שנת 2013: הנשים שעשו את הוליווד

שלוש נשים הולכות ביער. כל אחת צועדת לבדה ביער נפרד – האחת תועה ביער חשוך וריק, השניה ביער בו השבילים מוליכים אותה במעגל אינסופי, והשלישית ביער טרופי אפוף מלכודות. שלושתן מנסות למצוא את דרכן הביתה. את שלושתן גבר שם בתוך היער.

 

עוד באון לייף:

 

בשנה האחרונה הוליווד מביאה אלינו שלושה סרטים שוברי קופות המשתייכים לזרם המיינסטרים שגיבוריהם נשים. שתי שחקניות מבוגרות ומנוסות, ואחת צעירה ומבטיחה, נושאות על גבן, כמעט בכוחות עצמן בלבד, סרט שלם. סנדרה בולוק ב"כוח משיכה" שמוצאת עצמה לבדה בחלל ומנסה לחזור לכדור הארץ; קייט בלאנשט ב"יסמין הכחולה" שאיבדה את משפחתה ונכסיה ומנסה לחזור לחיי הפאר אותם נאלצה לנטוש; וג'ניפר לורנס ב"משחקי הרעב: התלקחות" שנלקחת בעל כורחה לסיבוב נוסף של משחקי הרעב ומנסה לשוב למשפחתה.

 

 

כוח המשיכה

 ד"ר ראיין סטון (סנדרה בולוק) היא מדענית שנשלחה למשימתה הראשונה בחלל בסרט "כוח משיכה". על צוות האסטרונאוטים מפקד מאט קובלסקי (ג'ורג' קלוני). במהרה המשימה משתבשת וכל הצוות נהרג, פרט לסטון וקובלסקי, המוצאים עצמם בחלל הריק ויוצאים למסע מסוכן (קובלסקי נהרג במהרה אף הוא) חזרה לכדור הארץ. הליהוק של בולוק וקלוני הוא מדויק – הטייפ- קאסט הקבוע של קלוני, עוד מימיו כרופא בחדר המיון, הוא של גבר קול ושרמנטי, בעוד בולוק כמו חוזרת לתפקידה המיתולוגי בסרט "ספיד" כבחורה צעירה שמוצאת עצמה בעל כורחה אוחזת בהגה של אוטובוס שחייב להמשיך לנסוע. כמו ב"ספיד", גם כאן בולוק מגלמת אישה שמצליחה להציל את המצב ולשרוד כנגד כל המכשולים על אף שהיא מבוהלת, לא מוצאת את עצמה, מתקשה להתאפס, או במילים אחרות: היסטרית. אולם כמו ב"ספיד", גם כאן יש גבר מסוקס שמציל אותה ברגע האמת. קובלסקי הוא דמות משנית לחלוטין, אך בכל זאת הוא מציל את ד"ר סטון לא פעם אחת, אלא פעמיים, כאשר הוא כמו חוזר מן המתים ומסביר לה ברוגע כיצד היא יכולה להינצל כשהכול נראה אבוד. 

 

ד"ר סטון היא דמות שטוחה. יוצרי הסרט לא הצליחו לייצר דמות של אישה חזקה בזכות אישיותה. המתח נוצר רק בשל היותה אישה והתפיסה שלנו את יכולותיה, משום שאם היתה גבר, לא היינו שואלים "האם הוא יצליח לנהוג באוטובוס מבלי שהפצצה תתפוצץ?".

 

 

יסמין הכחולה

בתחילת סרטו החדש של וודי אלן, "יסמין הכחולה", אנו פוגשים את ג'סמין פרנסיס (קייט בלנשט) כשהיא במצב של התמוטטות עצבים. בעלה בגד בה, נאסר על מרמה והתאבד בכלא. בנה, שמאשים אותה כי היתה שותפה לפשעים של אביו, מנתק איתה קשר ונוטש אותה. כל חפציה היקרים ומעמדה המכובד נלקחים ממנה. ג'סמין מנסה להציג עצמה לסביבה כמי שנמצאת בשליטה, כאילו מצבה הוא זמני ובעוד רגע קט תשוב לעמוד על רגליה ותחזור למקומה הטבעי בקרב עשירי ניו- יורק.

