דנה עדיני: אני רק רוצה להיות שמחה

חינכו אותי לשאול שאלות

גדלתי בבית פתוח, בעיקר בזכות אימא שלי. זה היה בית שאיפשר לדבר על הכול. בית שלא מתביישים בו, שלא אומרים בו  'זה לא' או 'זה כן'. הכול אוקיי ומה שאנחנו זה בסדר. אין משהו שמתעלמים ממנו כי הוא לא נעים או לא יפה. הם פשוט הכינו אותי לכל תרחיש. את החברות שלי, לעומת זאת, לא הכינו לכלום והן היו נורא מבוהלות.

ההכנה שלהם לחיים עזרה לי כי אני אדם חרדתי. זה לא שהפחד שלי נעלם אלא שהוא היה גדול בהרבה אם לא היו מזהירים אותי מראש לגבי כל מיני דברים. אני חושבת שמה שהציל אותי בחיים הייתה העובדה שבאתי מוכנה להרבה מקומות, גם אם היו פחות טובים או מגניבים. זה הכי טוב והכי רע בו זמנית כי היו גם סיטואציות בהן רציתי להתנסות לבד ושאף אחד לא יבהיר לי מה הולך לקרות עכשיו אבל זה הבית שנולדתי אליו ואני לא יודעת אחרת.

מגיל צעיר מאוד ידעתי שיש "בן" ויש "בת" ואני בת

זה לא שבגיל 12 גיליתי את המיניות שלי והבנתי שאני אישה. אני "מגלה" את זה עד היום בכל מיני סיטואציות אבל לא הייתה תקרית יחידה שפתאום נפלה עלי ההבנה של מה זה אומר.

יש המון דברים מרגשים בעובדה שאני אישה

נשים מבינות יותר לעומק את הדברים גם כשהן חושבות שלא. היכולת שלנו ללדת ילדים נותנת לנו פור מאד גדול. אני בטוחה בזה. גם אם הם הכי רוצים בעולם, גם אם הם ישלמו את כל הכסף שיש להם עבור זה, הם פשוט לא יכולים. נקודה. זו מתנה גדולה. ילדים הם כמו מוזיקה – הם משתלטים עלייך וכשהם חלק ממך, אין לך מה להתנגד, רק להיות. יחד עם זאת, אני מאד בעד שוויון בין המינים. ברור שיש משהו שמייחד אותנו כנשים אבל זה לא משנה מה יש לנו בין הרגליים כי בשורה התחתונה אנחנו בני אדם.

אני לא משתמשת במיניות שלי

אני פשוט לא אוהבת שמסתכלים עלי מהמקום הזה. זה מפחיד אותי כי אז אני מרגישה לא מוערכת. אני לא מתביישת בעובדה שאני אישה. אני גאה בזה. אם היו נותנים לי לבחור באיזה גוף להיוולד הייתי בוחרת שוב להיות אישה. אני מודעת לגוף שלי, אוהבת אותו ומחוברת אליו אבל הגוף הוא חלק מהמכלול. לעבודה אני מנסה להביא את עצמי, להיות אמיתית ומקצועית.

כשאני מצליחה להיות מקצועית אני מבסוטה מעצמי

אין בי תכונה ספציפית שהופכת אותי לשחקנית או זמרת טובה יותר. פשוט אין לי דבר כזה. לפעמים אני חושבת שאני מעולה ולפעמים אני חושבת שאני על הפנים. אני משתדלת להיות מקצועית ולבוא מוכנה – להכיר את התסריט או את השיר ולדעת טוב מאד מה אני אמורה לעשות.

אני חושבת שההצלחה הכי גדולה שלי היא לשרוד עד היום

הצלחתי לחיות עד הגיל שאני חיה. בעיני הרבה אנשים זה גיל של תינוקת אבל עבורי זה מלא משמעות. עצם העובדה שאני מסוגלת לקום בבוקר לעבודה עם גישה חיובית לחיים ולהיות אופטימית… אני חושבת שכל הכבוד לי. עברתי כמה חוויות לא פשוטות ולא היה לי קל לחזור למסלול ולעבוד, ולהיות חיונית, ולקום בבוקר ולהיות בגוד וייבס ולעבוד ולהתקדם מחשבתית וכלכלית ולרצות להיות בעולם הזה.

אני לוקחת דברים ללב

הרבה פעמים אני לא חושבת שאוכל להתרומם, אבל אני מצליחה. יש אנשים שרוצים מלא כסף או הצלחה בינלאומית ואני רק רוצה להיות שמחה בחיים שלי. כשאני מרגישה שמחה, וזה קורה לי יותר בזמן האחרון, אני מרגישה שאני מצליחה; לראות את הדברים הטובים ולא רק את הרעים זה ניצחון.

אני מציעה לנערות שישתדלו כל הזמן להיות הן עצמן ושיבינו שאנחנו משתנות כל רגע. שיקבלו את השינוי, שלא יתעקשו לומר "ככה אני". היום את ככה, מחר תהיי אחרת. העניין הוא להיות נאמנה לעצמך ולהבין שגם אם את הכי נוראית בעולם באותו הרגע, זה מי שאת.

קרולינה היא חלק מרכזי בחיי

בעשר השנים האחרונות, קרולינה חברה מאוד טובה שלי. אני מתייעצת אתה על המון דברים והיא פוקחת לי את העיניים. היא אישה חכמה, אצילית ואמיתית עם ראייה רחבה בתחומים רבים. אני  אוהבת אותה ממש.

נשים רבות השפיעו על חיי אבל מעל לכולן ניצבת אימא שלי. אני חושבת שבערך הכל למדתי ממנה.

שיתוף פעולה מוזיקלי הוא התאהבות

ולא משנה אם היא מתקיימת בין אישה לגבר, בין אישה לאישה או בין גבר לגבר. מוזיקה היא התאהבות שנסחפים לתוכה. כשזה קורה זה טוב ונעים וזה מרגיש כמו כל התאהבות אחרת. לפעמים זה נשאר לנצח נצחים. בנות נחמה, לדוגמא, היא דוגמה להתאהבות נצחית. גם יעל (דקלבאום) וגם קרולינה הן חברות מאוד טובות שלי, כמו אחיות. אנחנו נפגשות המון. ההיסטוריה שלנו והקשר המוזיקלי בינינו זה משהו שתמיד קיים באוויר.

חייב להיות רגע ביום שהוא לגמרי שלי

אם אין לי כזה אני מתחרפנת. אני חייבת למצוא לפחות שעה ביום בה אני לבד. לפעמים שעה אחת באמת מספיקה ולפעמים אני צריכה יותר. אני אדם שזקוק ללבד שלו. אין לי ילדים אז אני יכולה להרשות את זה לעצמי. השעות האלה מאזנות אותי מאד.

תמיד הלחיץ אותי להיות עם מישהו בשתיקה מוחלטת. אבל היום אני ממש זקוקה לזה וממש כיף לי להגיד "עכשיו לא מדברים". יש משהו מאד משחרר בלא לשמוע שום צליל. לא לדבר בטלפון, לא לשמוע מוזיקה. חשוב להתחבר לעצמך בלי הסחות דעת ובלי הצורך להתאים את עצמך לסיטואציה או למישהו אחר. כלום. שקט.