לא קונה לכם ממתקים יותר בחיים!

לא קונה לכם ממתקים יותר בחיים!!!

זה היה המשפט הראשון שאמרתי  – כשהתחיל השבוע השני לניסוי "הקליני" שהחלטתי לעשות למשפחתי. אחרי שבשבוע הראשון הפחתנו, לא בדראסטיות אבל בהחלטיות, את החטיפים והשטויות שנכנסו הביתה, הורדנו כמויות של מלח ועברנו קצת לאוכל יותר בריא (לא בהיסחפות), השבוע השני, לפי התכנון, היה להתחיל להוריד את מינון הסוכר בבית.

 

ילדים נורמלים, אתם יודעים, צורכים המון סוכר: החל מדגני הבוקר, הממתקים והממרחים השונים, המשקאות הממותקים שהם שותים (בין אם זה בבית ובין אם הם מקבלים אותם בגן/בית הספר/מועדונית), וכמה כיף זה מתוק – אנחנו כבר יודעים

 

גם הבנות שלי אוהבות מתוק. גם אני אוהבת מתוק. תראו לי אדם אחד שיגיד "איחס, לא אוהב מתוק" – ואחשוף אותו בכיכר העיר כשקרן הגדול בהיסטוריה. אין כמעט אחד שלא אוהב מתוק. כי זה כיף, ונעים בגוף, וטעים, ואי אפשר להפסיק עם זה ועוד ועוד ועוד…

 

הנה כמה דברים שעשינו השבוע בבית. אנסה להיות כנה כמה שיותר (לא קל) ולספר כמה הצלחנו וכמה פחות:

  1. כפית סוכר בקפה במקום שתיים לבעלי. למען הגילוי הנאות, אני בכלל לא שותה עם סוכר. אז כפית אחת בלבד לבן זוגי. ביומיים הראשונים, איך נאמר? לא אומרים איחס על אוכל, אבל לא היה קל. פחות מתוק, יותר "קפה", קצת פחות טעים. ביום השלישי כבר התרגלנו. ביום החמישי כבר הכל כמעט זרם…
  2. ממתקים: אחד יום כן יום לא (אולי גם יום למה לא?!) , ולא בבית. בחוץ: לרוב המשפחות שאני מכירה יש ארון קטן, או מגירה, או מדף, בו מאוחסנים הממתקים והפינוקים. חטיפים, סוכריות, מרשמלו – גן עדן צבעוני. את הארון הקטן שלנו רוקנו כבר בשבוע שעבר מחטיפים, והשבוע גם יצאו משם הממתקים (אצלנו התחביב הוא למצוץ סוכריה על מקל ככה בשביל הכיף). בהסכמה עם הילדים סיכמנו שהן יכולות לאכול ממתק אחד בלבד, ביום, אשר ייאכל בחוץ.
  3. מעדנים ושוקו: כדי לא לוותר לגמרי על חיינו – החלפנו את השוקו הרגיל ואת המעדנים הרגילים שלנו בשוקו וקרלו מופחתי סוכר: 20 ו-30 אחוז מופחת – המצפון מאושר והבריאות מתחזקת.
  4. להתרחק מהסוכר באופן כללי: כמו עם הקפה, גם הסוכר, הפך להיות קצת מוקצה. הרחקנו את הצנצנת עמוק במדף, חשבנו על כל כפית או חצי כוס שאנחנו שמים בבישול, הסתכלנו על כל מוצר שאנחנו קונים כדי לראות אם יש בו סוכר ואפילו הגענו יום אחד להחלטה, בבית קפה בו ישבנו, שאנחנו מוותרים הפעם על העוגה. בעיקר כי לא ידענו באיזו מהעוגות בתפריט יש סוכר (ובאיזה מינון כמובן).

הסיכום

תקשיבו, זה לא קורה תוך יום, וזה לא שלא נשנשנו פה ושם מתוק בעבודה, או כשמישהו חזר מחו"ל והביא שוקולד. אבל השינוי רק עכשיו התחיל – וכבר אפשר לראות קצת רוגע בבית. לא יודעת איך להסביר את זה, אבל הפחתת הסוכר גם הפכה את כולנו לקצת יותר שלווים.

 

כימי או לא כימי – שקט זה דבר שאני מוכנה לקבל כל יום וכל שעה.

תגובות (0)
הוסף תגובה