על אהבה ומשקל

נתקלתי לפני כמה ימים בפוסט המאלף הזה של ג'ס הבלוגרית (שאולי מוכרת לכן מהקמפיין ההיסטרי שהיא עשתה נגד אברקומבי אנד פיכס). למי שאין אנגלית טובה או כוח לקרוא אני אספר שבעצם ג'ס היא בלוגרית שמנמנה, שיוצאת עם בחור רזה וכשהם יצאו לאחרונה היא חטפה הערה ברחוב על המשקל/מראה שלה אבל ההערה בעצם הופנתה לבן זוגה הרזה. בעקבות התקרית היא כתבה פוסט על אהבה, משיכה ומשקל, שנתן לי את ההשראה לכתוב את הפוסט הנוכחי.

אני נשואה לגבר רזה.
היום הוא רזה בקטע שרירי והבחור ספורטיבי לחלוטין אבל כשהכרתי אותו הוא היה רזה כחוש ,skinny. איך אח שלי קרא לו בברכת החתונה המקסימה שהוא כתב לנו? "אפרוח צהוב". הוא שקל משהו כמו 60 קילו על 1.80, זה מאוד מאוד רזה. כשהכרנו הייתי פחות מלאה ממה שאני היום אבל עדיין הייתי מלאה. במקרה שלנו, אנחנו לא רק הפכים מוחלטים במבנה הגוף, אנחנו הפכים מוחלטים בסוג היופי שלנו – אני כהת עור, עם עיניים חומות ושיער חום והוא בהיר בטירוף (מאלו שלא יכולים להשתזף), תכול עיניים ובלונדיני.

מי שנמצאת בפייסבוק שלי או מכירה אותי קצת יותר לעומק יודעת שבעלי הוא התגלמות האידיאל הגברי בעייני, התחתנתי עם גבר שהמראה שלו הוא ב-ול סוג היופי שאני אוהבת, מכל הבחינות. אני נמשכת לגברים שהם ההיפך הגמור ממני, זה ככה מילדות, האהבה הראשונה שלי היה ילד בלונדיני בשם גבריאל שעזב את בית הספר בכיתה ג' והשאיר אותי שבורת לב. (הוא מעולם לא ידע, אגב…) כן, גם במבנה הגוף. אני נמשכת לגברים שנעים על סקאלת הרזים עד כאב – רזים אך שריריים. אני לא נמשכת לגברים שמנים וגם לא לגברים שהם מאוד שריריים ומנופחים. ככה זה היה מאז שאני זוכרת את עצמי מסתכלת על גברים. קראש הנעורים שלי היה הסולן של להקתThe Calling  , קראו לו אלכס בנד, הוא היה בלונדיני ורזה כל כך שראו לו את עצמות האגן בהופעות, זה פיתח אצלי אובססיה לעצמות אגן בולטות אצל גברים לכל החיים.

מה שמצחיק זה שבדיוק כמו שבעלי הוא האידיאל שלי – אני האידיאל שלו. הנשים הכי יפות בעיניו הן תמיד כהות עור – אפריקאיות, מתולתלות ומלאות. בחורות רזות, עם שיער חלק ובהירות לא עוברות בראדר שלו בכלל… הוא באמת ובתמים מאמין שאני הדבר הכי מושלם עלי אדמות.

אני אוהבת גברים רזים, אבל אני בעצמי מלאה.
כמעט מאז שאני זוכרת את עצמי, אני נעה על הסקאלה של מלאה-שמנה. מעולם לא הייתי רזה, גם כשממש ניסיתי לא הצלחתי להפוך לרזה ואחרי כמה שנים טובות של סבל ושנאה עצמית החלטתי שזהו, אני גם מפסיקה לנסות להפוך לרזה.

מעולם לא הייתה לי בעיה למצוא בני זוג או פרטנרים, אבל בעלי הוא הגבר היחיד שאי פעם יצאתי איתו שבאמת תאם לטעם שלי. הוא גם הגבר הכי רזה שיצאתי איתו. למה
ובכן, זאת בדיוק הנקודה שבה ג'ס נוגעת בה בפוסט שלה.

ממש לא מזמן, גבר רזה וחתיך נורא סיפר לי שהוא נמשך מאוד לנשים שמנות ומלאות, שככה הוא חושב שאישה אידיאלית נראית. הוא אמר לי גם שכשהוא אומר את זה אף אחד לא מאמין לו ושתמיד חברים שלו היו צוחקים עליו שזה הטעם שלו.

לגבי אותו בחור בדיוק מישהי לידי העירה שהוא בטח אוהב אותן "נורא רזות" וכשאמרתי לה ש "דווקא לא" היא פשוט סירבה להאמין לי.

