שולמית אלוני: מותה של הגדולה מכולן

זהבה גלאון

אני כואבת מאוד את פטירתה של שולמית אלוני, מייסדת רצ, מנהיגתה הראשונה של מרצ, ומורת דרכי, ושולחת בשמי ובשם כל מרצ את תנחומי ואהבתי למשפחתה."
"אלוני היתה אשה אדירה, אמיצה ופורצת דרך, לוחמת צדק חסרת פחד, והיא לעולם תישאר דמות השראה חסרת תחליף לכל ישראלי שהשוויון וזכויות האדם בליבו. אלוני עמדה על משמר זכויות- האדם, והכניסה את שיח זכויות האדם לתודעה הציבורית.
במו ידיה היא הפכה את ישראל למקום שטוב יותר לחיות בו, ומעולם לא הפסיקה להילחם על הערכים בהם האמינה ועמם תמיד תהיה מזוהה: שלום, שוויון מוחלט בין כל בני האדם ללא הבדל דת, מין, גזע ומגדר, וחופש מלא מכפיה וניצול."
יחד עם כל מרצ אני מתאבלת על לכתה, של מי שייצגה את הכרזת העצמאות האותנטית, ומתחייבת להמשיך בדרכה ולפעול להגשמת הערכים שלאורם חיה ושעליהם הגנה במשך כל שנות פעילותה הציבורית המפוארת.

 

שלי יחימוביץ'
"והעיקר לא לפחד כלל" זאת היתה שולמית אלוני, שאנחנו נפרדים ממנה היום בעצב ובהצדעה.
גדולת הלוחמות על זכויות אדם בישראל הלכה לעולמה, והיא בת 85.
היא הניחה את הבסיס לפמיניזם הישראלי שאינו מתבייש ואינו מגמגם בתובעו זכויות שוות לנשים. התמונה כאן היא מספר שלה שנמצא בספריה שלי 31 שנה. ממנה שאבתי תעצומות נפש כשהייתי צעירה.
אשת שמאל ציוני סוערת, חכמה, מוכשרת, אמיצת לב, שלא עשתה חשבון לאף אחד, נלחמה על עמדותיה, ולא פעם שילמה על כך מחיר.
לפעמים הותר דמה לדברי בלע גסים, שוביניסטיים, אבל זה לא הפחיד ולא הרתיע אותה.
המייסדת והמנהיגה של ר"צ (היום מר"צ), שמוצ"ניקית, פלמ"חניקית, מורה, משפטנית, שדרנית רדיו, אקטיביסטית, ח"כית, שרה, אופוזיציונרית, פורצת דרך, מנהיגה.
הכרתי אותה היטב ושאבתי ממנה השראה, דמותה היא דוגמא ומופת למאבק פוליטי עיקש לצדק, שוויון ושלום.
יהי זכרך ברוך, שולה, ותודה על תרומתך העצומה לשיח הנאור ופורץ הדרך במדינה שלנו".

 

תמר זנדברג
רדיקלית אך אפקטיבית. מורשתה של שולמית אלוני היא פוליטיקה של אוונגרד, של חידוד עמדות ולא של עיגול פינות, של שחיה נגד הזרם ללא מורא וללא משוא פנים. וראו זה פלא: זו היתה הפוליטיקה המשפיעה ביותר, גם אלקטורלית, שהניחה את אחת האבנים המרכזיות בחברה הישראלית וששינתה מציאות עבור רבות ורבים כל כך מאיתנו. היום הלכה מאיתנו מנהיגה גדולה ונדירה. גאה להשתייך לאלה שדבקות בדרכה. יהי זכרה ברוך.

 