 

ג'סמין (אותה מגלמת בלנשט במפגן משחק מרהיב, אולי המרהיב ביותר בקריירה הארוכה שלה) חשבה שהיא חזקה, אך לאורך הסרט מגלה את חולשותיה, את חוסר היכולת שלה לשלוט בגורלה, ושהדרך אל השלווה עוד ארוכה וסבוכה. היא צועדת במעגלים אינסופיים עד שהיא מבינה שהחוזק שלה לא הגיע מכוחה הפנימי, אלא מכוחו של הגבר שלה ומהכסף שלא היא עבדה עבורו. הניגוד בין הכריזמטיות שלה לבין השבריריות, בין התבונה הנשית לבין העיוורון, מציירים דמות עגולה ונוגעת ללב. וודי אלן מבין את פרנסיס, מתאכזר אליה כעונש על יהירותה, אך גם חומל עליה ברוך.

 

 

משחקי הרעב

"משחקי הרעב: התלקחות", השני בטרילוגיית "משחקי הרעב", מתרחש שנה אחרי שקטניס אוורדין (ג'ניפר לורנס) ניצחה במשחק וחזרה הביתה. קטניס היא אייקון, גיבורת תרבות, ודמותה מהווה מודל לחיקוי לילדות צעירות. לא רק שניצחה במשחקי הרעב, אלא גם עשתה זאת תוך כדי התרסה כנגד השליטים האחראים על המשחק וערערה על השיטה הקיימת. הדמות שלה נתנה תקווה לאנשים מכל המחוזות ומתחילה תנועה של מרד כנגד השלטון המדכא והאכזר.

 

ככל גיבור תנ"כי, קטניס אינה מוכנה לקבל עליה את התואר האיקוני שניתן לה. על אף שבכל מקום אליו היא פונה היא נתקלת באנשים מדוכאים הרואים בה מנהיגת המהפכה, היא מתכחשת לתפקיד המיועד לה. אולם קטניס היא אישה חזקה, קשוחה, עקשנית, שהולכת בדרכה שלה בכל מחיר. היא עשויה ללא חת וטובת לב. קיומה בעולם אינו תלוי באיש, ובפרט לא בגברים. גורלה הוא להנהיג.

 

פיטה, בן זוגה למשחקי הרעב, כרוך אחריה. הוא רגיש, עדין ופגיע, כמעט חסר תועלת בלחימה. זהו היפוך תפקידים מוחלט בין גברים לנשים. אך קטניס לא נלחמת כמו גבר. היא לא הקאובוי שמציל בכוחות עצמו את המצב, אלא היא משתפת פעולה עם חבריה, מרעיפה רגישות וחמלה לסובבים אותה ונוטלת חיים רק כאשר אין מוצא אחר. פרנסיס לורנס, במאי הסרט, מציב את קטניס מול אינספור סכנות מתוך ידיעה שהיא תיחלץ מהן. הוא נותן לה את הקרדיט המגיע לה.

 

 

תור הזהב של נשות הוליווד?

בשנים האחרונות נדמה כי הוליווד אינה מהססת לייצר סרטים שבראשן צועדות נשים – סרטים העוסקים כולם לא רק בשאלה המשותפת לכל הסיפורים הגדולים "מי אני?", אלא גם בשאלה "מי אני כאישה?". הסרטים הם לא רק סרטי דרמה או קומדיה רומנטית, שעוסקים ביחסים של נשים וגברים, כאילו נשים לא מתעסקות בשום נושא אחר. אלו סרטי מסע, סרטי אקשן, סרטים שהגיבורות שלהם קשוחות, אמיצות, לוחמות (ראו את הילדה מ"קיק אס" ואת סרטי האנימציה "פלונטר" ו"אמיצה"). המשך ישיר לקו הזה ייצא לאקרנים בעוד זמן קצר בסרט "מפוצלים" (אשר בדומה ל"משחקי הרעב" מבוסס על טרילוגיית ספרים שנכתבו על ידי אישה), שגם בו הגיבורה היא אישה לוחמת.

 

אין ספק שאנו נמצאים בעידן תור הזהב של דמות האישה בקולנוע. אולם כפי שניתן לראות בבעייתיות שעדיין קיימת בייצוגים הנשיים, יש עוד דרך לצעוד בה בטרם נגיע אל היעד של קולנוע נשי אמיתי (בלתי אפשרי שלא לתת את הדעת לכך שלנשים המבוגרות הודבקו תכונות נשיות סטריאוטיפיות של היסטריה והתמוטטות עצבים, בעוד הגיבורה הצעירה חפה מהן לחלוטין). ייתכן שהשינוי המהותי ביותר שהוליווד צריכה לעבור הוא לא בנשים שלפני המצלמה אלא בנשים שמאחורי המצלמה – התסריטאיות והבמאיות שמודרות מקו החזית של הקולנוע ההוליוודי. קולנוע יהיה נשי באמת רק כאשר נשים יספרו סיפורים על נשים, ולא גברים על נשים כפי שקורה היום. 

תגובות (0)
הוסף תגובה