עולם ללא הבדלים בין בנים לבנות

תארו לכם עולם שבו אין הבדלים בין בנים לבנות. עולם שבו לא מכוונים את הבנות לאהוב ורוד ולשחק בנסיכות ואת הבנים להסיע טרקטורים כשהם לבושים בתחפושת ספיידרמן. מציאות יומיומית שבה ילד שחוזר משיעור בלט יכול להיעמד באמצע האוטובוס ולבצע פירואט לתפארת מבלי שיצחקו עליו ויגידו שהוא נשי. זה בדיוק מה שמנסים בימים אלה להגשים בגני הילדים בשבדיה.

 

עוד באון לייף:

·         שר החינוך, אל תתמוך בהפרדה מגדרית

·         רגע, זו מתנה לבן או לבת?

·         המהנדסת שתהפוך דור שלם של ילדות לטכנולוגיות

 

כתבה שהתפרסמה לאחרונה במגזין TIME מתארת גן ילדים בשטוקהולם, אחד מתוך רשת גנים, שבו נמנעים מלהשתמש במילים 'בנים' או 'בנות'. השבדים הגו כינוי גוף כללי: Hen, המתייחס לשני המינים. אחד הצעצועים הכי פופולאריים בגן הזה הוא בובות שעוצבו כדי ללמד על רגשות: אחת מהבובות מחייכת, השנייה בפרצוף חמוץ אבל המתבונן מקרוב בגופן יופתע לגלות שהן חסרות מין מסוים. אפשר בהחלט לראות בבובות האלה סוג של מטפורה למה שבגן הזה ובשבדיה כולה מנסים להשיג בימים אלה: שוויון מגדרי.

 

השבדים הם פריקים של הפוליטיקלי קורקט בנושא מגדר. שנים שהם מנסים למוסס את ההבדלים החברתיים והתרבותיים בין גברים לנשים. כבר בשנות השבעים הם החלו לקדם זכויות נשים ולחוקק חוקים שיאפשרו את השוויון הזה והתוצאה היא שוק עבודה כמעט שוויוני ונוכחות שוויונית של נשים בפרלמנט ובמקצועות נחשקים שנחשבים גבריים.

אבל כעת, נראה שהשבדים נעים כבר מעבר למטרות פמיניסטיות של משכורת שוויונית והזדמנויות שוות בעבודה וממש מנסים להיאבק בדרכים המסורתיות שבאמצעותם מגדירים נשים וגברים ולצעוד לעבר חברה שבה מגדר בכלל לא משחק תפקיד.

 

איך תגיבו אם הילד שלכם ישחק בבובות?

אבל הכול הרי מתחיל בחינוך, לא? ולכן מאז שנת 1998 מחייב הפרלמנט בשבדיה את כל בתי הספר לחנך נגד סטריאוטיפים מגדריים. בהתחלה המורים והגננות אמרו: "אין צורך, ברור שאנחנו מתייחסים באופן שוויוני לבני שני המינים", אבל במסגרת הפרויקט הציבו מצלמות בכיתות ואז המורות והגננות הופתעו לגלות שהן מפלות באופן בלתי מודע בין בנות לבנים. כך למשל, כשהגיע זמן ההפסקה הן נתנו לבנים לרוץ לחצר אך ביקשו מהבנות לחכות בסבלנות עד שיסייעו להן ללבוש את המעיל.

 

וכמו כל גן, כשרוצים לשנות משהו, עושים אסיפת הורים. ההורים השבדים זרמו עם השינוי התפיסתי שבבסיסו עמדה השאיפה שהילדים יוכלו ליהנות ולהיחשף לכל העולמות אבל חלק מהם חושבים שהנורמות החדשות מוגזמות וקיצוניות וממש כופות חשיבה חדשה. ומה אתם הייתם עושים? תארו לכם שהייתם באים לקחת את הילד שלכם בסוף יום ומוצאים אותו מחופש לפיה ומאכיל בובות? האם זה היה מביך אתכם והייתם מנסים לגרור אותו אחר כבוד להסיע טרקטור?

