הנשים של הנאצים

מלחמת העולם השנייה, השואה והאידיאולוגיה הנאצית מפרנסות מכוני מחקר, ספרות, ימי עיון ועבודות אקדמיות רבות. אולם מעטים הם החוקרים שבוחרים לכוון זרקור על יחסה של המפלגה הנאצית לנשים. אחת מהם היא שרון רינגל, בת 32, מרצה במכללת ספיר, באוניברסיטת בן גוריון ובאוניברסיטת חיפה, ודוקטורנטית באוניברסיטת חיפה.

רינגל מצאה עניין במלחמת העולם השנייה כבר מגיל צעיר. "סבא וסבתא שלי משני הצדדים הם ניצולי שואה, וסבא שלי מצד אבא שלי דיבר הרבה על המלחמה ההורים שלי לא כל כך התעסקו בזה, אבל אני דווקא כן רציתי לדעת ולכן שאלתי המון שאלות. ככל שגדלתי התחלתי לקרוא יותר ויותר על הנושא, וכשהגעתי לאקדמיה כבר היה מאוד ברור לי שזה הכיוון שלי", היא מספרת. עבודת התזה של רינגל עוסקת בייצוגי הגוף במגזין הנשים הרשמי של המפלגה הנאצית NS fraunwarte.

"במובן מסוים, האישה בגרמניה הנאצית הייתה מועצמת", מסבירה רינגל, "היא קיבלה יחס מיוחד כאם שנושאת ברחמה את דור ההמשך. זאת לעומת הגברים שהיו מסה מתחלפת של לוחמים בקרב. בזמן שהגברים מתו בחזית, הנשים דאגו לדור ההמשך בעורף. הנאצים היו מאוד מתוחכמים, האידיאולוגיה שלהם הייתה מורכבת ופרדוקסאלית מהמון בחינות, גם מבחינה מגדרית. הכל כמובן רלוונטי לנשים שמשתייכות לגזע הארי, נשים יהודיות לא נחשבות בקטגוריות הזאת – הן סבלו קודם כל מהיותן יהודיות ואחר כך מהיותן נשים".

הפמיניזם הנאצי

מה מצאת במגזינים? איך הוצגה בהם האישה?

"קודם כל מצאתי משהו שמאוד מאפיין את האידיאולוגיה הנאצית – מצאתי המון סתירות. הנשים במגזין אינן תואמות באופן מלא למה שהיינו מצפים למצוא במגזין נשים של המפלגה הנאצית. מצאתי נשים לוחמות, נשים ספורטאיות, נשים מועצמות בעיקר. לא רק נשים בבתי הגידול שדואגות לחנך ולגדל כמה שיותר ילדים ארים קטנים. המגזין מציג אידיאולוגיה מורכבת ועמוקה בכל הנוגע ליחס לנשים – הוא מעניק להן כבוד בהיותן אמהות מסורות, זה חלק בלתי נפרד ממה שהיה 'הקסם' הנאצי. זה לא סתם שהאידיאולוגיה הזאת הצליחה לכבוש כל כך הרבה אנשים, היא הייתה מתוחכמת ומשכנעת בעבור קהל היעד שלה. במקרה הזה, קהל היעד הנשי, קיבל את מלוא תשומת הלב, הכבוד וההאדרה. להיות אשה נאצית היה כבוד גדול וזה ניכר בכל חלק של המגזין".

היה ברור שזה הכיוון שלי. שרון רינגל. צילום: אבי מרציאנו

כיצד התייחסו לנשים שאינן גרמניות?

"קהל היעד העיקרי הוא, מן הסתם, הנשים הגרמניות. נשים צרפתיות ובריטיות זכו ליחס מזלזל. נשים איטלקיות קיבלו ייצוג שונה מנשים המשתייכות למדינות אויב. לא מדויק לומר שהוכתב יחס, האידיאולוגיה הנאצית הייתה יותר מתוחכמת ומשכנעת בעבור מי שמשתייך לגזע הארי. ליהודים הכתיבו איך להתנהג, הגרמנים קיבלו את זה ברצון ובשמחה".

היכן הייתה התנועה הפמיניסטית באותה תקופה? האם היו ניסיונות להתנגד לדיכוי?

"יש ספרות שלמה שמתייחסת לגילויים של התנגדות. הפמיניסטיות עמדו בפני דילמות מאוד קשות עם עליית הנאצים לשלטון. כבר הייתה תנועה פמיניסטית, שהייתה מזוהה עם הפציפיזם עוד במלחמת העולם הראשונה, ונראה כי השילוב הזה היה מאוד בעייתי בעבור הנשים כיוון שהמטרה שלהן הייתה לגייס עוד נשים למאבק. הדבר הכי מעניין בגרמניה הוא שמחקרים מראים ששיעור גבוה של המצביעים למפלגה הנאצית בשנת 1933 היו דווקא נשים. זה מאוד מבלבל, כי זאת הפעם הראשונה שיש לנשים זכות בחירה בגרמניה, זכות בחירה שהן עבדו כל כך קשה להשיג אותה, והנה הן מצביעות דווקא למפלגה שמצהירה שתפקידה של האשה הוא בבית עם הילדים. הנתון הזה לא כל כך מפתיע כשמבינים לעומק את התהליך שעברה גרמניה בכלל ואת התנועה הפמיניסטית בגרמניה בפרט, אבל מעבר לכך, הוא בעיקר חושף את כוח השכנוע המדהים של המפלגה הנאצית ואת היכולת שלהם להעביר מסר. בשורה התחתונה נשים הצביעו להיטלר מאותה הסיבה שגברים הצביעו לו – כי הוא הבטיח לשקם את גרמניה, וזה מה שהעם רצה באותה התקופה, גם הפמיניסטיות עצמן".

