אולמרט לקח את השיטה צעד אחד קדימה

שבעה מורשעים ומורשעת אחת בפרשת הולילנד.

"עבירות השוחד ממוטטות מסגרות שלטון. נותן השוחד הינו איש מושחת נוטל השוחד הינו בבחינת בוגד…הוא פושע שמרבית זמנו הוקדש לפועלו הציבורי עליו זכה לשבחים. הוא פעל למען העשרת כיסוהריקבון לא נותר לשטח הסטרילי. בעבירותיו יש קלון. הוא קיבל לראשותו סכומי עתק ולא משנה אם לאחיו או לכיסו".

עוד באון לייף:

עד כאן השופט דוד רוזן, שמנסה להפוך את מקרה אולמרט, למרות שהוא ראי לשיטה חברתית גורפת, למקרה פרטי של מושחת אחד והחברים הפרטיים שלו. עם כל הערכתי לעמדה השיפוטית האמיצה בה נקט, אני ממש לא מבינה את ההתלהבות מהשופט דוד רוזן, שבהתייחסות למושחתים כאל מקרים פרטיים, נותן רשת בטחון סמויה לשיטה כולה, שלא מתחילה ולא נגמרת בכמה מיליוני שקלים לכאן או לשם. וכאן אני מתחילה. כי זהו יום עצוב עבורי, ואציע בזהירות לכולנו להתייחס אליו ככזה. לא נעים לראות שיטה חשופה במערומיה.

אנחנו הטריטוריה שלהם

אני מבלה שנים בלדבר על פטריארכליה – שלטון האב, מבנה חברתי שבו נמצאים גברים בכל השכבות ההגמוניות בשליטה מוחלטת על ניהול המרחב הציבורי, ניכוס המרחב הפיזי והאנושי לעצמם, מבנה המתאפשר ע"י הטמעת שיטתית של חשיבה היררכית-מגדרית בציבור כולו – כך שכל שכבה מבינה את מיקומה כ"טבעי" ולרוב לא מורדת נגדו, אלא להיפך – מתאימה את עצמה לשיטה ומגוננת עליה. אני מרצה, כותבת ומסבירה שנים על נזקיה של התרבות הפטריארכלית לנשים, לילדים, לגברים, לכל שכבות הגיל בכל המגזרים, לסביבה, לכדור הארץ, לכל חיינו. הפמיניזם האקולוגי מאשים למשל, די בצדק, את הפטריארכליה בהרס כדור הארץ. כשכל מדרגה חברתית גלובלית דורכת, רומסת וכובשת את זו שמתחתיה, בתחתית כל המדרגות הם עושים את זה לאדמה. השמאל מאשים את הפטריארכליה בכיבוש, אין רצח עם שלא נבע ממנה, "תרבות האונס" נגזרת ממנה, היא אסוננו, אסון החברה האנושית. התרבות הפטריארכלית מייצרת הגדרה עצמית גברית באמצעות בעלות, כשכל מה שהוא אינו ה"אני" – הוא נכס. מה לא תעשה תרבות כדי לשמר את הגדרת האני שלה? אין גבול.

איך זה עובד?

שמור לי ואשמור לך, יד רוחצת יד, The old boys club, שהוא מועדון סגור של בעלי הון מושחתים, שעושים במרחב הציבורי כבשלהם. גבעת הולילנד היא החצר הפרטית שלהם, מחלקת הנדסה בעיר שחוברה לה יחסיו היא חדר העבודה, לשכת ראש העיר היא שולחן המטבח. האם אתם שואלים את עצמכם איך קורה שיש פערים חברתיים, אפליית מיעוטים, לאומנות אלימה, קיטוב, דיכוי נשים, אלימות נגד נשים, מלחמות שמטרתן לקיים את תעשיית הנשק שמקיימת את ההון שמקיים את השלטון, אלימות מערכתית של רשויות (רווחה, מיסים, רשויות מקומיות) נגד האזרח הקטן ובעיקר נגד האזרחית הקטנה, ועוד כהנה וכהנה אמצעי דיכוי שלטוניים, אדמיניסטרטיביים ובירוקרטים? אני מקווה, לפחות, שהשאלה הזו עוברת לכם בראש. קצת חשיבה ביקורתית וקצת הבנה של החשיבה ההיררכית הפטריארכלית תוביל אתכם למסקנה שמשם הכל מתחיל.

היו לנו שר רווחה ושר פנים בכלא – לא "כי הם מזרחים" אלא כי על פי שיטות פעולתם שהביאה אותם לכלא, הם חברי הגילדה הפטריארכלית הזו. היה לנו שר אוצר בכלא לא כי "הוא מושחת באופן אישי" כי שוב אלו אותן שיטות בדיוק עליהן דיבר היום השופט רוזן. יש לנו נשיא בכלא – לא כאנדרדוג כפי שהוא מצג את עצמו אלא כי הפך נשים, בדיוק באותה כפייה היררכית, לטריטוריה בה הוא משביע את חמדנותו הכוחנית, וגם שם – בעזרת חבורת גברים שהיו בבחינת "תקרת הזכוכית אינה עשויה מזכוכית אלא משכבה צפופה של גברים" (אן ז'רדיין). יש בכלא פוליטיקאים, אנשי עסקים, אמנים, כולם פעלו באותה שיטה. ועכשיו יהיה גם ראש ממשלה.

תיק הולילנד

יש מעט מאוד מקרי קיצון, בהם הפטריארכליה הולכת עד הקצה ומקיאה על עצמה מרוב גועל, כאילו מבינה שהשיטה היא בבחינת "הגולם קם על יוצרו". היום, יום גזר דינו של ראש ממשלה בישראל, הוא יום כזה, שבו היא נותנת את הדין על הפרקטיקות השגורות של חבורות גברים שהופכים אותנו להון האישי שלהם, תמיד בעזרת איזו אשה ממקצועות השירותים, המשמשת כמתאמת בינם תמורת נזיד עדשים, אותה הם יזרקו ראשונה למדורה ברגע האמת, אחרי שהזינו אותה, והיא הסתפקה בלהיות מוזנת בקצת תכשיטים וכסף, שאולי נראה נומינלית המון כסף לשכמונו, שמתקשים לגמור את החודש – אבל יחסית לסכומים שהם מריצים ביניהם אינו יותר מ"קופה קטנה", כסף כיס.

אפילוג

בפעם הבאה בה אתם מתייחסים ל"אירוע כיבוש" שעניינו אלימות מינית, מעילה כלכלית, שחיתות, שוחד, אלימות מערכתית כלפי מוחלשים וכולי, כאל "אירוע פרטי", זכרו בבקשה את היום המיוחד הזה שבו הפטריארכליה הגעילה את עצמה עד כדי הקאה והלקאה פומבית, זכרו את יום גזר דינו של אהוד אולמרט. הוא לא מושחת, הוא חלק מהשיטה הפטריארכלית, רק אחד שלקח את זה צעד אחד רחוק מדי, שבר את קוד הגילדה בגרם אחד יותר מדי של חמדנות, השתין מהמקפצה.

אין מקרים פרטיים בסיפור הזה. הכל פוליטי. הכל פטריארכלי.