איך הרשתות החברתיות מעודדות אנורקסיה

אין ספק שלמדיה החברתית יש השפעה לא מועטה על התפיסה שלנו את עצמנו. רק בשבוע שעבר שמענו על התאבדותה של אשת הטלוויזיה האוסטרלית שרלוט דוסון, ששמה קץ לחייה אחרי שנים של ניסיונות לעמוד מול בריונות ברשת. החל מ-2012 נלחמה דוסון נגד ההתעללות באנשים דרך המרחב הווירטואלי, אחרי שהיא בעצמה היתה קורבן להתעללות כזו. באופן אירוני, דווקא הניסיון שלה להילחם בתופעה הפך אותה לקורבן גדול יותר, והיא החלה לקבל יותר ויותר פניות מצד אנשים שתייגו אותה בהאשטג בטוויטר שנקרא "מותי שרלוט".

למרבה הצער סיפורים כמו אלו של שרלוט הופכים יותר ויותר נפוצים, אבל הם עדיין מעטים לעומת תופעה מסוכנת אחרת שמשגשגת ברשת: עידוד של הפרעות אכילה.

עוד באון לייף:

ההאשטגים שמעודדים רזון

לא מעט צעירים וצעירות המתמודדים עם הפרעות אכילה מספרים כי המרחב הווירטואלי הפך עבורם לאזור קרב. על פי Every Day Health הרבה מהדימויים והתמונות שמפורסמות תחת האשטגים דוגמת "השראת רזון" (#thinspiration) או #thinspo מעודדים צופים וצופות להפוך לרזים יותר. עם ציטוטים מפורסמים (בהם האמרה הידועה לשמצה של קייט מוס: "שום דבר לא טעים כמו שרזון מרגיש"), דימויים של רגליים רזות, מרווחי ירכיים ועוד, ישנם לא מעט פיתויים שמעודדים אנשים להתחיל להוריד את הקלוריות, או לאנשים שכבר בתהליך החלמה מהפרעות אכילה להתפתות להשיל חזרה את המשקל.

לטענת המומחים, אחת הבעיות המרכזיות באותן תמונות שמציגות יופי נשי אידיאלי היא שמדובר בהאשטגים ותמונות אשר מועלות על ידי כאלו הסובלים וסובלות מהפרעות אכילה. "הפרעות אכילה אינן כמו מחלות פסיכולוגיות אחרות", מספרת ד"ר סטפני זרווס, פרופסור במרכז UNC להפרעות אכילה. "הרי אנשים לא מרגישים גאים בכך שיש להם מחלה פסיכולוגית, אבל אנשים שסובלים מאנורקסיה לא מבינים עד כמה היא חמורה וזאת הסיבה שהם מרשים לעצמם להשתעשע ברשת, ועל ידי כך לעודד אלימות לגוף".

"החברה לא מאדירה קראק. היא מאדירה רזון"

שרה, 25, הייתה אנורקסית באופן קשה במשך שלוש שנים. לטענתה האשטגים המעודדים רזון הם בדיוק כמו אתר למכורים לסמים. "זה כמו אתר בעד קוקאין", היא אומרת. "'הם כאילו אומרים 'בואו תראו אותי על קראק. זה גורם לי להרגיש טוב. אנשים אחרים מקנאים בכמה מדהים אני מרגישה כשאני על זה'. אבל החברה לא מאדירה קראק. היא מאדירה רזון, אבל במציאות זה משהו אחר לגמרי. זו התמכרות לרזון ומחלה פסיכולוגית שבה את פונה לקראק שלך – העצמות והגוף שלך – כדי לחזק תחושה של אושר".

האלי, 23, סובלת מאנורקסיה מזה כעשר שנים. היא מסכימה עם שרה שהדימויים הללו לרוב מציגים הפרעות אכילה באופן חיובי. "הם גורמים להפרעות אכילה להיראות יפות באופן טראגי", היא אומרת. "כמו נערה רזה שעומדת לעוף עם הרוח. זה מה שמפריע לי כשאני רואה את התמונות הללו, משום שככה אני מרגישה. זה ממש הרסני להציג הפרעות אכילה בתור סיפור אגדות עצוב".

האלי פיתחה הפרעת אכילה בבית הספר וכשהייתה בחטיבה היא אכלה רק 300 קלוריות ביום וירדה 10 קילו במספר חודשים. היא בילתה את הקיץ שלפני התיכון במרכז התאוששות והבריאה מספיק כדי לחזור ללימודים. במהלך שנות התבגרותה אכלה מספיק כדי שמשקל גופה לא יחשב לאנורקטי אבל ספרה קלוריות באופן אובססיבי. לטענתה, היא כיום בסך הכל בריאה, אבל כשהיא רואה את הדימויים שמוצגים תחת האשטגים של עידוד רזון, התחושה המוכרת שגוררת אותה להתעסק עם משקל גופה שבה אליה.

