המלכוד הכפול של הנשים הבדואיות בישראל

תלונה של אישה בדואית מוכה במשטרה, לאחר שעברה התעללות ואלימות, היא מסע מפרך וקשה בצורה בלתי רגילה. מניסיוני, ברוב המקרים זוהי אינה עלילת שווא אלא זעקה של אישה שכלואה בין חברה שמרנית ובעלת קודים חברתיים  נוקשים וחסרי רחמים, לבין מדינה מזניחה שנכשלת שוב ושוב בלהגן עליה.

 

תופעת הפוליגמיה לצד האלימות במשפחה הן הרעות החולות הבולטות ביותר אשר פוגעות באופן ישיר בזכויותיהן של הנשים הבדואיות. תופעות אלו מייצרות דור של נשים מוחלשות, ספוגות בכאב וסבל, חסרות אונים, מדוכאות, מושתקות ותלותיות. זוהי תמונת הראי משתקפת בדור שגדל על ברכי האלימות והפוליגמיה. רוב הקורבנות, הן נשים החיות בעוני, חסרות השכלה ונעדרות הכנסה מינימאלית, הן פיתחו תלות מוחלטת בגורם הגברי השולט.

 

בשני המקרים לא מדובר בגזירה משמיים, אלא בתופעה שניתן לבלום. נכון, החברה הבדואית היא חברה גברית, אבל את האחריות לתופעות החמורות הללו נושאת המדינה, אשר עוצמת את עיניה ונמנעת מהתערבות הכרחית.

 

הנשים הבדואיות חיות במדבר. זהו לא רק מדבר פיסי, אלא מדבר נפשי, חברתי, כלכלי, משפחתי. מאבקן למען השגת זכויות יסוד נמשך זה עשרות שנים, אבל השינוי המיוחל עדיין לא נראה באופק.

 

אמא שמנסה להגן על 2 הבנות שלה

רצח הילדות ביישוב אל פורעה הוא רצף של אטימות, סטיריאוטיפיות, קושי וכאב – וטעות ענקית של המשטרה

לטור המלא

לצערי, חוקיה של ישראל נשארים קפואים על הנייר ואינם מצליחים לטפל במצוקותיהן של הנשים הבדואית, הזרות להם, כך שלעתים קרובות מדי, אין מענה. במקרים רבים המתלוננת נשלחת חזרה לביתה ללא גביית עדות וללא פתיחת תיק. במקרים שבהם כבר נקלטת תלונה, החוקרות הן יהודיות שמגלות מעט אמפטיה לנשים הבדואיות, אין מתורגמניות, וסביבת החקירה הינה קרה, עויינת ואטומה. מעצרים לא מתבצעים, כתבי אישום לא מוגשים, התיקים מטופלים בצורה קלוקלת וצולעת כך שתיקים נסגרים בהיעדר ראיות. התוצאה היא מסר סלחני לאלימות כלפי נשים. במקביל, מערכת הרווחה מקטרעת והדבר מביא בסופו של דבר לנשים וילדות שנרצחות, בתים שמתפרקים ולאיבוד שפיות של נשים רבות באוכלוסיה הבדואית.

 

עד היום, ילדות, נערות ונשים בדואיות ממשיכות לשאת את המחיר הכבד של ההזנחה והרשלנות המתמשכת. מוסדות המדינה לא למדו את הלקח בעקבות אירועים קשים שגבו את חייהן של נשים אלו. הנשים האלה מנושלות מזכויות וחיות כשקופות כשהן מופקרות לגורל בלתי נודע ולמציאות חיים מדברית, תרתי משמע.

 

מרכז זכויות האישה הבדואית לקח על עצמו לפעול למען הנגשת זכויותיהן של הנשים הבדואיות והשמעת קולן בזירה הציבורית, במטרה לשפר את מעמדן ולחלצן ממעגל האלימות והעוני. המרכז מספק מענה לבעיות אשר אין להן כיום מענה מצד המדינה, כגון סוגיית הנשים הבדואיות החד הוריות, טיפול בפוליגמיה בעדה ומרכז סיוע לאלימות במשפחה.

 

 

——————————————————————————————–

 

ב-19 בינואר, יום ראשון, ייערך מופע ההתרמה של רונה קינן לעמותת איתך-מעכי. כרטיסים ניתן לקנות  – כאן

 

 

 

 

 

תגובות (0)
הוסף תגובה