דליה דורנר: הנשיאה הראשונה שלי

בבוקר יום שני לפני מספר חודשים, אספתי את המחשב שלי ואת המחברת ונסעתי לבית המשפט העליון בירושלים. לאחר הבידוק הביטחוני עליתי אל קומת הספרייה, נרגשת ומרוגשת כנערה העומדת לפגוש את הזמר/ת שהעריצה בנעוריה. דפקתי על הדלת ונכנסתי אל משרדה של שופטת ביהמ"ש העליון בדימוס ונשיאת מועצת העיתונות בהווה דליה דורנר.

 

השנה הראשונה ללימודי המשפטים, כשהתמימות והאידיאולוגיה טרם הספיקו להזדהם מכתמי המציאות, היא שנה משמעותית בספיגת ערכי המשפט. זו השנה בה רוב הסטודנטים למשפטים עדיין קוראים פסקי דין באמת, לפני שעוברים לתקצירים, וזו גם השנה בה התוודיתי למשנתה המשפטית של השופטת דורנר.

בג"צ דנילוביץ הידוע אשר היווה אבן דרך בזכותה לשוויון של קהילת הלהט"ב, ההחלטה להקל בענשה של כרמלה בוחבוט, עמדתה כי יש להקרין את הסרט 'ג'נין ג'נין' החוסה תחת עקרון חופש הביטוי וכמובן בג"צ אליס מילר, אשר הורה לצה"ל לפתוח בפני נשים את המיונים לקורס טיס, הם רק חלק מפסיקותיה השונות אשר עיצבו מחדש את שיח זכויות האדם הליברלי בישראל.

עבור 'פרח משפט' צעיר שכמותי, מובן וברור היה שראיון אישי עמה (ראיון לצורך עבודת מחקר) הוא בגדר התרגשות גדולה.
 

התרגשות כפולה
התרגשות דומה חשתי בשבוע האחרון, כאשר שמעתי כי דורנר מתכוונת להתמודד בבחירות לנשיאות המדינה.ההתרגשות הזו היא כפולה.

בחודשים האחרונים עלו יוזמות רבות של פעילות וארגוני נשים שונים בניסיון להריץ אישה לתפקיד הממלכתי ביותר בישראל. שמות רבים נזרקו לאוויר ולמקלדות (בין היתר הרבנית עדינה בר-שלום, דליה איציק, עדה יונת ועוד) אבל נדמה שאף אחד מהשמות לא צלח את מבחן הניסיון וזריקות העידוד, עד שהגיעה דורנר.

בצעד נחוש ובוטח שמה את שמה על השולחן הפוליטי וכך גם את הטיעון המגדרי, כי הגיעה העת שאישה תהיה מועמדת לתפקיד הרם.

זה אולי המקום להזכיר כי בעבר הייתה גם חה"כ לשעבר קולט אביטל מועמדת לתפקיד, אך זו לא הצליחה לגייס אף את תמיכת מפלגתה שלה – מפלגת העבודה.
 

כן, בגלל שהיא אישה.  אבל לא רק
באופן אוטומטי כמעט עולה לו טיעון הנגד השחוק, האם אדם צריך להיבחר רק בגלל המין שלו.

התשובה הראשונית היא כן. יש חשיבות ציבורית באיזון וביצוע העדפה מתקנת בתפקידים שיש בהם מסורת טהורה של כהונה גברית (או נשית, רק שלצערי קשה למצוא מסורת כזו בתפקידים ציבוריים מסוג זה). יש בכך מסר ציבורי משמעותי והזדמנות לשינוי תודעתי. אבל אין בכך דיי כמובן. לבחירה חייבות להתווסף תכונות ויכולות, אשר הולמות את התפקיד.
לעניין זה, דליה דורנר אינה מביאה איתה להתמודדות רק את עובדת נשיותה.

אין חולק אצל הכלל, כי מדובר בהתמודדות הולמת מאין כמוה. אישה חכמה עם ניסיון ענף בתחום המשפטי והציבורי, מי שעמדה בראשות וועדות ומועצות ציבוריות גדולות, אישה שזכויות הפרט הן נר לרגליה,  וכן, אישה שצמחה בין היתר במוסדות ביטחוניים במשטרה ובצבא, עובדה אשר בשיח של ישראל 2014 עדיין מעניקה לה יתרון רב תחת כנפי הממלכתיות הישראלית. דורנר, כנשיאת מועצת העיתונות וכפמיניסטית, תמכה בפעילותו של 'תא העיתונאיות' וכן בקמפיין ליישום החלטה 1325 של האו"ם בישראל לייצוג של נשים בהליכי מו"מ וקבלת החלטות באזורי עימות, הגנה ומניעת אלימות כלפיהן.

 

צל כהה על המועמדים האחרים
גם מי שטוענים/ות כי שורשיה הביטחוניסטים הם בעייתיים וכי הפמיניזם שדורנר מסמלת הוא שמרני ומסורתי מאוד, זוכרים לה את פסיקותיה המכוננות ומבינים כי עצם מועמדותה היא חשובה וחיונית וכי מדובר באישיות ראויה ורלוונטית לתפקיד הן מול יתר המתמודדים והן עצמאית.

 

בנוסף, התמודדותה הבוטחת של דורנר המצטרפת לזו של פרופ' דן שכטמן – התמודדות מעניינת ובעלת ערך אף היא – מהווה מסר ברור לאבירי השלטון כי השיטה הרקובה הקיימת לבחירת הנשיא/ה אינה רלוונטית יותר וכי החברה האזרחית היא הבאר הנאותה לבחירת המועמדים לנשיאות. הממלכתיות, שיעור הקומה והניסיון של דורנר ושכטמן מטילים צל כהה על חלק גדול מהפוליטיקאים הרואים עצמם מועמדים לתפקיד ומעמידים אותם לעיתים באור שקוף (אם אנסח זאת בעדינות..) ורק מעצימים את פער האיכות בין המועמדים מהמגזרים השונים.

 

עכשיו רק ניתן לקוות ולצפות כי יימצאו להן 10 חתימות של חברי וחברות כנסת המהוות תנאי להצטרפות ממשית למרוץ. סוג של מבחן לכל אלו המצהירים על עצמם כפמיניסטיות ופמיניסטים ואלו המדברים חדשות לבקרים על 'פוליטיקה חדשה'. זהירות – מבחן אזרחי חשוב לפניכם.

 

תגובות (0)
הוסף תגובה