"אני מנסה להתחמק מהצד הזה של האינטרנט", היא אומרת. "כשאני רואה את הדימויים הללו זה קשה משום שאני מרגישה תחושה של חיבור עם הבנות האלה. הן לא מפורסמות, הן מתלבשות כמוני, אבל אז אני חושבת לעצמי, 'אני לא נראית רזה עד כדי כך' וזה זורק אותי להרגשה שהייתה לי בתור ילדה".

האם צריך לאסור על שימוש בהאשטגים הללו?

שיח למען עידוד הפרעות אכילה אינו דבר חדש ברשת. די מהקמתה הפכה הרשת למקום בו חולים בהפרעות אכילה יכלו לחבור יחד ולתמוך במנהגים המסוכנים האחד של השני. אולם, מאז שיש רשתות מדיה חברתיות הקלות בה השיח הזה מתפשט גורמת למומחים לדאוג. "אנשים יכולים להסתכל בפיד שלהם בפייסבוק או בטוויטר ובמקרה לראות את אחת התמונות או ההודעות מבלי שאפילו חיפשו את זה, וזה יכול לגרום להרבה נזק", אומרת ג'נוביב רואנהאוס, מנהלת האתר וקלינאית במרכז Renfrew בבולטימור שארצות הברית, המטפל בהפרעות אכילה. "לראות את אחת מהתמונות הללו עלול להוביל לנסיגה אצל אדם אחד ולנזק מנטאלי אצל אנשים נוספים".

בשנה שעברה אסרה רשת אינסטגרם על השימוש בהאשטגים #thinspo ו-#thinspiration

בנוסף לעוד האשטגים שעלולים להזיק. בנוסף לכך הרשת שינתה את כללי ההתנהגות וביקשה להחרים את ההאדרה של פגיעה עצמי. פינטרסט ואטמבלר כללו בקשות דומות, אבל השימוש בהאשטגים הללו עוד קיים אצלם. מומחים רבים שמחים על השינוי, אבל מודים שמדובר בדברים שקשה לעקוב אחריהם. "גם אם האשטג אסור לשימוש, אנשים יתחילו לאיית בצורה אחרת את המילה", אורמת רואנהאוס.

ד"ר אמה בונד, מרצה בכירה באוניברסיטת סאלפוק באנגליה שעשתה מחקר מקיף בנושא של קהילות ואתרים שמעודדים הפרעות אכילה, מאמינה שלמדיה החברתית יש את האחריות להגביל את ההודעות הללו, אולם היא גם מכירה בעובדה שקיים ויכוח על כך שמדובר בהגבלת חופש הביטוי. "ניתן להתווכח שמדובר בחופש לשיתוף במידע בתוך הקהילה ושזהו החופש להביע דעה ולחלוק מידע על הפרעות אכילה", היא אומרת. מה שכן, מומחים מבקשים מהורים להיות ערים להודעות בעד הפרעות אכילה ולהציב מחסומים לאתרים מסוג זה במחשבים הביתיים.

אפשר גם אחרת?

למרות שהמדיה החברתית יכולה להיות קרקע פורייה לצמיחה של הפרעות אכילה, ישנה תקווה שהיא תוכל גם לעזור לחולים. ה-NEDA, האגודה הלאומית להפרעות אכילה בארצות הברית, העלתה לאחרונה קמפיין שכולל את ההאשטג #CaptureHope  המעודד להעלות תמונות של דימוי גוף בריא באינסטגרם. באופן דומה, מרכז Renfrewיחד עם ה-NEDA מרכז את הקמפיין "יפה וטבעית, מבחוץ ומבפנים" שמעודד נשים להעלות תמונות של עצמן נטולות איפור ולתייג את עצמן עם ההאשטג #Barefacedbeauty (יפהפייה עם פנים טבעיות). "המטרה היא לעודד קבלה עצמית, לא רק בנוגע למשקל", אומרת רואנהאוס.

שרה מסכימה שמדובר בכלי חשוב לעידוד דימוי גוף חיובי. "המדיה החברתית צריכה יותר נשים אמיתיות נטולות פוטושופ. נשים שיחגגו את עצמן ואת הבריאות שלהן ולא את זה שיש להן בטן שטוחה", היא אומרת. "ריבועים דועכים, אבל הבריאות שלך והנפש הפנימית שלך נשארים איתך לנצח".