חוזרים לשגרה? אייל גולן חוזר לבמה

מסתבר שלא היה צריך יותר מדי על מנת לעבור מעמדת המצקצקים בלשון לעמדת הקוזאק הנגזל בכל הנוגע להתייחסות פרשת אייל גולן, או כפי שהיא כונתה "פרשת הזמר והקטינות".

ביום ראשון בערב, שודרו כתבות על ההופעה הראשונה של הזמר מאז התפוצצה הפרשה בשתי המהדורות המרכזיות – ערוץ 2 ו-10. אל דאגה, כל הכרטיסים נמכרו מראש, 2400 מושבים למקרה שתהיתם. אפילו היחצ"ן הלאומי, הלא הוא רני רהב, נאלץ לרכוש בעצמו כרטיסים להופעה כתוצאה מעודף ביקוש וכמובן שהוא הביע שמחה גדולה על שהאולם מלא. הכול בסדר. אפשר לחזור לשגרה, זה אותו אייל גולן שאהבנו, אבא מסור, בן אהוב לרונית שישבה בקהל ותמכה בבנה הסובל.

בגיל 15 הייתי אומרת כן לזמר מפורסם

פרשת הזמר המפורסם ובעילת הקטינה בהסכמה גרמה לגל אלמגור להיזכר במסיבה אחת בה היא ניסתה לפתות שני מפורסמים

לכתבה המלאה

 

המעריצים, ובמיוחד המעריצות, שצולמו נוהרים לאולם שרו "מי שמאמין לא מפחד" והביעו תמיכה בזמר האהוב שעובר ימים קשים. "בטוב וברע" הם אמרו. גולן, עטוף במקורבים שהובילו אותו למכונית מלמל "היה מדהים, היה מרגש, היה כיף, נהניתי מכל רגע". לשנייה חשבתי שאני צופה בשידורי שחרור חייל ששב מן השבי.

קחו חודש אחורה, בכל יום דלפו עוד ועוד פרטים על מסיבות החשק והאווירה הכללית שסבבה את גולן – מערך שלם של חיזור ואיתור בחורות. התקשורת הגיבה כמו שהיא יודעת – מהר ובכל הכוח. החרימה לו את תואר "הזמר הלאומי" וערכה חישובים של הנזק הכספי שכבר נגרם ועוד יגרם לו.

בעילה בהסכמה של קטינות– זעקו הכותרות. הנערות המעורבות בפרשה התראיינו, איך לא, בפנים מפוקסלות וקול מעוות. כתבות האינטרנט הרבות עוטרו בנערות המליטות את פניהן בידיהן כששערן נופל קדימה. דרמה במיטבה. ככה אנחנו אוהבים את המתלוננות שלנו. כשברור שזה אונס או כשהיא צעקה "לא". אם אפשר להוסיף לתסריט סמטה אפלה זה יקל על כולנו ללטף את המתלוננת ולעשות "נו נו נו" לנאשם.

אבל המציאות היא, כידוע, קצת יותר מורכבת- גולן שוחרר ממעצר הבית ונכון לעכשיו המשטרה ירדה מהעץ הגבוה עליו טיפסה וככל הנראה הסיכוי  לכתב אישום נגדו נמוך. על המשבצת הזו יושבים אביו – דני ביטון וצחי אסולין, עובד בחברה של גולן.

אפשר להשאיר עוד פרשה מאחורינו?

נדמה לי ששכחנו שביטון ואסולין עלולים להיות מואשמים, בין היתר, בעבירות סרסור, קבלת שירותי מין מקטינות והדחתן לשימוש בסמים. שניהם היו אחראים על איתור הנערות במהלך ההופעות, או בשפתם, "למסע הציד". בין אם גולן היה מודע לעובדה שהן קטינות ובין אם לאו, הוא היה שם, והבנות – הן שימשו רקע חינני ונוטף הורמונים בשגרת מסיבות החשק שלו ושל חבריו. בכתבות הללו מוצג גולן כאדם שנחתה עליו מכה בלתי צפויה משמים – עם טקסטים של קורבן "זה לא סוד שאני עובר ימים קשים, אולי הימים הכי קשים שעברתי בחיי" שמיועדים כולם למצלמות הטלוויזיה, ולא כאדם שלא מסתפק בפרוסת שוקולד, אלא רוצה לאכול מדי ערב נתחים עסיסיים של אנטריקוט.

התדהמה והדיון הציבורי שככו באותה מהירות בה התעוררו. הוא אמנם הושעה מהריאליטי "הכוכב הבא", אבל חוזר להיכל התרבות עם ליין אפ שלא היה מבייש הופעה ממלכתית בבית הנשיא – פתיחת המופע בשיר "לבדי", מושתלת כבד שהוזמנה לשיר על הבמה והקדשה אישית לספי ריבלין ואריק איינשטיין שהלכו לעולמם, שכללה גם ביצוע "ספונטני" של השיר "עוף גוזל". התיאורים המחרידים של נערות שהועברו מיד ליד התחלפו בסיקור המשפטי היבש. כי הרי אם אין פלילי, אז אפשר גם לקבור את הדיון המוסרי בעניין. כי הרי אם אין פלילי אז אין בכלל סיבה להוקיע את הגיבור הלאומי. הניחו לנו משאלות מוסריות ותחזירו לנו את המלך. תודה.