הסבתות של היום הן לא הסבתות של פעם

בני ה-60 של היום הם בעצם צעירים. הם פעילים לגמרי, מטיילים, עוד עובדים, מתנדבים, ממשיכים לצאת לבלות ומורידים אפליקציות באייפד. מרגישים ונראים נפלא. אבל הזמן נותן את אותותיו, וקשיים טבעיים שמגיעים עם הגיל מתחילים לצוץ: הגוף קצת מתחיל להאט, אובדן של חברים קרובים ומשפחה, ירידה בחדות החושים.

 

עוד באון לייף:

 

 

הגאדג'ט שישאיר את הוריכם צעירים

פריצת דרך טכנולוגית הולידה את מכשיר השמיעה הראשון בעולם המשמש כאוזניית בלוטות'. פתרון מתוחכם שלא פוגע בשגרת החיים לה התרגלו הוריכם. להמשך קריאה

 

 

 

"צריך לזכור שבני הגיל השלישי לא תמיד רואים עצמם כמבוגרים ולפעמים מתכחשים לשינויים", אומרת ד"ר סימונה נאור, מנהלת המרפאה לבריאות הנפש בבית החולים קפלן. כשמדברים על הגיל השלישי, מתכוונים לרוב למה שמעבר ל-65, אבל למעשה, ההזדקנות מתחילה כבר בשנות העשרים לחיינו. "התאים מתפתחים עד גילאי עשרים פלוס ואז מתחילים למות", אומרת נאור. "התהליכים האלה יקבלו את נוכחותם כקמטים, שיער לבן וירידה בתפקוד בגילאים מאוחרים יותר".
 

סביב הנושא קיימות סטיגמות רבות, וקיים גם חשש. "תהליך ההזדקנות הוא תהליך פיזיולוגי טבעי, שבמהלכו מערכות שתפקדו באופן יעיל הולכות ודועכות. החוסרים העיקריים הם בחדות הזיכרון, בניידות ובחושים", נאור מסבירה. מצד שני, מדובר באנשים עם ניסיון חיים, שעברו דברים ויודעים דבר או שניים על העולם. "המילה 'סנילי' נתפסת ככינוי גנאי בזקנה", אומרת נאור, "אבל ממילה זו נגזרה המילה 'סנאט', שבו ישבו זקני העם, המכובדים, בעלי הניסיון וההשפעה, האנשים שיש להם מה לומר". הפער הזה, בין התבונה והניסיון שנרכשו לבין הירידה ביכולות הוא קשה, גם מבלי להוסיף את הפער הגדול בין אנשים מתפקדים לגמרי, עם אנרגיה וסקרנות, לבין הבגידה וההאטה של הגוף.

 

איזה זקנים? (צילום: Shutterstock)

 

ישנה ירידה כללית בתפקוד של כל החושים והיכולות, כשבכל תחום השפעתה שונה, וגם הסימנים המעידים עליה. "תהליכים שונים כמו קטרקט, גלאוקומה וסוכרת משפיעים על איכות הראייה. חוש המישוש נעשה כהה יותר, חוש הריח והטעם משתנים וגורמים לעיתים לירידה בתאבון. למשל, הורה שפעם אהב מאד גלידה, היום אפילו את זה הוא לא מוכן לאכול", מפרטת נאור. "ירידה בשמיעה עלולה לגרום לניתוק מהסביבה, אז פתאום מופיעה תלונה שארוחות ערב משפחתיות הן חסרות טעם, משום שאין יכולת לשמוע ולהבין מה שקורה, להשתתף בשיחות ובסיפורים של הנכדים".

 

למעשה, אדם בגיל השלישי מתמודד עם אובדן במובן הרחב ביותר של המילה, מעבר לעובדה שהם מאבדים יותר ויותר חברים, בני משפחה ולעיתים בני ובנות זוג. "ההתמודדות עם אובדן קשה לכל אדם, אבל בגיל הזקנה עוד יותר, כי מתמודדים עם אובדן של יכולות משמעותיות בתפקוד לצד שכול ומוות שגם מנבאים את הצפוי", אומרת נאור. "אובדן של יכולת התפקוד, היכולת לזכור, היכולת לחוש – לשמוע, לראות ולטעום. אלה משפיעים על מצב הרוח ואצל חלק נדרש טיפול רפואי".

