יופי של שינוי: לארוז את המשפחה ולנסוע לחצי שנה למזרח

שלי מרכוס (36) סגרה לפני כשנה שני עסקים מצליחים, ויחד עם בעלה ארזה תרמיל ואת שלושת ילדיהם הקטנים, ויחד נסעו למסע במזרח. חצי שנה בילו משפחת מרכוס במזרח, בתנאים-לא-תנאים, עם הרבה חברים (וגם עכברוש אחד), שגרמו להם להבין שסטטוס זה רק הגדרה בפייסבוק, ולא באמת צריך הרבה כסף כדי להיות מאושרים בחיים.

 

במאי: יניב ברמן  צלם: ישראל פרידמן  עריכה: יעל נשר

 

"הרעיון נולד לפני כמה שנים" מספרת שלי. "ידענו תמיד שזה מה שאנחנו רוצים, אבל כל פעם היה תירוץ אחר שהחזיק אותנו בארץ.  כשאתה נשוי, עם ילדים ומשכנתה ואתה ממשכן את עצמך לעולם המערבי. לא הייתי מוכנה שבשבילי החיים ייגמרו כאן.  החיים עוברים מהר מידי, והיה רגע שאמרנו בוא נעצור ונעשה את זה", הא נזכרת."זה היה ממש לצאת ממצרים: בזרוע נטויה, סגרנו עסקים, מכרנו אוטו, השכרנו את הבית. תכננו לנסוע לתקופה ארוכה" .

 

 

לחיות עם שבט אפריים

"בגיל 36, אני מוצאת את עצמי מטיילת לראשונה במזרח, עם שלושה ילדים. במסע התחדדו לי הרבה דברים לגבי הארץ. עזבתי את ישראל ממקום שאני לא רוצה לחיות בו, וזכיתי להרגיש כיסופים לישראל, למקום ולאנשים.לקח לי זמן לעכל כל מקום שהגענו אליו", היא מספרת.

 

חופשיים ומאושרים. משפ' מרכוס

 

המסע של משפחת מרכוס התחיל בפוקרה, נפאל, שם שכרו בית למשך חודש. במעבר להודו נחתה המשפחה ישירות בגואה, שם שכרו בית לתקופה ו"חיו את החיים" לדברי שלי.

"מהיום הראשון של הטיול, ידענו שאנחנו רוצים לבקר ולחיות עם הקהילה היהודית של שבט אפריים. שבט אבוד של עם ישראל, שמדינת ישראל מסרבת להכיר בהם כיהודים.  המחשבה לטייל ולא לעשות כלום, זה לא מי שאנחנו. אנחנו צריכים עשייה, הרי,  בינינו, כמה אפשר להסתלבט מתחת לעץ קוקוס, כך שידענו, שחלק מהנסיעה שלנו היא כדי להוביל  פרוייקט חברתי. בדרך,  גייסנו תרמילאים ישראלים שהצטרפו אלינו לחיות יחד ולימדנו אותם עברית, יהדות, ציונות והסטוריה".

 

קבלת שבת בשבט בני אפריים

 

אצל שבט בני אפריים מצאו שלי ומשפחתה תנאים פשוטים: לינה על מזרנים, אכילה על מחצלות, בלי מקרר. עם סיום ארוחת הבוקר כבר התחילו ההכנות לארוחת הצהריים, שלי מספרת. "אצלנו, בחייים המודרנים, הכל בלחיצת כפתור. את לא באמת עוצרת לחשוב על הפעולות הפשוטות, כמו לשתות מים – שבמקרה שלנו, בהודו, היה צריך לשאוב כל יום במיכל ענק שיספיק לכולם". המשפחה התקלחה, כמו כולם, עם דליים, והשתמשה בשירותי ה"בור" של השבט.

 

עכברוש באמצע הלילה

סיפור נוסף ששלי לא תשכח לעולם: לילה אחד הם גם נתקלו בעכברוש שטיפס על דני, בן זוגה של שלי. העכברוש, מספרת שלי, התישב על דני וניסה לאכול לו את הבגד. "למזלי הגדול, העכברוש ידע למי לגשת, כי אם זה היה קורה לי יש מצב שהייתי אורזת".

 

אצל הילדים, מספרת שלי, כל חוויית הטיול נתפסה אחרת לגמרי. "הם היו באקסטזה, מבחינתם זה היה מדליק לשאוב מים מבאר כל יום. אלא שלצד ההרפתקאות, חלינו שם הרבה.בגלל הקושי לשמור על הגיינה, אחרי הכל הכפר הוא מקום קשה. המציאות קשה. רצינו להיות שם יותר, אבל קיצרנו".

 

להגיע לקצה העולם ולחזור

 

הבחירה לעשות שינוי ולעזוב הכל ולהתחיל לטייל, עשה למשפחה "ריסטרט", שלי אומרת. "זה ניקה אותנו מבחינה גופנית, מחשבתית ופנימית. אני מרגישה שזכיתי בהתחלה חדשה, ממש. חצי השנה הזו קירבה אותנו מאד כזוג וגם כמשפחה. הילדים שלא ראו את אבא שלהם כמעט ביום יום, ופתאום אבא שלהם איתם ועושה איתם דברים מדהימים –  מאד חיבר בינינו. הילדים הגדולים שלי היו רבים בבית 24/7, והטיול ממש קרב ביניהם, נפתח להם הלב"

שלי טוענת שההתעוררות מהאוטומט, השיגרה המעייפת והמשעממת בישראל היא פשוט נס, מבחינתה. "זכינו לקבל את החיים שלנו בחזרה.  זה כל כך חשוב לעשות הפסקה ולשאול מה אתם רוצים, ולא פתאום למצוא את עצמכם עם  3 ילדים ומשכנתה".

 

זה לא הכסף, זו ההחלטה

אחד הטעויות הנפוצות, אומרת שלי, היא לחשוב שצריך לחסוך לשנה מראש כדי לטייל בעולם. מסתבר, לדבריה, שהרבה יותר זול לחיות בכל מקום שהוא לא מדינת ישראל. לצורך הנסיעה, השכירו הזוג מרכוס את הבית, ומהכסף שקיבלו חיו "כמו מלכים" במזרח, היא מספרת. "גם תוך כדי הטיול הכנסנו כסף. מכרתי דברים שקניתי דרך האינטרנט, עשיתי בארטרים, ובעיקר שיניתי גישה.  שינוי גישה מחשבתית וכל מה שקשור להתנהלות כלכלית. המחשבה הראשונית היא 'וואו צריך מלא כסף', אבל לא.

תגובות (0)
הוסף תגובה