לימור לבנת
הבוקר הלכה לעולמה שולמית אלוני ז?ל.
בין אלוני לביני היתה פעורה תהום של אידאולוגיה שונה, ממש שני קטבים שאינם יכולים להיפגש ואני ערה לכך, כמובן, שרבים במחנה הפוליטי שלי יתמהו על דברי כאן.
כי מצאתי שפה משותפה עם שולמית אלוני בנושאים רבים ואף קירבה אישית-כתוצאה מכך.
שולמית אלוני היתה ה-לוחמת הגדולה למען זכויות נשים, מה שבעיני מקנה לה זכויות רבות ועצומות.
גם מאבקה למען זכויות האזרח, כל עוד לא חרג לפוליטיקה-היה ראשוני
ונחשוני בזירה הציבורית שלנו.
החלפתי את שולמית אלוני כשרת תקשורת ב1996, ובמקריות מרתקת, כמוה-הייתי שרת חינוך, וגם שרת תרבות.
אלוני הייתה אשת אשכולות, גם כאשר חלקתי קשות על דעותיה ואמרתי לה זאת, וגם היא אמרה לי את שהיה לה
לגבי.
וסיפור אישי אחד:
ב-1993 כמדומני, שולמית אלוני שרת תקשורת, ואני חברת כנסת טרייה למדי,
היא יושבת במזנון הכנסת ולפתע רומזת לי בידה שאגש לשולחנה וקוראת לי בקולה המפורסם : אשה צעירה בואי לכאן.
מעולם לא פגשתי אותה אישית קודם ,ניגשתי והיא אמרה לי : אני יוצאת לסיור עם משלחת של אנשי תקשורת מהמגזר העסקי לסין והודו.
את רוצה להצטרף אלי?
נעניתי מיד בהתלהבות.
וכך נסעתי לכ- 10 ימים עם אלוני והמשלחת לסיור מרתק, התקרבנו,
למדתי להכירה, על אישיותה המורכבת, והרבגונית .
ואז, בדרכנו חזרה לארץ, שאלתי אותה : למה פנית דווקא אלי? הרי כלל לא היכרנו? והיא ענתה: ראיתי שאת פעילה בנושא זכויות נשים וזה חשוב לי מאד.
ואני מעריכה אמרה, שיש לך עתיד מבטיח.
נהניתי מהמחמאה כמובן, אך למדתי גם את עולם הטלקום וב 1996 ביקשתי מראש הממשלה הנבחר בנימין נתניהו שעמדתי בראש מטה ההסברה שלו, לקבל את תיק התקשורת.
שולמית אלוני-שתנוח בשלום על משכבה.

 

חנה בית הלחמי
קמתי מהשנ"צ הארוך במיוחד שלי, היישר למבול הודעות על הסעות מכל רחבי הארץ להלוויה של שולמית אלוני. כטיפוס נוקדני שנתפס לקטנות, לא יכולתי שלא לתהות מי מהמוני האדם שייסעו בהסעות ההמוניות הללו, מתחייב/ת לעצמה לעשות מעשה אחד בשבוע ברוחה של שולמית אלוני, לזכרה. כמה יגדשו את ההלוויה ויצביעו יש עתיד, או לבני, או ליכוד, או גרוע מאלה. כמה יצאו להגן על זכויות אדם של מישהו/י, או לפחות יכתבו מכתב או יצטרפו למחאה על זכויות אדם של מאד דהו: נפגעי/ות הרווחה, מבקשי מקלט, אדם ורטה, חופש הביטוי. כמה יסרבו לשתף פעולה עם אקט כלשהו של הפרת זכויות בעבודתם או בכל מקום אחר, למרות שישלמו מחיר אישי על סירובם. אז… תעירו אותי כשמשהו באמת יקרה פה חוץ מהאקט האקסהיביציוניסטי החלול של לארגן הסעות שמצטלמות מצוין לפייסבוק. היא כבר מתה, וגם קודם לא אכפת היה לה במיוחד אם תרמסו את צמחיית כפר שמריהו לכבודה מחר, או לא. וזאת מבלי לפקפק חלילה בכך שהיא ראויה לכל כבוד, המנהיגה היחידה לאורך ההיסטוריה הפוליטית בישראל שראויה שנישא אליה את עינינו. כן היה לה אכפת שתעשו קצת יותר מזה. כל אחד ואחת מכם/ן בעולמו/ה. חוזרת לשנ"צ מוארך, תודיעו לי כשהפיאסקו הזה יסתיים.

 

אריאנה מלמד
שולמית אלוני מתה. המון ישראליות וישראלים איבדו היום את דמות המופת שלהם. יהי זכרה ברוך, אהוב, מוערך – חי ובועט.

 

נרי ליבנה
אישה מפוארת הסתלקה מאתנו. שולמית אלוני הייתה יחידה בדורה-בדורנו, האם המייסדת של המודעות לזכויות האדם והאזרח שלצערה ולצערנו ראתה את מפעל חייה קורס לנגד עיניה, דמות מופת פמיניסטית והשראה מתמדת לכל מי שבאו בעקבותיה.

תגובות (0)
הוסף תגובה