 

כך קורה שדיכאון הופך לתופעה די מוכרת בגיל הזה, והוא נובע ומתחזק מסיבות שונות, מעבר לסיבות הברורות לכאורה. "הירידה בחוש הטעם והריח משפיעה על התיאבון וגורמת לירידה במשקל. התזונה הלקויה גורמת להתדרדרות פיזית, סכנת נפילה וגם דיכאון", נאור מסבירה. אופן התמודדות תלוי כמובן באדם ובאישיות שלו, ויש בני הגיל השלישי רבים שנהנים מהחיים, ולא חווים את התהליך הזה. "בדידות היא ביטוי לתפיסה של המציאות", אומרת נאור. "ישנם מבוגרים שיושבים לבד, כביכול מבודדים אך הם מחוברים טכנולוגית ופעילים חברתית ומנטלית. מצד שני, אדם עלול לחוש לבד גם בהיותו מוקף אנשים".

 

פתאום ארוחות משפחתיות מאבדות את הטעם (צילום: Shutterstock)

 

תופעה מוכרת נוספת היא ההשלכות של הפסקת העבודה. אנשים שעבודתם הייתה חיונית ובעלת ערך ופרשו לפנסיה, פתאום חווים שינוי גדול: מצבם החברתי משתנה, הקשר האנושי עלול להתרופף וכל המחשבות על העתיד משתנות. הם צריכים מחדש למצוא טעם לחיים, עבודה היא לא רק לצרכי פרנסה. "חשוב למצוא עיסוק מתוך ניסיון החיים", מדגישה נאור. "באנגליה למשל, פתחו משרד כוח אדם לפנסיונרים והוא זכה להצלחה עצומה. הרי מדובר בנכס אנושי, בעל ניסיון, עם הרבה זמן פנוי ואף טוענים שפנסיונרים אחראים יותר ובעלי מוסר עבודה גבוה. הידע, הניסיון וההישגים שאדם רכש בחייו נשארים אתו, צריך לחשוב איך ניתן להשתמש בהם בדרך חדשה".

 

אחרי הכל, במקביל לאובדן של יכולות מתרחש גם גיוס של יכולות אחרות, הודות ללמידה ולניסיון. "מצד אחד יש ירידה בתפקוד ומצד שני יש בנייה מחדש של תפקוד חכם ומנוסה יותר. כשלא יכולים לעשות דבר אחד, עושים אותו אחרת", אומרת נאור. "למשל כשיכולת הזיכרון יורדת מתחילים לרשום,  לסמן מה נעשה, ולקנות זהירות ותשומת לב נוספת".

 

מעבר לעובדה שצריך לצאת מנקודת הנחה שזקנה היא לא מחלה, נאור ממליצה להתייחס לכל סימפטום בנפרד, וכאל משהו הפיך, או כאל עוד שלב בחיים. בנוסף, היא ממליצה להיעזר בפתרונות שישנם, למשל להיעזר במכשירי שמיעה. למרות החשש מסטיגמה של שימוש במכשירי שמיעה – יש היום אפשרות להשתמש במכשירים שהם קטנים יותר ופחות בולטים, שגם יעזרו בשמיעה וגם לא ישוו מראה "זקן". משקפיים או ניתוח קטראקט כשצריך ועזרי תמיכה לקשיים בניידות – יכולים לסייע.

 

העניין הנפשי חשוב לא פחות, לפעמים יותר. "חשוב להדגיש את היתרונות שיש, הניסיון, התבונה, היכולת לתת עצה. לחפש את המקום החזק של ההורה, כדי שיאמין בעצמו וכך יוכל לדבר ממקום גבוה ולא נמוך", מדגישה נאור. "לאנשים שגידלו משפחה ועברו דרך יש תפקיד גם בשלב הזה, חזקו את הפסגות והתפקידים מן העבר והיעזרו בהם", היא מציעה. "העניקו כבוד, מקום ראוי והדגישו את המקומות החזקים של ההורים המתבגרים. לא מתוך חובה ולא מתוך רחמים. הילדים שלכם צופים בכם ורואים בכם מודל ודמות לחיקוי, איך שתנהגו בהורים המבוגרים שלכם, כך הם ילמדו לנהוג איתכם".

תגובות (0)
הוסף תגובה