אל תתנו לסוכר לנהל לכם את החיים

אתחיל עם הרגעה: אל תאשימו את עצמכם שאתם אוהבים מתוק – מתוק הוא לא סתם אישיו אצלנו. אנחנו נולדים עם האהבה למתוק, וזהו הטעם המועדף על פני כל שאר הטעמים. קחו למשל תינוק שזה הרגע נולד – אם ניתן לו לטעום דבר מה מתוק,  מיד נראה אותו שמח ומבקש עוד. ואם ניתן לו משהו חמוץ או מר – הוא יעווה את פניו וידחה את ההצעה. הסיבה לכך היא שיש כאן מנגנון הגנה אבולוציוני: הטעם המתוק הוא טעמו של חלב האם ורצוי כמובן שהתינוק ימשך אליו, ואילו טעמם של העלים יהיה בד"כ חמוץ או מר.

 

לעומת ההעדפה הטבעית למתוק שהיא מולדת, המשיכה לשאר הטעמים היא נרכשת. הבעיה שמתעצמת אצלנו במהלך החיים בנוגע לטעם המתוק (וגם עם המלוח, אגב) היא שסף המתיקות שלנו יכול להשתנות, ואדרבא, אנחנו גם משנים אותו בעצמנו, בין אם נשים לב ובין אם לאו. אנחנו נחשפים במהלך חיינו מתוק למזונות יותר ויותר מתוקים, או שבמו ידינו מוסיפים כל פעם יותר סוכר – וסף המתיקות שלנו עולה והולך.

 

רוצים להשתתף בניסוי?

דרך הניסוי הבא אפשר להבין לעומק את ההמחשה של "מה זה להתרגל למתוק" ומדוע אם רוצים להפחית כמויות סוכר, כדאי לעשות זאת בהדרגה: קחו שש כוסות מים או תה, ושימו בכל אחת מהן סוכר, לפי המפרט הבא: בכוס הראשונה אל תשימו סוכר כלל, לכוס השניה הוסיפו  כפית אחת של סוכר, בשלישית הכניסו 2 כפיות סוכר, כך עד הכוס השישית ובה 5 כפיות סוכר.

 

עכשיו שתו מהכוס הראשונה (נטולת הסוכר), ועברו לכוס הבאה.עצרו את השתיה בכוס בה אתם מרגישים שזה מספיק מתוק ונעים לכם בפה. חזרו על הניסוי, אבל הפעם מהכוס המתוקה ביותר (השישית) ועצרו שוב כשזה מספיק מתוק לכם.

 

בניסוי הזה, רוב האנשים שמתחילים לשתות מכוס נטולת הסוכר, מציינים שהכוס עם 2 כפיות הסוכר כבר מספיק מתוקה להם. כשהופכים את הניסוי, הכוס עם 5 כפיות סוכר כמובן מתוקה מדי, אבל 2 הכפיות כבר לא מרגישות מספיק מתוקות.

 

העוגה שתעשה לכם מצב רוח טוב

 

לא רק הגוף אשם – גם אנחנו אשמים

מבחינה פיזיולוגית, סוכרים הם פחמימות. הפחמימות גורמו להפרשה של הורמון הסרוטונין – הורמון שאחראי בין השאר על מצב הרוח הטוב שלנו. כשרמת הסרוטונין עולה, מצב הרוח שלנו משתפר, ואנחנו רוצים עוד. כבר מגיל צעיר אנחנו מגלים את הקשר בין אכילת פחמימות (כגון סוכר) לבין שיפור מצב הרוח. ההבנה הזו הופכת למעין התניה מבבלי שנהיה מודעים לכך. הסוכר והסרוטונין, אגב, מעוררים אצלנו בנוסף גם תחושה של שלווה והרפייה. מכך שהמסקנה שמתקבעת אצלנו מגיל צעיר היא: מתוק שווה חיובית הרגשה נעימה ואז אנחנו רוצים עוד.

