היום המילה אונס כבר לא מספיקה

בסוף השבוע האחרון התפרסמה ב-MAKO  כתבה המתארת ניצול שעברה ילדה בת 14.5 על ידי ארבעה גברים מבוגרים. בפרטי פרטים תוארו מערכות היחסים שנוצרו בין הילדה לגברים, ציטוטים מההתכתבויות ומחדר החקירות, ותיאור כמעט מדויק של כל הרגעים האינטימיים. למעשה, רק דבר אחד היה חסר בכתבה – הסיבה שלשמה התכנסנו, או במילים אחרות: למה מדווחים לנו את כל זה?

 

כמובן שהכתבה הזו כבר לא יוצאת דופן, אנחנו הרי נתקלים בכתבות מהזן הזה יותר ויותר לאחרונה.למעשה, הדבר היחידי שמיוחד בה זה תחושת ה"פינת הפורנוגרפית השבועית לאב ולילד", או אולי "ילדים, עזרו למבוגרים למצוא איפה מסתתרת פה ספרות ארוטית בשקל וחצי". כנראה שאין מה לעשות – הפכנו למכורים. מכורים לפורנוגרפיה במסווה עיתונאי.

 

כל פרשיה מינית ונוראית מקבלת כותרות חושפניות יותר ויותר. "אבל רגע!" – אתם יכולים לזעוק – "מה האלטרנטיבה? להדחיק? להחניק? הרי צריך לעורר מודעות". אז לעורר מודעות אכן צריך. לעורר את אונם של הקוראים, אעפס, צריך קצת פחות. הרי היום המילים "אונס" או "התעללות" או אפילו "מעשה סדום" כבר לא מספיקות, אנחנו צריכים לקרוא איך בדיוק זה קרה – מי יזם, מי אמר למי ומתי, מה הוא הבטיח ומה היא קיבלה בתמורה, כמה היא צעקה, מה היא לבשה וכמה היו שם, אפילו סתם כדי להריע. ועם כל מילה המוח שלנו בונה תסריט, וכך, מה שאמור להיות סרט אימה, מתורגם במוחנו לסרט כחול בהפקה זולה.

 

אבל אולי מה שיותר נורא (או אולי – לא פחות נורא) מסיוט של ילדה שהופך להיות פנטזיה של אחרים, הוא העובדה שסף הגירוי שלנו הולך ונשחק. נגיעה בחזה כבר לא נראית לנו עניין כזה מהותי, צביטה בתחת זה לא ממש אונס קבוצתי. וכך, מה שלאחת ירגיש כמו חדירה לטריטוריה ואפילו פגיעה, יגרור אצל השני תגובה של "מה את מתרגשת? כולה…".

 

ויש גם את הסקס שלנו. לא בדיוק "סקס אחר", אלא סקס רגיל כזה. שני אנשים שרוצים, אולי אפילו אוהבים. לכו תסבירו לילדים של היום – שהאלילים שלהם חוגגים במסיבות חשק עם להקות של צעירות וכמו שהטיבו להסביר לנו בכלי התקשורת נהנים מ"און של תימנים" – שסקס יכול להיות עניין מאוד אינטימי, עדין ושברירי, ששייך רק לשני אנשים. שלפעמים לא בא, ולפעמים לא עומד, ולפעמים סתם רוצים להתחבק. ומילא הילדים, לפעמים גם אנחנו שוכחים את זה ומתבלבלים, וחושבים שאולי אנחנו מפסידים משהו, שיש את כל האקשן הזה בחוץ שאנחנו מחמיצים פה, עם הזוגיות הדרשנית הזו שלנו.

 

אז אולי הגיע הזמן שנזכור שבכל כתבה כזו, שמתארת לנו מה הוא אמר ומה היא לבשה, יש שני נאנסים: הקורבן שמאבד/ת מהתמימות, ואנחנו שמאבדים עוד נדבך מסף הרגישות. 

תגובות (0)
הוסף תגובה