בחזרה אליך, יונית

מזל טוב ליונית לוי. אחרי לידת בנה הבכור וחופשת לידה של שלושה חודשים היא שבה למקומה הטבעי והגישה אתמול את המהדורה הראשונה אחרי הלידה. התגובות הקלאסיות שהתרוצצו במוחם של צופי מהדורת החדשות של ערוץ 2 בוודאי נעות בין בחינה מדוקדקת של שינוי הגוון בשיערה, דרך התהייה בנושא התזונה של תינוקה (מיניקה? שואבת? תמ"ל?) וחישוב הזמן בו נהנה בנה בכורה מנוכחות אם צמודה.

תעיד כל אם (טרייה או מנוסה) על השינוי המטלטל ומשנה החיים– לידה – הגזרה (שכבר דיווחנו שחזרה לממדיה מלפני ההיריון, אין צורך לדאוג), שינוי הסטטוס שמעיד על כך שכל חייך מוקדשים ליצור קטן וחסר אונים שתלוי כולו רק בך והרגשות האימהיים שעשויים להתעורר ולשנות את כל תפיסתך ויש שיאמרו גם מהותך. אחרי שחטפת את הכאפה של חייך (סליחה על השפה, אבל גם על כך תעיד כל אם טרייה או מנוסה) את נזכרת במי שאת – במה שאת אוהבת לעשות ובמה שאת אוהבת להיות. ואז מגיע הרגע – הכואב יותר או פחות שאת חוזרת לעבודה ופה נפתח הדיון של "איך תסתדרי, מה תעשי?".

 

8 ימי חופשת לידה? מגיע לי יותר

 

כשהתינוק מתרגל לריח, ולקול של אימא נוצר מצב שרק האימא "יודעת" לטפל בו. חייבים לאפשר יצירת קשר אינטימי גם עם האב. 8 ימי חופשת לידה זו רק ההתחלה

לטור המלא

 

מיותר לציין שהשאלות, ברובן המכריע, מופנות לאם ולא לאב אף על פי שבחלק גדול מהמקרים כמו במקרה של יונית לוי מדובר במשפחה קלאסית הכוללת דמות אב. אני בספק אם שאלות בגוון דומה מופנות כלפי האב הטרי עידו רוזנבלום (כמו גם כלפי שאר האבות הטריים) והאם ישנה תהייה כלפי כמות השעות שהוא עובד ואיך עכשיו "הוא יסתדר".

 זהו לא מניפסט שטוען שההאכלות, החתלות השכבות וכל הג'אז הזה צריך להיות מדוד חמישים חמישים. כבר למדתי בדרך הקשה שהחיים מזמנים פשרות, והפמיניזם שחשבת שתדגמני לובש צורות קצת יותר מורכבות ממה שאיחלת לעצמך. אבל עדיין, מדובר בדיאלוג שהוא של שניים והימים בהם לא מצפים מהאב כלום לגמרי מאחורינו או לפחות שם הם אמורים להיות; אבות לוקחים חלק פעיל בחיי ילדיהם ורחמנא ליצלן אפילו יוצאים לפעמים מוקדם מהעבודה כדי להיות עם צאציהם. אי לכך ובהתאם לזאת, ניתן להתקדם שלב אחד נוסף ולהבין שכשילדים נולדים הדאגה והמעורבות (אם לא הטיפול) אמורה להיות שוויונית. על אף שיש הבדל עצום בין מצבה של אישה שילדה לבין הגבר שהיה לצדה מהרבה מאד בחינות (כואבות), אני עדיין מסרבת לקבל את הסברה שהנרטיב על עולם שהתהפך שייכת רק לנשים שהפכו לאמהות. להיות אב זה לא פחות ביג דיל.

אז גם במקרה הנ"ל יכול היה להיות נחמד אם לא היינו מעריצים את יונית (הראויה להערצה והערכה מהמון סיבות) על התפקוד בשתי הזירות אלא זוכרים שהיא בסך הכל חוזרת למקומה הטבעי עליו עבדה כל כך קשה. בעיקר היה נחמד אם היינו זוכרים שהרך הנולד הוא לא רק "בעיה" שלה ואם היינו משאירים תהיות חטטניות מיותרות בנוסח "כבר חזרה לעבודה?" במאה הקודמת.