אחת ההערות שאני מקבלת הכי הרבה בבלוג וגם בהודעות פרטיות היא של גברים שמספרים לי שזה גם לא קל להיות גבר שאוהב שמנות, במיוחד כשאתה רזה כי אתה תמיד תחטוף הערות לא נעימות על זה. בעלי קיבל מיליון ואחת הערות בזמנו על "למה אתה יוצא איתה?" ו "איזה מין טעם יש לך?"

בחברה שלנו, גבר רזה (ובמיוחד גבר רזה וחתיך) שנמשך לבחורות מלאות או שמנות ישר מתוייג כגבר עם "פאטיש" לשמנות או כאחד שהתפשר. הזיווג של גבר רזה ובחורה שמנמנה לא עובר לנו טוב כי רזה זה האידיאל, שמן זה ההיפך מהאידיאל ואנחנו מנסים להסביר לעצמנו איך לעזאזל זה קרה ולמה. זה לא נראה להרבה אנשים הגיוני שזה פשוט הטעם שלו, שבחורה יכולה להיות מלאה או שמנה ובו זמנית להיות סקסית, ממש סקסית ואטרקטיבית.

לי זה היה ברור בתור ילדה ונערה שמנמנה שאם אני שמנה אני בהכרח מכוערת ואם הטעם שלי בגברים תואם לאידיאל היופי הגברי ואני אוהבת חתיכים ובמיוחד גברים רזים – אין שום סיכוי שגבר רזה וחתיך ירצה אותי. מה שנקרא "הם לא היו בליגה שלי" ובגלל זה אף פעם לא היה לי אומץ בכלל לנסות משהו בכיוון של מישהו שנראה לטעמי. מצאתי את עצמי שוב ושוב מתפשרת על גברים שנעו בין "ממש לא לטעמי ואיך לעזאזל שכבתי איתו" לבין "טוב, עיניים כחולות זה גם משהו".

באמת ובתמים חשבתי שאין שום סיכוי שגבר רזה יסתכל עלי בכלל… לא ראיתי סביבי גם זוגות כאלו. גברים רזים יוצאים עם נשים רזות, ברור כשמש.

בעלי קרה בטעות לגמרי, סטוץ שהיה הגשמת פנטזיה ישנה שהתפתח לרומן סוער וארוך ונגמר בחתונה. לחלוטין זכיתי בכל הקופה, אבל לקחו לי כמה שנים טובות להאמין לו שהוא באמת נמשך אלי ככה כמו שאני, שהוא חושב שאני הדבר הכי סקסי שאי פעם דרך על פני כדור הארץ ולהבין שאני בדיוק הטעם שלו, כמו שהוא הטעם שלי. אני מודה שגם אחרי 8 שנים אני מתעוררת בבוקר ולפעמים לא לגמרי בטוחה שזה לא חלום שהדבר ההורס הזה במיטה לידי וזה פאקינג שלי! כשהוא היה מחמיא לי בהתחלה הייתי אומרת לו "אתה סתם אומר" או "אתה משוחד". לא יכולתי לסבול תמונות שלנו ביחד, זה היה נראה לי מנוגד מידי, הצבעים, המשקל… וכל הזמן נשים היו שואלות אותי אם זה לא מפריע לי שהוא הרבה יותר רזה ממני, אם זה לא גורם לי להרגיש רע עם המשקל שלי, לדעת שאני שוקלת יותר ממנו. וזה לא גרם לי להרגיש רע עם עצמי, אבל זה הרגיש לי מאוד לא טבעי ולא "נכון" כי ככה החברה חינכה אותי והשאלות החוזרות האלו רק החמירו את המצב.

תחשבו על הפקות אופנה עם דוגמניות פלאס סייז, הן כמעט תמיד מדגמנות לבד. אני מנסה ממש ולא מצליחה לחשוב על הפקת עם דוגמנית פלאס סיז שבה מככב לצידה דוגמן. בהפקות "רגילות" תמיד רואים דוגמניות רזות שמוסיפים להן דוגמנים בשביל להפוך את הפריים ליותר סקסי ולהפוך אותן ליותר נחשקות. חיפשתי בגוגל תמונות של בחורות מקומרות/פלאס סייז עם בחורים רזים או בכלל בתמונה שמדגמנת זוגיות וכמעט ולא מצאתי כאלו. רוב התמונות שאני מכירה הן של ג'סי מההפקה שהיא עשתה ושל טס מונסטר (בתמונה למטה) שהיא גם דוגמנית פלאס סייז ומאוד פעילה בעשייה הזאת של פלאס סייז.

זה לא קונבנציה שרזים כפו על שמנים, נראה שגם שמנים נוטים להאמין שנשים מלאות ושמנות בהכרח ימשכו לגברים שמנים. בשבוע החולף נתקלתי בעמוד שלP בתמונה הזאת שהעלתה לי את הסעיף.

