמיני הדיכאון ולעתים יש צורך בתרופות נוגדות דיכאון מקבוצת ה- SSRIדוגמת ציפרלקס, פרוזאק ואחרות אשר מטפלות לא רק בתסמינים הנפשיים של הדיכאון, אלא יעילות גם בטיפול בגלי חום ובבעיות שינה.

 

אוסטאופורוזיס: בשנתיים הראשונות לאחר הפסקת הוסת חלה ירידה דרמטית בצפיפות העצם, נסיגה, הידלדלות עד להופעת מחלת האוסטאופורוזיס שגורמת לשברים בעיקר באזור מפרק הירך ובעמוד השדרה. לצורך השוואה וטיפול, מומלץ כבר בגיל 40 לבצע בדיקה לצפיפות העצם.

 

מחלות כלי דם ולב: הירידה ברמת האסטרוגנים והעליה בגיל, משנה  את פרופיל השומנים בדם: נרשמת עליה בכולסטרול הרע (LSL?) וירידה מסויימת בכולסטרול הטוב (HDL). כך שהסיכון של נשים ללקות במחלות כלי דם ובהתקף לב גדול אף מזה של הגברים בני אותו גיל.

 

מבנה הגוף: נשים שאינן נוטלת אסטרוגנים עולות בממוצע כ- 20% במשקל ( לעומת גיל הפריון). ההשמנה מתמקדת באגירת רקמת שומן באמצע הגוף ואובדן מסת שריר. מסתבר שזו אחת הסיבות שנשים בגיל מעבר נוחרות בשנתן.

 

שינויים בעור: פגיעה ברקמת הקולגן בעור ובעצמות ומתבטא בהזדקנות והתקמטות העור.

 

שיווי משקל (באלנס): עקב ירידה באסטרוגן שמשפיעה  על המוח המרכזי, נשים רבות סובלות מהפרעה בשיווי משקל – זו אחת הסיבות שנרשמת עליה בשברים של המרפק והאמה בקרב נשים.

 

יש לך שאלה בנושא התופעות הנפשיות בגיל המעבר?
כנסי להתייעצות עם מומחה

תגובות (0)
הוסף תגובה