מלח: כדאי שתתחילו לפחד

המלח הוא מינרל חיוני לגוף האדם ולפעילותו. הוא מווסת את הנוזלים בגוף, בין השאר, ומסייע למערכת העצבים והשרירים. אנחנו זקוקים לכמות קטנה, יחסית, של מלח מדי יום. הבעיה עם מלח היא שאנחנו אוהבים אותו, כמעט כמו שאנחנו אוהבים סוכר. הוא מוסיף טעם למזון שלנו ובעצם מעודד אותנו לאכול יותר. ככל שאנחנו צורכים מלח יותר, כך אנחנו זקוקים יותר לנוכחותו בחיינו.  אבל מלח, ככל שיהיה טעים, הוא גורם סיכון בריאותי.
 
עוד באון לייף:
 
כמה באמת הוא מסוכן?

 

איך לגרום לילדיך לאכול בריא?

תמיר, בעלי, הוא חובב מתוקים מושבע, איך אפשר לגרום דווקא לילדים לאכול בריא ולאהוב את זה?

 

 

 
עודף מלח עלול לגרום למחלות לב, יתר לחץ דם, שבץ מוחי, מחלות כליות ואפילו להשמנה. מחלות לב הן גורם התמותה השני אחרי סרטן. גם נושא ההשמנה הוא רלוונטי ביותר – שכן לדוגמה בישראל, אחד מכל ארבעה ילדים סובל מעודף משקל. אחד מכל שלושה מתבגרים הוא בעל משקל עודף ואצל האוכלוסייה הבוגרת אחד מכל שני מבוגרים הוא בעודף משקל.  
 
תוכנית חדשה של משרדי הבריאות, החינוך והתרבות והספורט תחייב את יצרני המזון להפחית משמעותית את כמות המלח במזון כדי למנוע תחלואה.
 
החשיפה המסוכנת שלנו למלח נעשית בהדרגה כבר מינקות. כשתינוק מפסיק לינוק או לשתות תחליפי חלב אם – הוא מתחיל לאכול ירקות. כאשר הירקות מוגשים לו בצורה טבעית (ללא תוספת מלח) הם כמעט ולא מכילים נתרן. הטעות הראשונה שלנו, בעצם, היא שאנחנו מניחים שהאוכל לא יהיה טעים לתינוק שלנו אם לא נוסיף לו מלח, כפי שאנחנו מוסיפים מלח למזונות שלנו.  ברגע שהתחלנו להוסיף לו מלח, חרצנו את סף תחושת המליחות שלו אך האמת היא שכל עוד התינוק לא טעם תוספת של מלח, הוא יכול ליהנות, (ויש סיכוי טוב שיאהב) מטעמם הטבעי של הירקות. 
 
מלח? נתרן?  מילים נרדפות?
כמעט. 
מלח מורכב מ- 40% נתרן ו- 60% כלור. כל כפית מלח (5 גרם) מכילה 2 גרם נתרן.
מקובל להשתמש רק במונח הנתרן כשמתכוונים למלח היות והנתרן הוא החלק שאחראי על הסכנות הבריאותיות שבמלח.
 
כמה מלח בעצם צריך?
משרד הבריאות בישראל מקדם הפחתה של צריכת נתרן ויצא לאחרונה בתכנית הלאומית לקידום אורח חיים פעיל ובריא במסגרתה ההמלצות בישראל לצריכת נתרן למבוגר היא כ- 1,500 מ"ג נתרן ליממה וגבול הצריכה המירבית הוא כ- 2,000 עד 2,400 מ"ג ליממה, כמות שהיא שוות ערך לכ- 5-6 גרם מלח לערך שהם ככפית. 
ההמלצות לילדים מעט נמוכות יותר אך לא שונות בהרבה.
מסתבר שהישראלי הממוצע צורך בערך פי 2 מהכמות המותרת!
 
מהיכן מגיע אלינו המלח?
רק 10% מהמלח שאנו צורכים במזון נמצא במזון שלנו בצורתו הטבעית (ירקות, ביצים, מוצרי חלב וכו') ורק כ- 15% מגיע מהמלחיה (המלח שאנו מוסיפים באכילה ובבישול). כל השאר, שהוא הרוב הגדול, 75% (!) , מגיע מהמזון המתועש שאנחנו אוכלים (שימורים, רטבים, אוכל מוכן, מסעדות וכו'). 
כלומר, הנתרן, בסופו של דבר, נמצא במזון בצורתו הטבעית, ואנחנו מוסיפים את הצריכה המוגזמת על ידי אכילת מזון מתועש והוספה מלאכותית של מלח לתזונה שלנו.
 
טעויות היום יום שגורמות לצריכת מלח עודפת
1. חוסר מודעות. מסתבר שרב האנשים  שמסתכלים על תויות המזון שעל המוצרים, מסתכלים  על הערך הקלורי או אחוזי השומן , אבל רק מעטים מאתנו מסתכלים על כמות הנתרן. עד היום, כל עוד לא ידענו כמה נתרן מותר לצרוך, גם אם נציץ הצצנו בתוית ו וראינו את גובה הנתרן, לא הבנו מה זה אומר והאם זה נחשב הרבה או מעט.  עד לאחרונה,"יחסי הציבור" של המלח לא היו טובים כ"כ.. עד השנים האחרונות הנושא לא נידון בצורה ציבורית וברורה, ורוב האנשים גם אם היו מודעים לסכנה הבריאותית שבצריכה המוגזמת שלו, לא הקפידו על הפחתתו.
 
