גם לחופש הביטוי יש גבולות משלו

ארגון הסגל האקדמי הבכיר באוניברסיטת אריאל הודיע במכתב לנשיא אוניברסיטת אריאל שהוא מתנגד לפיטוריו של פרופ' אמיר חצרוני, מרצה שעלב לא אחת בנשים בכלל ובנפגעות תקיפה מינית בפרט, בעניים ובאנשים ששלחו יד בנפשם, ועשה זאת בשלל דרכים גסות רוח.

 

"ככל שמדובר בדעות והשקפות", נכתב במכתב, "על פי חוות דעתו של יועצנו המשפטי זכותו להשמיען ואין הן יכולות לשמש יסוד להליכי פיטורין" אבל כשיו"ר ארגון הסגל האקדמי באריאל הסביר לכתבת הארץ ירדן סקופ על מניעיו לכתוב את המכתב כבר לא היה זה חופש הביטוי של חצרוני ששימש אותו כטיעון מרכזי, אלא בעיקר זכות העובד לעבור דרך בירוקרטיית ההליכים המקובלת: "צריך להתקיים תהליך מסודר שלפיו אם מישהו עובר עבירת משמעת יש להגיש נגדו הליך בוועדת משמעת". האם כתוצאה מהחלטת וועדת המשמעת חצרוני יכול לעמוד לשימוע לפני פיטורין? בוודאי.

 

עוד באון לייף:

 

העיקר שהמוסד האקדמי לא ייפגע?

תיאורטית יתכן שפרופ' יהלום צודק. אכן, חופש הביטוי נועד להגן על מקרי קיצון ואין ספק שהמקרה של חצרוני הוא קיצוני ביותר. יתכן שהחופש הזה באמת יגן גם על הקולגה שלהם. אגב, לא ממש ראיתי את האקדמאים המהוללים באריאל מדרבנים את המחוקקים להפוך אותו מהגנה-באמצעות-הפסיקה כפי שהוא כיום להגנה-באמצעות-חוקה. גם בטיעון השני שלו יש מידה מסויימת של צדק: הליכים משמעתיים, כל שכן פיטורין, צריכים להיעשות ע"פ הנהלים המקובלים גם כשמדובר באדם מעורר בחילה, לפחות אצלי ואצל רבות אחרות.

 

אולם דבר מה מדאיג יותר עולה מהמכתב: ההדגשה החוזרת והנשנית של פרופ' יהלום ש"אין באמור לעיל כדי לחוות דעה על התבטאויותיו ומעשיו של חצרוני". כלומר, פרופ' יהלום רומז שיש סיבה להסתייג מדבריו של חברו, אבל הוא מרחיק את ההתייחסות הערכית הזו לטובת השמירה על הפורמליות האקדמית, הפורמליות שבה בחר לנסח את מכתב ההגנה שלו.

 

 איפה הייתם כשהוא עלב בנשים ועניים?

האם מתישהו פרופ' יהלום או מי מהחתומים על המכתב הביע את דעתו על דבריו של חצרוני? האם באיזשהו שלב הם ניצלו את חופש הביטוי, עליו הם כל כך להוטים להגן כשמדובר בחברם לאקדמיה, כדי להגיד לאותו חבר שלשמוח על מותו של עני מרוד כמו משה סילמן זו גסות רוח דוחה? כדי להבהיר לו שכשהוא טוען שנפגעות תקיפה מינית באשר הן, הן שקרניות, הוא למעשה מוציא דיבה? היה אחד כזה?

 

מדוע נשמע קולם רק כשהם מבקשים בשם הפורמליסטיקה למנוע פיטורין של חלאה המצויה בקרבם אבל קול זה נדם כשהם צפו בסטודנטיות שלהם נרמסות תחת לשונו הכבדה של חצרוני? האם הם היו נוהגים באותו דקדוק בפרוצדורות ובטיפול המשמעתי לו סטודנטית הייתה מביעה שמחה על התאבדותו של אחד המרצים, כשם שחצרוני עלץ למראה גופתו המפוייחת של משה סילמן ז"ל? האם חברות הסגל האקדמי הבכיר היו חשות לעזרתו של סטודנט שטוען שהן כעורות מספיק כדי שלא יתחשק לו לאנוס אותן? 

