האופציה החברתית לבגדים לנשים מלאות

קוראים לי נופר ומידת הבגדים שלי היא 46. מידת ביניים או מידה גדולה? ובכן, תלוי את מי שואלים. לפי רשתות האופנה מדובר במידה ענקית, כל כך ענקית עד שהיא פשוט לא קיימת עבורן.

עוד באון לייף:

המידה הממוצעת של נשים ישראליות עד גיל 30 היא 42, ובאופן שכבר לא מפתיע איש זו גם המידה המקסימאלית שנמצאת במרבית הרשתות. הבגדים של הרשתות הגדולות בחו"ל מגיעים לכאן ללא קולקציית המידות הגדולות שלהן, או שליש קולקציה מחרידה וסמרטוטית למדי. יש מספר מצומצם מאד של רשתות שמכוונות למידות גדולות, ואין צורך להשתמש בלשון עדינה – המבחר (אם אפשר לקרוא לזה ככה) לרוב גרוע. הדגמים מיושנים, הגזרות ענתיקה ונראה שהעוסקים במלאכה לא מבינים מבנה גוף מלא מהו. כשכן צצה חנות עם בגדים סימפטיים – המחירים מופקעים לחלוטין.

צילום: סטודיו צילום בעם

להיצע העלוב הזה תוסיפו התעלמות מכוונת בכלי התקשורת, מיעוט בבלוגריות אופנה מלאות והעדר דוגמניות מלאות או חלילה שמנות ותקבלו אלפי נשים ללא מענה ראוי בכל הנוגע לאופנה. ומה עושות אלפי נשים ללא מענה ראוי? ובכן, ממציאות אותו. ברוכות הבאות לטרנד ההולך וגדל של "מפגשי החלפות".

מלא בגדים בחינם

לפני כמה שנים טובות הגעתי לפורום בתפוז שהיה חדש אז ונשא את השם "אופנה מלאה". אז, אפילו יותר מהיום, היה קשה למצוא בגדים לנשים מלאות. הפורום התמלא במהירות במאות נשים מתעניינות וזמן קצר לאחר מכן הגיעה הבשורה: מפגשי החלפות בגדים. הרעיון היה פשוט: הרי כולנו במידות גדולות, לכולנו יש בגדים שאהבנו אבל אנחנו לא לובשות יותר. למה שלא נרכז הכול ונוכל להחליף אחת עם השנייה?

נילי ממן, מנהלת הפורום, מספרת על ההתחלה: "פעם נקלעתי למפגש כזה ברמת החייל, זה היה מפגש ההחלפות הראשון שנכחתי בו אי פעם. התלהבתי מהקונספט מאוד, וחשבתי שזה רעיון טוב להביא את זה לשמנות. המפגשים הראשונים התקיימו בבית שלי ביפו והם היו מצוינים".

צילום: סטודיו צילום בעם

אילו נשים בעצם משתתפות בפורום ומגיעות למפגשים?
"הפורום, שהוא אחד הוותיקים בתפוז, עבר לא מעט תהפוכות. לדעתי יש שם טווח די רחב של נשים: מצעירות בנות עשרים ועד העשור השישי. יש את הזרם של'אני לא מוצאת מגפיים בחורף, ואני לא מוצאת בגד-ים בקיץ' אבל הוא לא העיקר. השינוי המשמעותי שאני מנסה להביא הוא יותר דיבור על אופנה והצהרה אישית, ופחות איפה אפשר למצוא חולצה. כלומר, פחות לבוש כפתרון ללא-ללכת-עירומים, ויותר כלי שבאמצעותו אישה יכולה להביע את עצמה, את האופי המיוחד שלה. יחד עם זאת, הנשים משתפות בחנויות שהן מכירות- בהן הסחורה מכבדת אותנו או לפחות מתייחסת אלינו כשוות".

הזדמנות ללבוש בגדים שלא היית מעיזה לקנות

מיי גרף, משתתפת קבועה בפורום, הביאה את בשורת השמלות לכל מי שלא העזה לפני, ואת שרשורי הלבוש היומי. היא עצמה מגיעה ל"מפגשי החלפות" כבר קרוב ל-3 שנים. "המפגש הראשון היה מדהים. הבאתי בגדים ממש חדשים שהיו קטנים\גדולים עליי והיה תענוג לראות נשים מוצאות בגדים, ואיזה אושר זה בשבילן, לא פחות כיף מלמצוא בגדים שווים בשביל עצמי. מעבר לעניין המחירים הגבוהים – זה ממש כיף לראות פריט שאהבת וכבר לא מתאים מקבל בית חדש וחם.

 

אני לא אסתום ולא ארזה בשבילכם

מגיל צעיר אני נחותה בסטנדרטים החברתיים. אני אישה, שמנה, שהקימה עסק לבד בתחום הסטיילינג, לא מוותרת ולא שכבתי עם אף אחד כדי להרים את העסק שלי

לטור המלא של גאלה רחמילביץ'

 

מאז שהתחלתי עם השרשורים היומיים יש לגיטימציה רחבה יותר לבגדים צבעוניים, נשיים וצמודים והתחילו להגיע משתתפות חדשות שמביאות סגנונות שונים וכיוונים ללמוד מהם".

ממן מוסיפה ש"עם הטרנד השולט של קיצוצי קיבות, או סתם דיאטות מרובות יש לא מעט נשים שזקוקות לתחלופה גדולה בארון. מעבר לעניין ה"בגדים בחינם", המפגשים האלה מספקים הזדמנות ללבוש בגדים שאולי לא היית מעזה לקנות כי סביר להניח שלא תלבשי אותם וזה נהדר בעיני.

