3 דברים שמעיפים אותי לכל הכיוונים

אנשים תמיד שואלים אותי – איך את כל כך רגועה וסבלנית? כנראה שאני עושה רושם של אישה שהסבלנות לא נגמרת לה. האם אני באמת כזאת רגועה? האמת היא שבדרך כלל כן, אבל לא נעים לי להודות (והנה אני מודה בזה) שבתוך תוכי מסתתרת מין מפלצת קטנה, שברגע שלוחצים לה על נקודה רגישה היא מתעוררת לחיים. כן, מסתבר שגם למלכת הרוגע לפעמים זה קורה. ומה מוציא את המפלצת?

 

מצב אמיתי 1: מי לא מכירה את הרגע בו את נכנסת הביתה, אחרי יום עבודה מספק/מפרך/מעצים/מעצבן (בחרי את המיותר), וכל מה שאת רוצה הוא להניח רגל על רגל, לשמוע מה שלום הילדים המקסימים שלך ואיך היה בגן/בבית הספר ואולי קצת לראות טלוויזיה, בשביל השקט הנפשי.

 

ואת מוצאת שהבית בבלגאן, הילדים מפוזרים בכל מיני מקומות בבית ועושים המון רעש, הרגע נזכרת שלא הוצאת את הכביסה מהמכונה בבוקר ועכשיו היא צריכה לעבוד מחדש – והנה, זה רגע, למשל, שבו גם החזקות שבנשים יתפרקו. לא ככה? כמה פעמים זה קורה לי בשבוע? לפחות פעמיים. אני מייחלת ליום שבו זה לא יקרה. נדמה לי, ואני מוכנה להסתכן פה, שזה בחיים לא יקרה. בחיים.

                                                    

דוגמה שניה ובטח מוכרת – כשמתקשרת אלייך חברה, חברה שאת מאוד אוהבת ובאמת רוצה לדבר איתה – אבל לא מפסיקה לדבר ולדבר ולדבר על משהו שכבר דיברתן עליו עשרים פעמים השבוע, ושאת כבר לא יכולה לשמוע את זה יותר, ואת לא מוצאת את הדרך הנכונה להגיד לה ש"די, תעברי הלאה". במקרה הזה, אני מודה, אני יושבת ומקשיבה. כי עם כל הרצון של המפלצת לנתק, חברות זה מעל הכל, ולפעמים צריך לשבת בשקט ולהקשיב לקיטורים בפעם האלף, כי פעם זו היית את עם הקיטורים האלה והיא הקשיבה. נכון?

 

 

המקרה השלישי באמת יכול להעיף אותי לכל הכיוונים: אני מקפידה ללכת לאימונים לפחות שלוש פעמים בשבוע. אתן מכירות את זה – את מגיעה, קורעת את הת*ת, עובדת קשה, מזיעה – כיף אמיתי. בין לבין כולנו מפנטזות (ואני יודעת כי רוב המתאמנות חברות שלי) על הזלילה שתגיע מיד אחרי האימון. אחרי אימון אני פשוט מורעבת, ואם אני מגיעה הביתה ואין שומדבר נורמלי במקרר או איזה חטיף פיטנס קטן שיעשה לי ככה טוב – אתם לא רוצים לפגוש אותי באותו רגע. זה לא קורה לי הרבה, כי אני מקפידה להשאיר לעצמי משהו על צלחת כדי שאבוא לטרוף כשהאימון מסתיים – אבל מה לעשות  – לפעמים המציאות חזקה מהתכנון.

 

לכל אחת מאיתנו יש את הדוגמאות האלה. יש לי חברה שכבר שנתיים מתאמנת בלספור עד 10 בלב לפני שהיא אומרת משהו כשהיא עצבנית, כי היא גילתה שבכל פעם שמשהו מוציא אותה מאיזון, היא אומרת דברים לא ממש נחמדים. "לא ממש נחמדים" זו לא הגזמה. פעם אחת היינו אצלם בארוחת שישי והעוף נשרף. קורה. ממש ראיתי איך היא עומדת במטבח, החברה הטובה שלי, וסופרת בלב לעצמה "אחת, שתיים, שלוש…". כשהיא הגיעה לשמונה, כבר הייתי לידה ועזרתי לה לסיים עד עשר. אחר כך הוצאנו ביחד את העוף השרוף והראינו לכל האורחים. צחקנו נורא באותו ערב, ואני למדתי ממנה משהו שעזר לי להתמודד עם איבוד האיזון שלי, ברגעים האישיים שלי. מעז יצא מתוק, וככה אני הכי אוהבת.

 

בפעם הבאה, אם יהיה לי אומץ (כמו הפעם), אני אספר לכם מקרה אחד מושלם שבו הצלחתי להבין כמה האיזון בחיים הוא הדבר שישמור על שפיותי!

 

 Fitness מייצג בסקאלה של 1-5 את מידת האיזון הנוכחי בחייך

תגובות (0)
הוסף תגובה