 

מה באמת יציל את הכבוד האבוד שלכם

העובדה שיו"ר ארגון הסגל האקדמי מצטט במשפטו חוות דעת משפטית היא אינדיקציה נוספת לזלזול בנורמות התנהגות בסיסיות, לעומת הכבוד האדיר שהוא חש לדקדוקי החוק אבל יותר מזה – לעצמו ולקולגות שלו: הוא לא מסוגל עוד לדבר בשפת בני האדם, הוא פורש משיח ערכי, מוסרי, כזה שכדי לקיימו אין צורך בתעודה מלשכת עורכי הדין. הוא בוחר לברוח אל הנימוקים הפורמליים, שנועדו לשוות לו נימה של רציונאליות יבשה המטאטאת כל שיח "רטוב" על פגיעה ברגשות.

 

לא הפיטורין של חצרוני יצילו את שמה הטוב של אוניברסיטת אריאל. מה שיציל את כבודו המוסרי של הסגל האקדמי הבכיר הזה (ואני מקווה שעוד אכפת לו ממוסר ולא רק מקביעות בעבודה) הוא להתחיל להלחם על חופש הביטוי של מי שנאבק על זכויותיהם של חלשים ונפגעות ולא על חופש הביטוי של מי שלעג להם. 

 

———————————————————————————————-

תגובתו של פרופ' אמיר חצרוני:

 

"אדם חוזר הביתה מיום עבודה, פותח אתר חדשות מרכזי, ומגלה שהוא חלאה. למה? תשאלו את לינוי בר גפן. אני זוכר את בר גפן כעיתונאית חרוצה, ולכן מופתע לרעה שלא טרחה לבדוק עד כמה מגלה הנהלת אוניברסיטת אריאל רגישות לאידיאלים פמיניסטיים – כאשר לא מדובר ב"לסלק את פרופסור חצרוני": האם היא יודעת שאריאל הפכה בית שני לשדולת "ערכי המשפחה" אשר שואפים להחזיר את הנשים למטבח? האם היא יודעת שארגונים של מחזירים בתשובה כמו חב"ד ו"תכלית", שדעותיהם על תפקיד האישה בעולמנו כרחם יהודי לשימוש חוזר ידועות, מעבירים קורסים לסטודנטים? האם היא ניסתה לשאול את עצמה למה דווקא עכשיו החליטה הנהלת אריאל לחמם אטריות עבשות מלפני שנה ושנתיים? האם לא עלה בדעתה לבחון אם יש אולי קשר בין מה שעושים לי למאבק על זכויות מרצים באוניברסיטה?   

 

שש שנים אני מלמד באריאל. מעולם לא הוגשה נגדי תלונה אישית או מינית מצד סטודנט או סטודנטית, מרצה או מרצה. כל ניסיונות ההנהלה ליזום הליכים משמעתיים נגדי עלו בתוהו בהעדר מתלוננים, ולאחר שהגורמים האחראיים – לרבות הממונה על הטרדה מינית – הגיעו למסקנה שאמירותיי מוגנות על ידי חופש הביטוי והחופש האקדמי ופעילותי להשיג תנאים טובים יותר למרצים ולסטודנטים חוסה תחת חופש ההתארגנות.

 

מותר לחלוק על דעותיי בנושאי פמיניזם או בכל נושא אחר, אבל אפילו בחברת היי-טק אסור לפטר אדם בשל דעותיו. קל וחומר שאסור לעשות את זה באוניברסיטה. הנהלת האוניברסיטה מנסה באופן חד צדדי ובריוני להימנע מקיום התחייבויות. מי ששובר את כללי המשחק, מפר תקנונים וחוזים עם חצרוני יעשה את זה גם עם עובדים אחרים; אפילו עם עובדות פמיניסטיות רדיקליות. "

תגובות (0)
הוסף תגובה