גילי שם טוב: נשים וספורט זה כן הולך ביחד

אנחנו יכולות לטפוח לעצמנו על השכם, עשינו כברת דרך  בכל הקשור למעמד הנשים בספורט. אפשר להגיד שאנחנו על המפה. התקציבים גדלו, נשים התחילו לתפוס יותר ויותר עמדות מפתח בועדות השונות, וגם בהעלאת המודעות של הקהל לספורט הנשי יש תוצאות. אבל  עדין אנחנו רחוקות ממצב שאפשר לקרוא לו אידיאלי.

 

מי את? בלונדינית טפשה!

אין דרך אחרת לומר זאת, אבל גם ב- 2013 הספורט עדיין נתפס כתחום גברי. 

גם התקשורת עדין לא השתחררה מכבלי השוביניזם בכל הקשור לספורט נשי. גם אם תתאמצו, רוב הסיכויים שלא תמצאו על המסך פרשניות, אין עדיין הרבה שדרניות ספורט ראשיות ובענף הפופולרי ביותר, הכדורגל, הכי רחוק שהגענו בינתיים זה להיות הסייד קיק ביציע. הטענה החביבה על הגופים המשדרים היא שהקול הנשי לא יתקבל טוב על ידי הקהל. אבל איך הוא אי פעם יתקבל אם לא נותנים לו הזדמנויות? לי ניתנה הזדמנות שכזו.

 

לשמחתי, הייתי האישה הראשונה לשדר כשדרית ראשית במשחק כדורסל גברים של נבחרת ישראל, אלא שהביקורות והתלונות לא אחרו לבוא, והגיעו לא מעט הערות בנוסח "איזה מין קול יש לה? אי אפשר לשמוע אותה". וכשטעיתי בשם של שחקן, כאן כבר ממש איבדו את הסבלנות: "איזו בלונדינית טיפשה!", טענו, או "מקומך לא בספורט". סביר להניח שלו הייתי שדרן ולא שדרנית, היו מתנהגים אליי כמו שתמיד מתנהגים לשדרנים –  פשוט סולחים.

 

 

 

איך עושים את השינוי?

רוצים שינוי? באמת רוצים? אז אולי תתפלאו לשמוע, אבל השינוי מתחיל בנו, ההורים, בחינוך לשוויון בספורט. הצצה בעלוני הספורט תחשוף מיד את החשיבה המקובעת: בנים שווה כדורגל או כדורסל. בנות שווה ריקוד או קרמיקה. אבל כל זה יכול להשתנות וזה תלוי בנו. אם אנחנו, כהורים, נשדר שזה בסדר לשחק עם בנות בהפסקה משחקי כדור, ושזה בסדר שבנות בגיל 6 ילכו לחוגי כדורסל או ג'ודו, המסר יחלחל. אחרי הכול, מי שמה את ענף הג'ודו על המפה? יעל ארד. תודה. 

 

אבל הרוב מפחדים. חוששים ממה שיגידו – שלא יתנפחו לה השרירים, שלא יתרחבו לה הכתפיים, שהיא לא תהפוך פחות נשית או אולי לסבית. וכך החלון לשוויוניות בספורט שוב סוגר עלינו. 

 

לא רק הילדים צריכים לעבור סדרת חינוך, גם ההורים. כשיום אחד הבן שלי, ירדן בן הארבע וחצי, סיפר לי שהוא לא אוהב לשתף בנות בכדורגל, מיד הזדעקתי והטפתי: "ואיך אתה היית מרגיש אם לא היו משתפים אותך?". הייתי רוצה שהמסרים בנושא ספורט יהיו שוויוניים, את השיחות המגדריות נשאיר לאקדמיה, ברשותכן. 

 

נשים, זה טוב בשבילכן

כל ענף ספורטיבי כזה או אחר, יכול לעשות לנו רק טוב. טוב לגוף, לביטחון הפיזי, לשיפור הדימוי העצמי ואם תרצו, זה יכול לעורר בנו ניצנים של מנהיגות חברתית.  גם לרשת גוגל יש מה ללמוד מסתבר בנושא חינוך לשוויון בספורט. הקלדה חופשית של המילה ספורטאיות, בלי שום כיתוב נוסף, תוביל לרשימת הספורטאיות הסקסיות, או סתם לתמונות עירום. לעומת זאת, לגברים שומרים מידה של רצינות והנתונים שיתקבלו למונח ספורטאים יהיו, הפלא ופלא, מקצועיים נטו. 

 

אנחנו כבר שולטות בכל ספורט שנתפס עממי ולא מאיים, כמו הטריאתלונים לדוגמה. כנראה שאיפשהו במעבר בין הספורט עממי למקצועי, אנחנו פורשות. אולי כי אי אפשר להתפרנס מזה, אולי כי זה אומר להילחם בכל העולם, או כי זה תקציבים נמוכים, ואולי כי זה החינוך הלקוי. וחבל.

 

החינוך לשוויון בספורט צריך להיות פרויקט לאומי. המסרים של מעצבי דעת קהל, של התקשורת, צריכים להיות חד משמעיים: בנות צריכות ויכולות לעסוק בספורט. ואנחנו, כחברה, צריכים לחבק בנות כאלו ולא לדחות אותן.  

גילי שם טוב קיבלה ערכת התנסות של always infinity– התחבושת החדשה שעומדת באתגרים הקשים ביותר שלך

תגובות (0)
הוסף תגובה