הכי מרתה סטיוארט שיש

בכל מקרה, לאורך השנים אימצתי כל מיני טריקים ושיטות להתמודד עם משברים קטנים, בעיקר במטבח אבל לא רק. דוגמאות? בבקשה:

 

לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה – הכנתי (או קניתי, אל תהיו קטנוניים) עוגת קרם מפוארת ומקושטת. כדי שלא תתפרק לגורמים ראשוניים ברגע הדרמטי של הפריסה אפשר ללכת על הטיפ הידוע ולטבול את סכין החיתוך במים רותחים ורק אז לחתוך את העוגה הקרה. טיפ לא פחות שווה ומועיל – לחתוך עוגה בעזרת חוט דייגים שקוף או אפילו חוט דנטלי (נטול מנטה!) ולקבל פרוסות שוות בגודלן ומדויקות.

 

 

הולכים על ביצים – כששוברים ביצים ובטעות (או בקלאמזיות) נושרת לתוך הקערה גם פיסת קליפה, במקום לרדוף אחריה עד חורמה, פשוט מרטיבים את האצבעות ושולפים את הקליפה בקלות, ממש כמו מגנט.

 

 

לא שורפים חזיות, שורפים מחבתות – קרה לי לא פעם ולא פעמיים שנשרף לי משהו על הגז או בתנור. כדי להציל את הסיר \ המחבת \ התבנית אפשר להרתיח בכלי, אחרי הניקוי במים ובסבון כלים, סודה לשתייה עם מים ואז לשפשף ולקוות לטוב.

 

אוספים את השברים – שיקום מי שלא נשברה לו כוס, צלחת או סרוויס. טוב שנשארתם לשבת. בפעם הבאה שנשבר לכם משהו מזכוכית, אספו בעזרת מטאטא (לא בידיים!) את הפיסות הגדולות, ולגבי הרסיסים הקטנים והממזריים – קחו פרוסת לחם ועברו בלחיצות על הרצפה או המשטח המוגדר כאזור התקרית. פרוסת הלחם תאסוף לקרבה את הרסיסים הקטנים והחמקמקים ביותר. 

 

 

מדבקות לנצח – הילדים שלי, כמו ילדים רבים אחרים, אוהבים להדביק מדבקות על כל חלקה טובה. לא פעם אני מגלה בגד אחרי כביסה עם גוש דביק שעליו התנוססה בעבר דמותה של דורה. מה עושים? מייבשים את אזור המדבקה המצ'וקמקת בעזרת פן ומקלפים בעדינות.

 

כמו מים לשוקולד – כמו שכבר הסברתי, ככל הנראה קלאמזיות זה גנטי, ולכן אני מוצאת פטנטים גם עבור הדור הבא. לא יודעת איך הילדים שלכם, אבל כשהצאצאים שלי אוכלים ארטיק \ קרטיב (במחיר מופקע של 12-10 שקל לארטיק זבלונים זבלי, אבל זה כבר דיון אחר), הם מתכסים בטיפות דביקות. הדביקות לא פוסחת על הידיים, הבגדים ואפילו הנעליים. לפני כמה שנים נתקלתי בפטנט נחמד – אני רוכשת חבילת מנג'טים מנייר המשמשת בימים כתיקונם לאפייה מאפינס, מחוררת אחד בעזרת מקל הארטיק והרי לכם פח קטן לכל הטיפות הסוררות ממש מתחת לארטיק. נכון, הפטנט משמש בעיקר לשימוש בבית, כי אני לא סוחבת איתי מנג'טים לכל בילוי בגן השעשועים (ובואו נודה, לא רוצה שהילדים יהפכו לילדי כאפות), אבל גם זה משהו.

 

 

למי קראת ש?מן?– קרה שנשמט לי בקבוק שמן מהיד והנוזל הצמיגי הזהוב נשפך על רצפת המטבח. הבעיה היא שלנקות שמן זו משימה סיזיפית, כי הכל נשאר שומני גם אחרי פינוי המפגע. מה עושים? שופכים על השמן הניגר קמח. הקמח יספוג את השמן והניקוי יהיה קל יותר וגם הרצפה לא תישאר דביקה ושמונית.

 

 

אכילה רגשית בלי רגשות אשם

"האקס הגיע כדי לעזור במעבר. אני מסתכלת עליו מקשקש עם המוביל ותוהה אם אמצא איש כ"כ יפה מבפנים ומבחוץ, ואולי אני עושה טעות". בלוג מרגש, היכנסו לקרוא

 

 

שחור הוא הירוק החדש – אני תמיד טוענת שבלי קפה ייתכן ולא היה מתפתח מקצוע העיתונות. כשאני צריכה לרכז את כל התאים כדי להפיק טקסט טוב ומהודק אני שותה קפה אחרי קפה אחרי קפה. הבעיה היא שהשאריות של הקפה השחור שנותרות בתחתית הכוסות סותמת את הכיור במטבח ומטנפות את הפח. מה עושים? הפתרון המפתיע הוא אקולוגי – באוניברסיטת חיפה החלו להשתמש בפסולת קפה לדישון צמחים (הנה, תראו: www.hayadan.org.il/fertilzer-from-coffee-0204148/). כנראה שזה מעורר גם אותם ולא רק את תאי המוח האנושי. אז בסוף יום עבודה מאומץ אני אוספת את הכוסות, יוצאת לגינה ומדשנת את הצמחים שלנו.

 

חומץ כיד המלך – יש מקרים שבהם צריך להתמקד במניעה ולא בפתרון משברים. מכונת הכביסה שלנו היא אחד המכשירים הפעילים בבית ואין מצב שנוותר על שירותיה אפילו לא ליום אחד. כדי לשמור על המכונה מאימת המים הקשים שיש בארץ, בעצת טכנאי מכונות כביסה, אני נוהגת להוסיף לתא של מרכך הכביסה כרבע כוס חומץ שקוף (סינטטי) בנוסף לנוזל המרכך. החומץ מונע הצטברות אבנית, עובש ושאר מרעין. הבונוס הוא כביסה רכה יותר. עוד פריט מרכזי שזוכה לטיפול בחומץ הוא השטיח המפואר בסלון שלנו: מדי כמה שבועות אני מוהלת חומץ ומים ביחס של 1:5 לטובת המים ומברישה קלות את השטיח. הצבעים מתרעננים והשטיח נראה חיוני מתמיד.

 

תגובות (0)
הוסף תגובה