ההחלטה הזאת שגברים שמנים בהכרח טובים יותר במיטה מכל מיני סיבות הזויות במיוחד והעובדה שעמוד כזה מפרסם תמונה כזאת כי קהל היעד שלו הוא נשים שמנות ואלו בהכרח אוהבות גברים שמנים ויבינו את ה"הומור" פשוט מעצבנת אותי. אגב, במאמר מוסגר, אני חושבת שהסיבה שבגלל הזיווג הזה עובד מצויין שאנחנו מלאות, אז העצמות הבולטות לא נתקלות בעצם קשה ומכאיב אלא "שוקעות" וזה נורא נעים לשני הצדדים. (או כמו שאחי – הרזה עד מאוד שנשוי למלאה – אמר לי פעם בבדיחות הדעת "את יודעת מה זה כשהבחור כמוני עושה סקס עם בחורה רזה? זה כמו סקס בין שני שלדים, שומעים "קנאק קנאק קנאק…"

אין ספק שחלק מזה קשור באופן מהותי לזה שהמדיה מפמפמת לנו שאישה יפה, סקסית ונחשקת היא בהכרח אישה רזה. בואו לא נשכח שהאידיאל הוא לא רק להראות רזה, אלא גם לגבר "להשיג" אישה שנראית כמו האידיאל הזה, על אחת כמה וכמה אם מדובר בגבר רזה וחתיך בעצמו.  אני לא יכולה לספור את כמות הפעמים שבהם אמרו לי "שמנות טובות במיטה, אני נמשך למלאות, אבל אני לא אתחתן עם שמנה". או גברים שאמרו לי "אני אוהב בחורות רזות" אבל ההתנהגות שלהם הבהירה שהם מאוד נמשכים דווקא למלאות, רק ממש לא מוכנים להודות בזה.

מה שמצחיק בעייני שהכרתי דווקא לא מעט בחורות שאמרו פה מלא "אני אוהבת גברים עם כרס"/ "אני אוהבת "דובונים" וכאן נכנס בעייני העניין המגדרי. בדיוק כמו שבחנויות בגדים כמו קסטרו כל דגם לגברים קיים עד מידה 46/ XXL  אבל בחלק הנשי 90% מהסחורה מגיעה עד מידה 42/L  ובדיוק כמו שזה לחלוטין בסדר כשגבר ששוקל 100 קילו ילבש ספידו ולא בסדר שאישה שמעל 60 קילו תלבש ביקיני. זה בסדר גמור שבחורה שווה תצא עם גבר שמנמנן ואין לה בעיה להודות בזה, כי הכרס היא "גברית" ומעידה על משהו שהוא מאוד מקובל ובסדר אבל זה ממש לא בסדר שגבר יגיד שמלאות או חס וחלילה שמנות זה הטעם שלו (מה שממש מגוחך בעייני כי מבחינה ביולוגית נקבות נולדות עם אחוז שומן גבוה יותר משמעותית מגברים, כלומר אנחנו אמורות להיות שמנות יותר והם אמורים להיות שריריים יותר, בצורה טבעית). "פטיש" לשמנות הוא חד כיווני, זה משהו שמקטלגים לתוכו רק גברים שנמשכים לנשים שמנות, אישה שנמשכת לגבר שמן היא לא בעלת "פטיש", זה פשוט "הטעם" שלה.

אז מה אני מנסה להגיד בזה?

אני לא פטיש.

לא אני, ולא נשים ששוקלות גם 100 קילו יותר ממני. זה בסדר גמור שגבר ימשך רק לבחורות רזות וכחושות, זה הטעם שלו כמו שזה הטעם שלי ובאותה מידה זה בסדר גמור שגבר ימשך רק לבחורות שהן 100 קילו ומעלה. זה לא הופך אף אחד לדפוק, לא בסדר, או בעל פטיש. עזבו את זה שבכלל ההגדרה של "פטיש" היא ילדותית, מעליבה ושגויה מהבסיס בעייני. כל דבר שמושך מישהו – הזוי ככל שיהיה – כל עוד הוא בהסכמת כל המשתתפים וכולם אנושיים ובגירים – הכל טוב, זה שלהם.

בחורה יכולה לחלוטין להיות מלאה וסקסית, שמנה וסקסית. היום, אחרי כל כך הרבה שנים, תהפוכות ומפחי נפש אני יודעת שאני שמנה וסקסית, שמנה ויפה, הגוף שלי שמן וזה לא גורע מהאטרקטיביות שלי בכלום. וזה אפשרי שכל גבר, לא משנה איך הוא נראה, ימשך אלי ככה, כמו שאני. כל "זיווג" הוא בסדר וטבעי… רזה עם רזה, שמן עם רזה, רזה עם שמן, שמן עם שמן.

"גוף זה גוף, כימיה זה כימיה, מגע זה מגע ואם זה נעים, אז זה נעים" ככה אמר לי פעם מישהו חכם והוא צדק. לגמרי.
ושמישהו ינסה להתווכח עם המשיכה שנוטפת מכל תמונה שלנו

לבלוג של זוהר