4 מיתוסים מופרכים על נשים ועסקים

סיון רהב מאיר (חדשות ערוץ 2), ד"ר תמר טננבאום (מנכ"לית ומייסדת tencure), דנה הוכשטין מאן (שותפה בכירה בקרן השקעות וגיוס המונים) ומירב כהן (מנכ"לית ארגון אמון הציבור) הן חברות הפאנל שדן במיתוסים הנפוצים לגבי נשים ועסקים בוועידה השנתית לעסקים קטנים בבעלות נשים של און לייף בשיתוף עיריית ירושלים.

 

מיתוס 1: אישה לאישה  – זאב

סיון רהב-מאיר: אני בתקשורת, כידוע, ואצלנו זה לא משנה אישה לאישה או גבר לגבר, עיתונאי לעיתונאי הוא זאב. בין מערכות גדולות יש תחרות, בין שני ערוצים יש תחרות על סקופים, על כתבות. לא שמתי לב בהבדלים לצערי . בקרב על אייטם – אין הבדל בין נשים לגברים.

 

עיתונאיות, לעומת זאת, יותר עדינות בראיונות. היה לי שבוע מסוים בו ראיינתי את שרה נתניהו ביום חמישי, ואת ענת קם ביום ראשון. באותו שבוע הלכתי ברחוב, וכל מי שניגש אליי אותו שבוע, אמר: "למה לא נכנסת בה יותר:"? אמרתי :במי? בשרה? בענת?", אז נו לי "לא משנה, למה לא נכנסת בהן יותר?". אני לא נכנסת בהן ולא באף אחד.

 

סיון רהב מאיר    צילום: בני גם זו לטובה

 

מירב כהן: אני לא חושבת שזו גזירה משמיים. יש תחומים בהם חוקי המשחק מאלצים אותנו להילחם זו בזו. בעיקר פוליטיקה, שם מתוך כוונה לקדם נשים, לעשות העדפה מתקנת, המציאו מושג "שריונים", ששם בהגדרה -הצלחה של אישה אחת הוא כישלון אישה אחת. רואים שם הרבה קניבליזם.

 

תמר טננבאום: נשים אוהבות לעבוד יחד, משתפות, לומדות אחת מהשנייה ומעריכות עבודת צוות. דווקא בצד הגברי יש יותר "אני" והבלטה עצמית וקידום ואישי. אני חושבת שזה נובע ממצב קיים שהיום יש בתחום הניהול רק כ-5% נשים, איך הן הגיעו לשם? כי הן דומות יותר לסטריאוטיפ שעוזר להתקדם במערכת –  אגרופים ואני וקדימה. אם יהיה מצב שוויוני או  אחוז גבוה יותר של נשים, היינו רואים תמונת מצב כמו אצל כולם. נשים לא נלחמות בנשים.  

 

דנה הוכשטיין מאן: תמר טננבאום אמרה שנשים שמגיעות לקידום בזכות זה שהן שיחקו את כללי המשחק, זה בעיניי מאוד מסוכן. מהנסיון שלי – נשים שעבדתי עבורן קידמו אותי, ראו בהצלחה שלי הצלחה שלהן. הן לא התחרו בי אלא קידמו אותי. נשים תחתיי היו מתחרות פוטנציאליות. זו נבואה שמגשימה את עצמה. בתור נשים בעמדות בכירות אנחנו צריכות להעביר את המסר שלא צריך להילחם האחת בשנייה.

 

מיתוס 2: נשים לא מבינות בכסף

תמר טננבאום: מי שמנהל את הכספים בישראל זה נשים: מנכ"לית האוצר, נגידה, הבנקים, שם שבירת המיתוס האמתית. ברגע שאחוז מסוים מגיע לטופ, זו שבירת זכוכית וההמשך הוא טבעית. יש במחלקות כספים וניהול חשבונות רבות בישראל  נשים העומדות בראשן, אבל כשמגיעים לדרגת הניהול – פתאום ש הרבה פחות. לשם צריך לכוון אותן.

 

סיוון רהב-מאיר: אדבר על הצד הטוב, בגלל שנשים פחות מדברות ומבקשות את הכסף, השאלה מי יברר יותר מהר מה כתוב בתלוש השכר ויבקש העלאה – ובדרך כלל זה כתב ולא כתבת, מפיק ולא מפיקה. השאלה אם נשים מבינות בכסף היא גדולה, ואני לא מבינה בתחום,  אבל כן ראיתי איך אני מעזה עם כסף. כשהיינו זוג צעיר הייתי מסוגלת לבוא לתת להרצאות ולא לדבר על כסף. ברגע שיש צורך, אני רואה אצלי ביטחון עצמי שנוצר עם השנים כן לדרוש. זה דורש עבודה, לחשוב שלא תמיד אתה עושה לשם שמיים אלא גם לשם הפרנסה.

 

דנה הוכשטיין מאן ומירב כהן   צילום: בני גם זו לטובה

 

מירב כהן: יש אנשים שמבינים בכסף יותר מאחרים, גם גברים וגם נשים. אני למדתי בתיכון בירושלים, ורוב הבנות עשו בגרות 5 יחידות במשהו ריאלי, זה די יוצא דופן. בנות מקבלות חינוך ודחיפה לכיוונים פחות ריאליים. בחוגי מנהל עסקים, כלכלה או חשבונאות יש פחות נשים מגברים. פחות נתנו לנו ביטחון בתחום הזה לקבלת החלטות.

