למה רוב הדיאטות נכשלות?

בשנים האחרונות חושף עולם חקר המוח והפסיכולוגיה את סיבות שמאחורי כשלון הדיאטות. הבסיס לכישלון הוא ההנחה שאנו פועלים מתוך מודעות ושיקולים רציונליים בכל החלטה, בעוד שבפועל גורמים סביבתיים, ביולוגיים ורגשיים משפיעים עלינו לא פחות מהרצון והרציונל.

 

נושא מרכזי בירידה במשקל הוא איתותי רעב ושובע: בעוד שבדיאטה אנו מודרכים להיות קשובים לרעב ולשובע של הגוף, מסתבר שרבים מהסובלים מהשמנה מתקשים לזהות איתותים אלו, ולכן נוטים לאכול יותר מהדרוש לגופם.

 

גילוי נוסף הוא שאכילת מזון מתועש – כזה העשיר במלח, שומן ובסוכר, מחליש את בקרת תחושת הרעב והשובע וגורם ולתחושת רעב מזויפת (חשק או דחף) ולאכילת יתר.

 

עוד נושא הנחקר בתחום ההשמנה הוא מערכת התגמול החיובי במוח, אכילת מזון טעים מובילה לתחושת הנאה המתווכת על ידי מנגנון זה. במנגנון זה מופרשים בין היתר אופיואידים הידועים כמשככי כאבים ודופאמין הגורם לשיפור במצב הרוח. מחקרים הראו שאצל הסובלים מהשמנה ישנה רגישות לתגמול החיובי כך שהוא חזק יותר, דבר המעלה את הנטייה ואף הצורך לאכול כמנגנון הרגעה והנאה.

 

שילוב של רגישות נמוכה לאיתותי רעב ושובע, רגישות יתר של מנגנון התגמול החיובי ואכילת מזון מתועש מעלה את הסיכוי לאכילת יתר ולהשמנה.

 

ולמה לא פשוט להתאפק?! גם כאן המוח מסבך את העניינים, שכן המערכת הקשורה לאיפוק ולשליטה אינה פשוטה כלל וכלל. בעוד שבדיאטה נדרשת היכולת להתעלם מהרצון לאכול פעם אחר פעם, מחקרים הראו שונות בין רזים לשמנים באיזור במוח הקשור לאיפוק. בנוסף הוכח שמצבי לחץ וסטרס פוגעים ביכולת לאיפוק ולבחירות רציונליות.

 

סיבה אנושית נוספת לקושי להתאפק היא שככל שהתגמול מיידי וזמין יותר כך הוא יראה לנו "שווה" יותר לעומת תגמול שאינו מיידי. רובנו נעדיף לקבל 200 שקלים היום מאשר 300 שקלים בעוד שנה. כך פועל המוח בנוגע להחלטות, וזוהי הסיבה שלעיתים אנו עושים בחירות שאינן מיטיבות עמנו בטווח הארוך. בדיאטה, כמעט כל בחירה דורשת מאיתנו לוותר על תגמול מיידי (אכילת העוגה עכשיו) תמורת תגמול רחוק יותר (ירידת קילו בעוד שבועיים).

 

שונות באיזור הקשור לאיפוק במוח בקרב הסובלים מהשמנה והנטייה האנושית להעדיף תגמול מיידי, הופכים את הדיאטה הקלאסית למשימה כמעט בלתי אפשרית לביצוע לאורך זמן.

 

ובחזרה לשאלה האם שמן נשאר שמן, מה בכל זאת ניתן לעשות כדי להצליח לרדת במשקל?

 

ראשית יש לזהות ולהפריד בין גורמים התלויים בכם (סוג האוכל וזמינותו) לגורמים שאינם תלויים בכם (גנטיקה). השלב הבא הינו להתרכז בגורמים הניתנים לשינוי:

התאימו את הסביבה לדרישות הדיאטה: במקום לנסות לעמוד בכל יום בפיתוי ולהיכשל, הפכו אותו ללא זמין.

דאגו שהמזון הבריא יהיה נגיש ואילו הבחירה ה"משמינה" תדרוש מכם מאמץ כדי להשיגה. הימנעו מאכילת מזון מתועש הפוגע ביכולת השליטה שלנו בוויסות האכילה.

היו מודעים לכך שבמצבי לחץ נפגמת יכולת האיפוק. לימדו טכניקות הירגעות וקבעו לעצמכם הפרדה של לפחות 10 דקות בין מצבי לחץ  לבין אכילה.

היות ותגמול קצר טווח מעודד התמדה, בחרו ביעדים יומיים שניתן לסמן עליהם "וי". אפשר להיעזר בטכנולוגיות כגון אפליקציית לספירת כוסות מים, מד צעדים וכו'.

 

הבנה טובה יותר של הגורמים המשפיעים על ההחלטות ופוגעים במאמצי ההרזיה תסייע בהפסקת ההתמקדות בכשלון וברגשי האשמה, ותפנה מקום לטכניקות יעילות יותר לשינוי התנהגות.

 

לאתר שלי 

לדף הפייסבוק שלי 

לאתר עמותת עתיד 

תגובות (0)
הוסף תגובה