גוד לייף ראן: החוויה של מיכל צפיר

אם הייתי צריכה לסכם את חווית המרוץ במילה אחת הייתי אומרת: כיף אדיר! (נו טוב שתיים).   המזל שלי הוא שנותנים לי הרבה יותר מילים לספר את הכיף הגדול הזה…

 

קו הזינוק.צילום:אתר שוונג

 

אז מה במרוץ הזה עשה לי כיף אדיר כזה?

האווירה, מזג האוויר, המוסיקה, הנוף המשגע, המון נשים (וקצת גברים) רצים בסדר מופתי והכל  מאורגן כמו שצריך.

אבל בעיקר היה לי כיף אדיר לגלות כמה התקדמתי. אני לא מדברת על שיפור תוצאות הריצה, אלא על התקדמות שלי ממצב של השתתפות במרוץ, לממש ליהנות מכל שלב ושלב בדרך. ממרוץ למרוץ אני רואה איך אני לומדת יותר.

סלפי תוך כדי ריצה!

 

למדתי ליהנות מההכנות, מהאימונים ומהדרך. למדתי איך לחלק את הכוחות שלי לאורך המירוץ כדי לשמור לעצמי את הכוח לסיים בעוצמה. למדתי להתמודד עם העובדה שהמרוץ הוא לעצמי מול עצמי ולא משנה אם אחרות משיגות אותי. אני רצה איתי.

 

למדתי ליהנות מהאנרגיה העצומה של כל כך הרבה נשים שהחליטו לרוץ. לחלקן זו הפעם ראשונה, אך כולן בחרו לעצמן יעד והן רצות, לפני, מצדדי ומאחורי. כולנו עושות זאת יחד!

אני כל פעם מופתעת מחדש שאני, כן אני, משתתפת במרוץ, רצה שמונה ק"מ ונהנית מזה. אין מצב שפעם הייתי בוחרת לרוץ להנאתי. 

 

המרוץ הזה היה מיוחד מאוד בשבילי, כי חיכו לי. בפעם ראשונה משפחתי התלוותה אלי למרוץ, יואב וגילי חיכו לי על קו הסיום. כל כך התרגשתי שהם שם, רואים אותי, מעודדים אותי, מפרגנים לי על הדרך בכלל והמרוץ בפרט.

 

התרגשתי גם בזכותכן, רגילה להצטלם בסוף הופעות עם ילדים נרגשים, אבל הפעם אני הייתי הנרגשת – נרגשת מההשפעה האדירה שהייתה למעשה הכול כך אישי שלי. נשים ניגשו אלי והודו לי על כך שבזכותי החלו לרוץ. הכול התחיל בכך שבחרתי לשתף אתכן בבחירות שלי, לרוץ בבוקר, להניע את הגוף, לחיות בריא יותר. שיתפתי בחוויה האישית שלי ופתאום אני מוצאת שהחוויה האישית שלי הופכת להיות החוויה שלכן, שלנו.

אז כן כל המכלול המופלא הזה גרם למרוץ להיות – כיף אדיר!

 

החיוך בסוף שווה הכל

 

זהו. אני כבר בדרך ליעד הבא, מתאמנת לחצי מרתון בספטמבר ומבטיחה לשתף.

תודה למארגני המרוץ גוד לייף ראן על ההזדמנות והחוויה,ותודה גם לכן!

 

ואם גם אתן רוצות להתחיל לרוץ:

 

תגובות (0)
הוסף תגובה