אני, למשל, הגעתי למסקנה שאני רוצה שיהיו לי מיליון שמלות בארון אבל אין לי את התקציב המתאים בשביל להגשים את הפנטזיה הזו. המפגשים האלו גרמו לה להתגשם בלי לפעור לי חור בכיס ועם הזדמנות לנסות המון דוגמאות, דגמים, צבעים וסגנונות".

"כבר יצא לי לקחת פריט שלא הייתי בטוחה בו ב100%", מוסיפה מיי, "אם הוא מוצא חן בעיניי בסוף אז מעולה, ואם לא – במפגש הבא אני מחזירה אותו ומישהי אחרת לוקחת. זה לא משהו שאפשר לעשות בחנות".

חנות היא יותר מסודרת ומקבלים בה שירות.
ממן: "השירות לא חשוב. בעיני החיפוש אחר האוצרות בחנויות יד שנייה, במפגשים או ברחוב הוא סוג של משחק והוא הרבה יותר מעניין, מסתורי ומהנה".

מי צריך תאי הלבשה בכלל?

ניצן קרוקר, פאשניסטה מפולפלת שנמצאת בעסקי ביגוד יד שנייה כבר שנים, נכחה במפגשי החלפות ומפגשי מכירות לנשים במידות גדולות וקטנות.

"בפעמים הראשונות את לוקחת כל מה שנראה לך "אולי" או "בעוד שנה" או "רק תיקון קטן וזה בובל'ה", אבל מהר מאוד את מבינה שאין בזה צורך, כי יש כל כך הרבה מבחר ויש תמיד עוד מפגש, ואז את לוקחת רק מה שבאמת מתאים לך, באותו רגע. זו צרכנות נכונה בעיניי. מעבר לכך, האווירה במפגשים נהדרת. הנשים שכבר הפכו להיות חלק מהקהילה הזו יודעות לפרגן אחת לשנייה, וגם אם משהו מתאים להן, אם הוא יותר יפה על חברתן הן ישחררו. למרות שיש תאי הלבשה, כל חווית מדידת הבגדים הופכת לפומבית לגמרי, כולן חצי ערומות רוב הזמן ואוטומטית מרגישות יותר בנוח".

צילום: סטודיו צילום בעם

"ההחלטה על המיקום והתאריך של מפגש כזה מגיעה בתום הצבעה פומבית בפורום, מסבירה ממן, "המפגשים מתקיימים בדרך כלל אצל מי שיש לה בית מספיק גדול והיא מוכנה לארח. באות לבד או עם חברה או אימא ומביאות בגדים שלא רוצות יותר משלל סיבות – קניה לא מוצלחת, עליה\ירידה במשקל, השכנה העירה על הפריט משהו מעצבן, או סתם בגד שקצת נמאס לך ממנו. חשוב שהוא יהיה במצב טוב, כזה שהיית בוחרת לקחת בעצמך, את כל הבגדים מניחות בערימה המרכזית, ומחפשות אוצרות בשקיות של שאר האורחות באירוע. יש גם אזורים קטנים המיועדים להלבשה תחתונה, מוצרי קוסמטיקה ונעליים. את הבגדים שנשארו אנחנו מעבירות לויצ"ו במרוכז.

"לא חובה להגיע עם בגדים אף על פי שאנחנו בהחלט מעודדות סירקולציה בארונכ", אומרת ממן, "אבל תמיד יש במפגשים מספיק בגדים. כיבוד, לעומת זאת, דווקא כן חובה להביא והוא חלק אינטגראלי מ"חוקי המפגש".

מטבע הדברים המפגשים החוזרים ונישנים יצרו חברויות חדשות. מיי: "במקרה שלי, את רוב הנשים אני כבר מכירה ממפגשים קודמים, אז כרגע כבר לא ממש נוצרות חברויות חדשות וזה מרגיש יותר כמו מפגש של מכרות ותיקות אבל בפעם האחרונה למשל דווקא הגיעה מישהי שלא הכרתי וממש היה בינינו קליק".

צילום: סטודיו צילום בעם

עם הזמן היקף המשתתפות במפגשים הללו הלך וגדל ולהתרחבות הז'אנר יש כמובן יתרונות וחסרונות. "מצד אחד יש יותר אפשרויות", מסבירה ממן, "מצד שני, יש פחות אווירה חברית ושיתופית כמו שהייתה בהתחלה. אני זוכרת שמלת מקסי סטרפלס שהגיעה באחד המפגשים ונמדדה על ידי לא פחות מחמש בנות, עד שהגיעה ל"כלה" הנכונה, אחרי שכל הבנות אישרו שזה הכי הולם אותה. היום זה פחות קורה".

ומה לגבי מכירות?
"אני מתנגדת לזה בכל תוקף, היו ניסיונות לשלב, אבל זה גרם לכולן לשמור את הבגדים היותר שווים למכירה וטיפה "להתחזר". אני קצת רוחנית בקטע הזה וטוענת שמה שאת נותנת יחזור אליך בכיף. אני מרגישה שהנתינה הזאת גם בלי תמורה תביא שמחה. אני מאמינה גדולה בבארטרים ובסחר חליפין. חשוב לי להדגיש את הערך האקולוגי של המהלך הזה. אנחנו ממילא צורכים יותר מדי, ואם אי אפשר להיפטר מההרגל הזה, אפשר לפחות לעשות אותו פחות מזיק לסביבה".