2. המודעות לצריכת המלח מתפתחת בעיקר בגילאים מבוגרים, בהם בעיות לחץ דם הופכות לשכיחות. אנשים צעירים לא מוטרדים מבעיות בריאותיות כאלה בהן גם למלח יש חלק משמעותי. 
 
3. זה לא משמין. אנשי הדיאטות והשמירה על המשקל, מזניחים את המלח כי הוא לא מכיל קלוריות.
 
מקובל לחשוב שמלח גורם להשמנה בגלל שהוא גורם לצבירת נוזלים בגוף אולם עליה כזאת במשקל אינה עליה באמת של שומן. אחת הדרכים שמלח יכול לגרום להשמנה אמיתית היא בכך שהוא מעורר צמא ועלול לגרום לנו לשתות יותר שתיה מתוקה. ואכן, מחקרים מראים שילדים שצרכו יותר חטיפים מלוחים שתו, כתוצאה מכך, יותר שתיה מתוקה. וכך הוספנו חטא על פשע.
 
בנוסף, מזונות מלוחים עשוים להיות טעימים יותר ולכן לגרום לנו לאכול יותר מתחושת הרעב הטבעית שלנו ועי"כ כמובן לגרום לאכילה עודפת שמובילה להשמנה.
 
4. הגדלת סף המליחות: כמו הטעות שאנחנו עושים עם הסוכר, כך גם עם המלח. אנחנו מפתחים ומגדילים את סף הרגישות על ידי הוספת המלח ומתרגלים לכך שלמזון שלנו יש טעם מלוח יותר ויותר. לכן, מדובר בחשיבות גדולה מאוד בלהימנע מלהרגיל ילדים, כבר מגיל צעיר, להוספת מלח או לצריכה של מוצרים מלוחים.
 
5. המלח החבוי: מסביבנו נמצאים מוצרים שברור שהם מכילים מלח – דג מלוח, מלפפון חמוץ, חטיפים, פיצוחים ועוד. יש לא מעט מזונות  שבהם לא טריביאלי למצוא מלח והוא נמצא שם בצורה חבויה למשל, בפרוסת לחם, למשל, ישנם כ-150 מג' נתרן. בעוף שאנחנו אוכלים, בעיקר בגלל שהוא כשר, יש לפחות 250 מג נתרן. בביצה יש כ- 200 מג נתרן ועוד.
 
בתפריט המאוזן שלפניכם תוכלו לראות כמה נתרן נמצא ממילא במזון שאתם צורכים, וזאת עוד לפני שאכלתם מוצרים עתירי נתרן או הוספתם מלח למזון.
 
 
ארוחת בוקר
2 פרוסות לחם 250 גר נתרן
4 כפות גבינה 5%230 גר' נתרן
1/4 אבוקדו או 5 זיתים150 גר' נתרן
ירק חי
 
ארוחת ביניים: תפוח
 
ארוחת צהריים:
1/4 עוף 400 גר' נתרן
כוס אורז ללא מלח
כוס ברוקולי ללא מלח
 
אחה"צ: פרי
 
ארוחת ערב:
2 פרוסות לחם 250 גר נתרן
חביתה מביצה אחת  200 גר נתרן
2 כפות סלט חומוס 250 גר נתרן
כף סלט טחינה 130 גר נתרן
ירק חי
 
במשך היום:
יוגורט  100 גר נתרן
כוס קפה לחלב 80 גר' נתרן
סה"כ כ- 2000 מ"ג נתרן
 
 
הבעיה, בעצם, מתחילה כשאנחנו מוסיפים לתפריט היומי שלנו מזונות שאנחנו לא יודעים כמה מלח יש בהם. למשל, ב- 100 גר' קורנפלקס יש כ- 500 מ"ג נתרן שהם כרבע מהכמות היומית המותרת, כף אחת של סויה מכילה בין 700 ל-900 מ"ג נתרן. מלפפון חמוץ מכיל כ-300 מ"ג נתרן למלפפון אחד,ב- 100 גר של גרעיני חמניה מומלחים תמצאו כ-700 מ"ג נתרן. מספיק שנוסיף מוצר מזון אחד שהוא עתיר נתרן, וכבר הקפצנו את הצריכה היומית שלנו ועברנו את התקרה המקסימלית.
 
זה לא מפתיע שמשרד הבריאות יצא עם תוכנית לאומית להפחתת נתרן שמטרתה בין השאר להקטין את כמויות המלח שהתעשיה משתמשת, ולשמחתנו, יותר ויותר חברות מזון מבינות את הצורך להפחית את כמויות הנתרן במזון ובכך להקטין את סף הרגישות שלנו למלח, והגיוס למאמץ הבריאותי מתבטא בהפחתת הנתרן במוצרים וכן ייצור מוצרים שהם דלי נתרן.
 
לא רחוק היום שהביטוי "אכלתי אותה בלי מלח"… לא יהיה רק ביטוי!
 
תגובות (0)
הוסף תגובה