 

מיתוס 3: נשים לא לוקחות סיכונים

דנה הוכשטיין מאן: בן זוגי עוסק בתחום זהה לשלי, השקעות, ואין ספק שבן זוגי לוקח סיכונים הרבה יותר ממני. אני עובדת באחד התחומים של השקעות עם הסיכון הכי גבוה. הארגון שלי מאפשר לאנשים פרטניים לקבל ייעוץ על דברים שהם רוצים להשקיע בהם. אני כל היום מתקשרת עם אנשים, רובם גברים. אני חושבת שלקחת סיכונים זה דבר שהוא אקוטי להצלחה, אבל גם לכישלון. בתרבות הישראלית לא מקבלים כישלון. זה דבר נרכש.

 

אני נמצאת הים בתפקיד בו אני מקבלת החלטות בעלות משקל גבוה יותר מאי פעם בעבר המקצועי שלי. זה מפחיד כי אני שמה את השם שלי מאחורי ההצלחה העסקית שלי. כשיש לי יותר ביטחון, אני עושה יותר.

 

תמר טננבאום: אני יזמית בתחום הביומד. להיות יזמית זה לקחת סיכונים. הייתי לא מזמן בהרצאה של חתן פרס נובל שאמר שהוא כותב ספר על יזמות. יזם, לדעתו, הוא אדם שלוקח סיכונים אבל מאוד בטוח שזה יצליח. נשים, לדעתי, מוכנות להאמין בטווח הרחוק, אבל בטווח קצר פחות משתלבות בהימור. נשים רוצות לבנות עשייה, למכור משהו משמעותי, לא רק לעשות עיסקה כספית וללכת הביתה. בזה הן שונות מגברים אם נגיע למצב של 50:50, אפילו 30% נשים, המצב הזה כבר יעשה את השינוי. אנחנו, הנשים, נוכל להביא את התעשייה לרמה הרבה יותר גבוהה.

 

תמר טננבאום צילום: בני גם זו לטובה

 

מירב כהן: לקחת סיכונים כאשר המצב הכלכלי קשה זה סיפור אחר. אני רואה סביבי שיש נטייה לעודד נשים לקחת סיכונים יותר מגברים. דווקא בגלל תפיסה מיושנת שגברים צריכים להביא כסף ונשים מגדלות את הילדים, על הגבברים יש לחץ גדול להביא את הכסף – כי להם יש חובה להביא פרנסה. מנגד, מאיתנו לא מצפים לפרנס, וכשאין ציפייה כזו את יכולה לנסות ואם לא תצליחי – זה לא נורא. זה משחרר אותך לקחת סיכונים בעסקים. חוץ מזה, אני חושבת שאם גברים היו צריכים לקחת את הסיכון ללדת, היו הרבה פחות בני אדם בעולם.

 

סיוון רהב-מאיר: ה"רבנית" שלי בערוץ 2 היתה שלי יחימוביץ. הגעתי צעירה מאוד והלכתי לפי הספר. היא אמרה לי בזמנו, ש"כל כתבה חשובה" והסיכון הוא לריב עם העורך אבל את צריכה להגיד "לא מתאים לי, אני רוצה להגיד כך ולא אחרת". היא נתנה לי מעולם הערכים שלה את שיעור הקואצ'ינג הזה – לעמוד ולהתעקש על כל החלטה.

 

מיתוס 4: קריירה באה על חשבון העבודה

דנה הוכשטיין מאן: הייתי רוצה להגיד שלא ואפשר לאזן, אבל זה לא נכון בשוק עבודה ישראלי. בישראל עובדים יותר מדי, זה נתון על פי ה-OECD. תפוקה פר שעה היא לא מדד טוב, כולנו מפסידים מזה, גם גברים וגם נשים. אין פרופורציה בין השעות שמקדישים לעבודה ולמשפחה. אין תרבות פנאי והחינוך של הילדים נפגע. המשמעות של פיתוח קריירה היא להיות מהבוקר ועד הערב בעבודה. אז כן, צריך לבחור בין קריירה ובית. אם היינו מורידים סף גם לנשים וגם לגברים, והורים היו מגיעים הביתה בחמש, כולם היו מרוויחים. הפערים בתעסוקה לא היו אותו דבר, לא היינו צריכים לבחור בין קריירה לעבודה. כל המשק היה מרוויח מזה.

 

סיון רהב מאיר: יש לכך שתי סיבות. האחת היא הטכנולוגיה והשניה היא שבת. לטכנולוגיה אין גבולות, השעות לא נגמרות והכל בערבוביה. מגיל 17 אני שומרת שבת וזה לא קשור לדתיות, זה כלי מפתח. זה צורך עולמי ואוניברסלי לכולם – יום בהם לא עובדים. זה הבאלאנס שנרמס, לצערי, בתקופה שלנו.

 

תמר טננבאום: נשות קריירה מעסיקות בעצם מעגל שני עובד בבית, ויוצרות עוד תעסוקה במשק. הן לא ומותרות על קריירה, על משפחה ועל בישול, אבל זה לא צריך למנוע מהן להתקדם. הסתכלו על האוניברסיטאות: יש שם 50 אחוז נשים ו-50 גברים, הן מסתדרות מצוין. אבל בתחום בו אני עוסקת, הביומד, זהו תחום של נשים שעוסק גם במחשבים, תוכנות וכביכול מוטה גברים. באוניברסיטה, הנושא של פארמה דיאגנוסטיקה חזק מאוד בנשים. מדי שנה יוצאים 2000 סטודנטים, רובם נשים. אבל אין מספיק תעסוקה בתחום הזה בארץ, כי אין לנו פארמה מתפתחת. צריך תשתיות ותקציב ולהשקיע בתעשייה הזו שתמשוך עוד נשים ותספק עבודה לכולן.

צילום: בני גם זו לטובה

תגובות (0)
הוסף תגובה