זיו קורן: 3 מקומות שאתם חייבים לראות בחייכם

1. צפון נמיביה: להתאהב בשבט קדמוני

אחת לכמה זמן אני יוצא עם קבוצת חברים למסעות אופנועים חוצי עולם. באחד מהם, ואולי זה הזכור לי ביותר, הגענו לצפון נמיביה. הנוף היה עוצר נשימה. מן תערובת של טבע פראי ובלתי נגמר, שזור בנהרות, אגמים וחיות שמסתובבות חופשיות בין בני האדם. באזור המכונה Kaokoland, השטח הפראי והפחות מיושב במחוז קוננה, יושבים בני ההימבה המונים כמה עשרות אלפים בלבד.

ההימבה הוא שבט קדום וכל אנשיו חיים באופן בו חיו לפני אלף שנים. חברי השבט מורחים את עצמם מכף רגל ועד ראש, כולל השיער, במשחה אדמדה המופקת מאבן שאותה הם מפוררים ומערבבים בשומן חלב צאן. הריח נוראי אבל המראה מלבב. התערובת האדומה משמשת כחוצץ בין הגוף לבין הלכלוך שמסביב ומגינה עליהם מפני האקלים הקשה השורר באזור.

המגורים הם בחושות וגם הגברים וגם הנשים מהלכים כמעט עירומים לגמרי, כאשר את אזור החלציים מכסה חצאית העשויה מעור של חיות שונות שצדים חברי השבט. את החצאיות של הנשים מקשטים תרמילי כדורים, מזכרת ממלחמת האזרחים שהתחוללה באנגולה השכנה. התזונה גם היא בסיסית ביותר ומורכבת מבשר צייד ומחלב צאן שמופרד לשומן החלב. כל מה שצורכים בני השבט מגיע מהטבע ומהאדמה.

צילום: זיו קורן

במפגש הראשון עם ההימבה, כאשר הגענו רכובים על אופנועים ולבושים בחליפות רכיבה וקסדות, בני השבט הגיבו בסקרנות מהולה במבוכה. גם אנחנו מצידנו היינו בשוק מהסיטואציה, כך שהמבוכה היתה הדדית. בהמשך הקרח נשבר והמפגש היה נינוח ומרתק.

אורח החיים של ההימבה שונה לחלוטין מכל מה שמכירים ויש משהו קסום בפשטות החיים הזו. האנשים יפהפיים, החיבור שלהם לטבע מופלא והם מאוד קולים בהתנהלות שלהם. שלווים ורגועים וחיים בהרמוניה עם הטבע. כמי שחי בעולם מודרני ששאיפתו העיקרית היא לאמריקניזציה, זו היתה עבורי חווייה תרבותית יוצאת דופן להגיע למקום בו נשארה אותנטיות אמיתית ושורשית. בעשרות השנים הבאות גם זה כנראה ילד ויעלם.

2. טיבט: לאכול ולישון עם נזירים

אם מנסים למצוא את העולם הישן שנשמר כפי שהוא, טבט היא אחד המקומות בהם כדאי להתחיל את המסע. גם מבחינה תרבותית וגם מבחינה רוחנית מדובר באחד מהמקומות הכי קסומים שביקרתי בהם. זה מתחיל באנשים המיוחדים כמוהם מעולם לא הכרתי.

משקאות ששווה לחיות עבורם

הרום של בקארדי הוא אחד מהם. מיושן בחביות עץ אלון אמריקאיות ומתאפיין בטעמי קרמל, וניל, דבש ומייפל

את BACARDI RUM OAKHERT תוכלו למצוא רק בדיוטי פרי

לאורך כל המסע גיליתי רוגע נפשי ובשלווה רוחנית, מעין שאנטי שלא מוכר לנו מהעולם שאנחנו חיים בו. בחלקיה השונים של טיבט מפוזרים מנזרים ומבנים מרהיבים ביופיים, שם חיים הנזירים, וככל שמתרחקים מלהסה, עיר הבירה, מגלים צורות חיים קדומות ונופים פרימטיביים לחלוטין. זהו עושר ויזואלי שקשה לתאר. בחלק מהמקומות שאליהם הגענו התושבים מעולם לא ראו לפני כן אדם מערבי עם עיניים לא מלוכסנות ושיער גוף.

באחד הימים הגענו למנזר והעברנו את הלילה עם הנזירים. לפנות בוקר שמענו פתאום קול תקיעה מוזר. אחר גך גילינו שהנזיר התורן מעיר את שאר הנזירים באמצעות נשיפה חזקה לתוך קונכיה, טכניקה שיוצרת סאונד עוצמתי שדומה לתקיעה בשופר. הנזירים לבושים בבגד בורדו אחיד ובתוכו הם נושאים קערת אוכל מעץ המגולפת ביד. הם מסתובבים עם הקערה הזאת במהלך כל היום, ובשעת הארוחה מוציאים אותה וממתינים למנת האוכל הנמזגת מכלי ראשי לקערות האישיות.

צילום: זיו קורן

מי שתכנן לטייל בטיבט, חשוב שידע: עד היום נשלטת טיבט על ידי הרפובליקה העממית של סין ואמצעי התיירות בה דלים. רוב התושבים לא מבינים אנגלית והתקשורת נעשית בעיקר באמצעות תנועות ידיים ומחוות. גם הנזירים איתם ישנתי ושפגשו בוודאי לפחות אדם מערבי אחד בימי חייהם, הגיבו בפליאה גדולה ובהתלהבות כאשר הראיתי להם על המסך הקטן את התמונות שצילמתי. למרות הקושי המסויים בתקשורת, אופיים הנינוח והרגוע של התושבים ונדיבותם הרחבה מקלים על המשימה.

3. ניו יורק: גלריות, צילומים היסטוריים ובתי קפה

העולם התרבותי המודרני והשופע ביותר נמצא ללא ספק בניו יורק – אחת הבירות החשובות בעולם. העיר כולה מרושתת בהמון אזורים מגניבים. האהובים עלי ביותר גם מבחינה תרבותית וגם מבחינה אמנותית הם המיט מרקט, טרייבקה ודרום מנהטן. הם מלאים במסעדות קטנות, גלריות ובתי קולנוע – כל מה שמגניב וחי.

צילום: זיו קורן

בווסט סייד, למשל, יש מבחר גדול של גלריות שמציגות יצירות אמנות וגלריות צילום. אני באופן אישי אוהב להגיע לגלריית klotz שנמצאת ב-740 West End Avenue ומציגה צילומים הסטוריים לצד פוטוג'ורנליזם היסטורי. פעם הייתי מגיע לניו יורק כדי לחפש ספרי תמונות, היום יש את אמזון ואי ביי, כך שכיום מטרת הביקורים שלי שונה ומערבת ביזנס ופלז'ר.

צילום: זיו קורן

כמעט תמיד אני עוצר בה בדרך למקומות אליהם אני נוסע לעבוד או לטייל, והעיר היא כמעט בית שני עבורי בזכות הרבה חברים, קולגות וצלמים גדולים שאיתם אני מקפיד להיפגש. אחד מבתי הקפה האהובים עלי הוא ה- once upon a tart שנמצא בסוהו ((135 Sullivan Street ומגיש את המאפינס הכי טוב בעיר לצד קפה לאטה לא רע בכלל. שם אני בדרך כלל פותח את הבוקר.