בלי צלבי קרס, בבקשה!

ישראלים ויהודים שמושא מחקרם הוא השואה נדרשים לרוב להתמקד ביהודים שנספו או ניצלו ובזוויות שנוגעות באופן ישיר ליהודים בשואה. מי שבוחרת להתמקד בנשים נאציות זוכה לשלל תגובות, חלקן פחות סובלניות.

"המחקר הזה מקבל כל הזמן תגובות, אני מניחה שזה נובע מכך שכל שיח על מלחמת העולם השנייה בארץ ממוסגר סביב השואה ואין באמת מקום לדיון מעמיק במורכבות של הדברים. כשזה נוגע לתחום הזה, יש טוב מוחלט ורע מוחלט, ואי אפשר לומר אחרת. אני יכולה להבין שזה נושא רגיש, אבל הרגישות שלו הופכת אותו לנושא סגור וזו דווקא חובתינו – להבין יותר לעומק את הנושא הזה. התוצאות של המחקר חושפות מורכבות שאין לה מקום בשיח שאינו אקדמי.

אחת התגובות הנוקבות ביותר הגיעה כשרינגל הרצתה על הנושא במסגרת פרויקט 'מגדר על הבר' של תא הפמיניסטיות במכללת ספיר ובאוניברסיטת בן גוריון. הכרזה שהוכנה לקראת האירוע כללה סימן של צלב קרס לצד סמל נשי על מנת להראות שמדובר בהרצאה שעוסקת בנשים נאציות. התגובות לא אחרו לבוא, עמוד הפייסבוק בו פורסמה הכרזה געש ובסופו של דבר הכרזה הורדה והגיעה ההתנצלות הרשמית בפני מי שנעלבה למראה השילוב בין הסמלים. במקום הכרזה המעוצבת הועלתה תמונה מתוך המגזין עצמו, וזו דווקא הצליחה להרגיע את העניינים כי הצביעה על הפן המחקרי של ההרצאה.

הכרזה שהסעירה את הפייסבוק

"בהרצאה עצמה פתחנו את הנושא לדיון", מספרת רינגל, "התגובה הראשונה למראה של צלב קרס הוא להיפגע, הוא הפך לסמל שאסור לגעת בו. זה הרי מגוחך, זה סמל שחייבים לגעת בו, חייבים לשאול שאלות עליו, חייבים לעורר דיון בכל מה שהוא מסמל, אז איך זה יכול להיות שהוא עצמו הפך לטאבו? אני חייבת להודות שאני שמחה על הדיון שזה עורר ועל השאלות שהועלו והכל בזכות תא הפמיניסטיות האמיצות שספגו את כל האש כרגיל".

מה המחקר יכול לדעתך ללמד על היום?

"אני חושבת שאפשר ללמוד המון מהתגובות על המחקר, הרי לא מדובר בממצאים מרעישים, בסך הכל מחקר שמציג את האופן שבו האידיאולוגיה הנאצית פנתה לנשים שלה. מעניין כמה שזה נראה תמוה לאנשים, העובדה שרציתי לבחון לעומק את הסוגייה הזאת. מעבר לכך, אפשר ללמוד הרבה על פמיניזם, על היחס לנשים, על תפקידן בחברה ועל האופן שבו תפקידן ממוסגר באמצעות המדיה. אני מניחה שהדבר הכי מפתיע הוא שדפדוף קל בייצוגי הגוף במגזין מוכיח שנשים מוצגות באופן דומה עד היום, אפילו שמדובר בגמניה הנאצית".

מדוע לדעתך הנושא לא מקבל ביטוי בשיח על השואה ועל הנאציזם?

"קודם כל כי מדובר בנשים, נושא שאינו מקבל מספיק ביטוי בכל שיח. גם האקדמיה לא התייחסה לנושא הזה עד לתחילת שנות השמונים, שלושים שנה של מחקר בנושא מלחמת העולם השנייה מבלי לשאול מה תפקידן של הנשים במערכה המורכבת הזאת. מעבר לכך, זה לא נושא שמקושר ישירות לשואה ולכן אין מה לדון בו כשעוסקים בשואה".

אולי העיסוק בנשים בהקשר הזה כופר בעיקר שהוא היחס של הנאצים למיעוטים אחרים?

"לא צריך לחשוב על נשים גרמניות כעוד מיעוט שקיבל יחס מפלה מהנאצים. זה יהיה לא נכון להתייחס אליהן ככאלו. צריך לשאול את השאלה הפוך: האם דיון ומחקר בשיתוף הפעולה של גרמנים עם המשטר הנאצי הוא הכרחי להבנת התקופה? האם מחקר שבוחן את האופן שבו הנאצים הצליחו לעלות לשלטון בגרמניה רלוונטי? חשוב? בדיוק כך דיון שעוסק בתפקידן של הנשים במערך הנאצי הוא חשוב. הן מילאו תפקיד והן חלק בלתי נפרד מההבנה ההיסטורית של מה שהתרחש".