 

אבל – כמו שההנאה מהמתוק מגיעה מהר , כך גם הצורך למתוק נוסף מתחדש מהר . והסיבה לכך פיזיולוגית: כשאנחנו אוכלים מתוק, רמת הסוכר בדם עולה מהר, וצערנו גם יורדת מהר מה שגורר מיד צורך והשתוקקות להעלות אותה חזרה ע"י…עוד סוכר!  בלי שנדע למה, מתחיל להתגלגל כאן כדור שלג פיזיולוגי של דחף לעוד ועוד מתוק שקשה מאוד להפסיק אותו.

 

ולמה האשמה היא לא רק בפיזיולוגיה והאבולוציה? כי החיים המודרנים מעבירים אותנו על בסיס יומי ואפילו שעתי – את הגבול. כי המתוק הזה זמין בכל מקום והפיתויים כל כך גדולים שלכל אילו מתווספים גם גורמים פסיכולוגים. שהרי למי אין מצב רוח רע לפעמים? או תחושת באסה? כאילו שקצת מתוק מיד מרגיע..

 

חברת השפע שלנו אחראית כמובן לשפע של פיתויים., הסוכר נמצא בשימוש בכל מקום. "סוכר" מתחבא תחת הרבה "שמות" נוספים כגון סוכר לבן, חום, פרוקטוז, גלוקוז, מלטוז ושאר סוגים  והם נמצאים איפה שלא נסתכל: שוקולד, ופלים, סוכריות, גלידות. זולים ונגישים.

 

מה, ארוחה בלי קינוח?

אוכל, בחברה המערבית, הוא גם סיבה למסיבה. אין מסיבה בלי אוכל ואין היום כמעט אירוע חברתי אחד שתגיעו אליו ולא יהיה אוכל. זו בעצם התנייה חברתית. אנחנו יוצאים לאכול כבילוי, ולא באמת יודעים מה יש באוכל שאכלנו.

 

והאמת היא שגם ללא אכילה בחוץ, ברב הפעמים אנו במו ידינו מגישים לילדים שלנו ממתקים כדי לפנק אותם, ואם לא אנחנו אז הנה הגיעו הסבא והסבתא ונתנו. למה אנחנו עושים את זה? כי אנחנו נהנים להעניק עונג דרך האוכל ליקירנו ואהובנו, ורואים בכך פינוק וסימן לאהבה.

 

אפילו קינוח הוא הרגל רע מבחינת הרגלי אכילה שלנו.

אם אכילה נורמלית ובריאה היא אכילה שמתנהלת בהקשבה לקודים טבעיים של שובע ורעב שנולדנו איתם, הרי שבאכילת קינוח אנחנו מפספסים את הרעיון, כי אכלנו, שבענו, ועכשיו אנחנו אוכלים עוד משהו רק כי הוא מתוק.

 

תמרורי האזהרה

הדבר העיקרי שיכול לעצור את הריצה הזו למתוק הוא לדאוג שנאכל לאורך היום ולא נמצא את עצמנו כבר כמה שעות ללא אוכל – כי אז הרעב יוצר צורך דחף למתוק. חשוב להקפיד על ארוחות ביניים והכי חשוב – להקשיב לתחושות הרעב והשובע שלכם.

 שימו לב  לתחנות המסוכנות במהלך היום בהן אתם עלולים לפנות למתוקים  (כי הם הכי זמינים והכי קלים) כדי להשקיט את הגוף ואת הראש.

 

1. כשאנחנו לפני מחזור ורמות הסרוטונין יורדות

2. כשאנחנו עייפים ויש הרגשה (מוטעית) שהמתוק מעורר אותנו או מחזיק אותנו עוד קצת

3. כשאנחנו מבואסים וצריכים עידוד מורלי-טעים או פרס לעצמנו

4.כש"משעמם לנו" בפה ובראש

5.כשיש לנו הרגלים מקובעים כמו למשל קינוח אחרי האוכל.

 

לדף הפייסבוק של רותי אבירי

תגובות (0)
הוסף תגובה