ענת הראל: להרחיב את הגבולות

לפני מספר ימים, בעת אימון קבוצת נשים, הדגמתי תרגיל כלשהו. לא קל, אני מודה אבל בהחלט בר ביצוע למתאמנת הממוצעת. ר' נראתה מיואשת, כאילו הכרזתי שכולן הולכות לטפס על ההימלאיה בנעלי עקב, והודיעה שאין סיכוי שהיא תצליח לבצע את התרגיל הזה גם בעוד 10 שנים. בתגובה, הודעתי לה שלא רק שהיא תצליח אלא שזה יקרה בעוד 10 דקות. אבל רגע לפני שמתרחש הנס ביקשתי ממנה להחליף לרגע את המילים שעוברות לה בראש, כי חכמים ממני כבר אמרו שמחשבה ומילים יוצרות מציאות – אם המוח שלי אומר שאין סיכוי שאני אצליח לעשות משהו אז שאר הגוף כבר ידאג להוכיח שהוא צודק, בתחום הפיזי או הנפשי.
 

הנרי פורד, אמר את אחד המשפטים החכמים שנתקלתי בהם: "אם אתה אומר שאתה יכול או אומר שאתה לא יכול – אתה צודק בשני המקרים".
השיחה עם ר' היקרה, החזירה אותי לכל אותן סיטואציות בחיי בהן הייתי קורבן לגבולות ומגבלות שיצרתי והאדם היחיד שעצר אותי מלהגשים חלומות ושאיפות – הייתי אני בעצמי.

התופעה הזו יכולה להתרחש בחיינו בדברים קטנים ("בחיים לא אצליח לרוץ") או משמעותיים יותר ("לעולם לא אמצא אהבה אמיתית"). זה לא משנה מה המשמעות של אותו דבר שאנחנו שמות מאחורי הגדר הנוראית הזו של: "אני לא יכולה" / "לא יהיה לי" / "לא מגיע לי" / "מה הסיכוי שלי"… דבר אחד בטוח – אם אני חושבת שאין לי סיכוי אז למה שמישהו אחר ייתן לי אותו?

 

למדתי בחיים שכדי להצליח באותם מקומות שנראו לי חסרי סיכוי – אני חייבת לשנות את הדו שיח שהמוח שלי מנהל עם עצמו. פעמים רבות אנחנו זקוקים לעזרה חיצונית – חבר קרוב משפחה שיזכירו לנו למה אנחנו מסוגלות, ירימו עבורנו את מפלס ההערכה העצמית ויאפשרו לנו לצמוח לממדים האמתיים שלנו. אבל החוכמה הגדולה היא ללמוד לעשות את זה לגמרי בעצמנו מבלי להיות תלויות בחיזוקים מהסביבה.

איך? בתור התחלה להפסיק להגיד לעצמנו מה אנחנו לא יכולות אלא להביט אחורה על הדברים שכבר עשינו והצלחנו בהם ומהם לשאוב כוח. ללמוד מהם – מה עבד בשבילנו בכל אותם מקומות בהם חווינו הצלחה וכשנבין זאת נדע להשתמש באותן יכולות גם במקומות אחרים.

 

כדי לא להשאיר אתכם במתח – ר' ביצעה את התרגיל. לא היה לה פשוט בכלל אבל תחושת הסיפוק שהיא חוותה הייתה שווה את המאמץ. מסתבר שהצלחות קטנות וכביכול חסרות משמעות בונות אצלנו את היכולת והביטחון לעמוד איתנות מול משימות מורכבות יותר מתרגיל כושר.

אותי באופן אישי, מעודד לדעת שזה בשליטתנו ויותר מזה – שזה ממש כמו אימון של שריר: ככל שנתרגל יותר, כך יתרגל המוח שלנו שהוא "הבוס" ושבכוחו לקרב אותנו אל המטרה או להרחיק אותנו ממנה. השנים והניסיון לימדו אותי, זה שלא משנה כמה פעמים אני נכשלת אלא כמה פעמים אני קמה, מנערת את אבק הכישלון ומנסה שוב– משום שהכישלון היחיד הוא הרגע בו אפסיק לנסות.

 

צילום: רונית כהן ואורי טאוב

תגובות (0)
הוסף תגובה