 

לפני שתביעו דעה, קבלו עוד הצצה לגן השבדי: כחלק מהשינוי, חלל הגן חולק קצת אחרת: ניתן עדיין למצוא בו בובות ומשאיות, אבל צעצועים גנריים יותר כמו לגו ודינוזאורים הם אלה ששולטים במרחב. הספרייה בגן מסודרת כך שתכיל כמות ספרים שבהם הגיבור הוא ילד הזהה לזו שבהם הגיבורה היא ילדה. גם בנים וגם בנות מסתובבים כשלגופם צעיפי משי במהלך שיעורי הריתמוסיקה ולשני המינים גישה אחידה לתחפושות הן של פיראטים והן של נסיכות. וכשהמנהלת נשאלת בכתבה האם בנים באמת הולכים על התחפושות של הנסיכות היא עונה ללא היסוס שכן. בטח. במציאות ישראלים שנעה לקראת השקת שלטים שבהם הפניה היא לשני המינים, האם אנחנו בשלים ליחס שוויוני כזה בין בנות לבנים?

 

נראה שאצלנו ה-So called פתיחות נעה רק לכיוון הבנות, וגם זה במחוות מוגבלות בלבד: אנחנו נלביש את הבנות בכחול, נקרא להן בשמות של בנים כמו יובל, שי ורון, נחייך בחיבה אם הבת שלנו מעדיפה לשחק במכוניות ולטפס על עצים ונגיד לאימהות האחרות: "היא טום בוי". אבל ההיפך זה לא עובד, בכל מקרה לא בלי מבוכה מסוימת מצידנו ומצד הסביבה. למה בעצם? מה פסול בחולצה ורודה לבן ששמו מיכל?

 

אישה שווה לדבר מגיל ינקות

אולי זה משהו בהטרוגניות החברתית שלנו: אנחנו גם דתיים, גם צבאיים, גם כור היתוך וגם חווים קושי כלכלי בשל עלות המחייה בארץ. אנחנו משוסעים אחד מהשני ומשוסעים מבפנים עד שאין לנו זמן לשבת רגע ולהגדיר מי אנחנו ולבחון שוב את האמונות החברתיות שלנו. לשבדים קל יותר: יש להם מדינת רווחה, משכורות גבוהות יותר והנטל בין האימא לאבא מתחלק בצורה הוגנת יותר מאשר אצלנו, מה שהופך אותם כנראה ליותר פנויים רגשית לחשוב במונחים כל כך בסיסיים במגדר ולקבל ולהכיל את השונה.

 

אבל כולנו כהורים מבינים היטב כמה קריטית תקופת הילדות ככזו שבה ממעצבת דמותו הרוחנית של הילד. הוא כמו ספוג וזו הזדמנות בלתי חוזרת לצייד אותו בסט של אמונות והתנהגויות שתלווה אותו לכל חייו. רובנו בוחרים לשלוח את הילדים לגני הילדים שליד הבית וסומכים על שיטות החינוך המסורתיות. גם הגנים היוצאים מן הכלל, שבהם מונהגות שיטות חינוך שיותר "זורמות" עם הגירויים של הילדים, פחות שמים דגש על הנושא המגדרי אלא על התפתחות "חופשית" יותר של הילד במרחב פתוח ויצירתי.

 

בשיטת החינוך האנתרופוסופי למשל ישנן בובות ללא הבעת פנים שמאפשרות לילדים להשלים את החסר מהדמיון. הבובות האלה מזכירות במשהו את הבובות השבדיות חסרות המין אבל הדגש בשיטת חינוך זו היא יותר על הילד כאינדיבידואל בתוך הקבוצה ופחות על נושא המגדר. אבל העלות החודשית הגבוהה שנאלצים ההורים לשלם בגנים כאלה מהווה בלאו הכי חסם עבור רובנו, מה שמאלץ אותנו להסתפק בבובות עם פנים ועם איברים בשלמותם בפינת הבובות המסורתית בגן ליד הבית ולקוות שיהיה בסדר.

 

אולי השבדים לקחו את נושא המגדר צעד אחד יותר מידי, אבל מה שמעורר קנאה אצלם זה שהנחת העבודה שלהם היא שהאישה שווה לגבר והם דואגים לכך שהשירותים במדינה יתמכו בהנחת יסוד זאת כבר מגיל הינקות. יתמכו בצורה שתאפשר לנשים להגשים את עצמן לא במסגרת העדפה מתקנת אלא כזכות אנושית בסיסית. ומהבחינה הזו- הלוואי עלינו.

תגובות (0)
הוסף תגובה