על מה חושבות אנורקסיות?

זר לא יבין את זה, את מה שעובר לאנורקסיות ולבולמיות בראש. למעשה, סביר להניח שזר שמעולם לא חווה את תחושת המיאוס והגועל העצמי הזאת, יטעה לחשוב שהפרעות האכילה האלו הן סוג של יוהרה השייכת לצעירות ששואפות להיות דוגמניות. הוא יתקשה להבין שיש פה משהו מעבר, ראיית העולם בצורה מעוותת, שלא מאפשרת לשפוט בצורה אובייקטיבית, בטח שלא מונחים של משקל ומידות. ולכן הפרעות אכילה הן לא סתם סוג של דיאטה, אלא המחלה הפסיכיאטרית שגובה הכי הרבה קורבנות.

 

עוד באון לייף: 

 

את העובדה הזו מכיר הצלם רודריגו פרייטו מקרוב. ממש מקרוב. אחרי שצילם סרטים כמו "הר ברוקבק" ו"ארגו", הוא קיבל פנייה מCandescent Films, ארגון שמגייס יוצרי קולנוע לסרטים תיעודיים ש"מחנכים". הארגון הציע לו לזנוח את הסרטים ההוליוודיים הגדולים ולעשות סרט קצר על הפרעות אכילה. פרייטו הסכים מיד ואפילו לא היה צריך לחשוב הרבה על נקודת ההתחברות שלו לנושא. הוא מכיר אותו טוב מדי – אחרי הכול, בתו בת ה-19, הימנה, סבלה מאנורקסיה. לכן פרייטו החליט לעשות את הסרט בשיתוף פעולה איתה – הרי מי כמוה יוכל להבין ולהעביר את מה שאנורקסית רואה בראשה. מי שעוד גויסה לפרויקט היא אל פנינג, אחד מהשמות הלוהטים כרגע בהוליווד, שבהחלט הצליחה למשוך עוד קצת פוקוס לפרויקט.

 

הסרט הלא פשוט לצפייה מתחיל במעין מסיבה סוריאליסטית עמוסה באנשים כחושים במיוחד. המצלמה עוברת ביניהם, בין נשים וגברים שנראים כמו שלדים מהלכים, כשלמעשה מדובר בדוגמנים ובדוגמניות נחשבים בתחומם. אף אחד מהנוכחים לא מביט אל המצלמה, זאת בניגוד לרעיון הראשוני שהיה לפרייטו. מה גרם לו לשנות את דעתו? "הימנה אמרה לי 'לא, לא, לא. ההרגשה הכי גרועה היא שמתעלמים ממך", סיפר פרייטו בראיון ל-Today. "בגלל זה הם לא מסתכלים על המצלמה. כל אחד עסוק בשלו".

 

כמובן שזה לא היה המקום היחידי בסרט שבו נוצרו יחסי הגומלין בין האב לבת. למעשה, נראה שהתהליך היה תרפויטי עבור שניהם. "מכיוון שעברנו אנורקסיה, הנושא הזה מאוד קרוב לליבי, וזה נושא חשוב שבעיני לא זוכה להרבה התייחסות – לא באומנות ולא באופן כללי", הסביר פרייטו. "אנחנו מאוד מקווים שזה יעזור לעוד אנשים ומשפחות להיפתח ולדבר על מה שהם מרגישים וחווים. לא רק בכל מה שקשור להפרעות אכילה, אלא לגבי התחושות שיש לכולם כשאנחנו מרגישים מבודדים וששופטים אותנו ושאנחנו לבד בחברה".

 

 

אבל למרות הכוונות והחשיבות המרובה של הסרט, יוצריו ממליצים שאלו הסובלים מהפרעות אכילה לא יצפו בו. "בהחלט הייתי אומרת שעבור מי שמתמודד כרגע עם הפרעות אכילה, יכולים הדימויים האלו לשמש כתמריץ", טענה הימנה. "צריך להיות במצב יציב יחסית על מנת להתמודד עם התחושות האלו. אבל זה חשוב להתמודד עם הגירויים האלו אחרי שמחלימים, כי אי אפשר להעביר את כל החיים בבריחה מהם".

 

"מה שרציתי זה להעביר את מה שעובר לה בראש", מסביר פרייטו. "כמו שהימנה אומרת, אנחנו לא יכולים להחביא את הדימויים האלו מנערים ומנערות כי הם ימצאו אותם בכל מקרה. זה לא שאם הם לא יצפו בסרט הם יהיו בסדר. בסופו של דבר, אני חושב שהסרט הזה יכול לגרום לאנשים להתחיל לדבר על הנושא".

תגובות (0)
הוסף תגובה