אנג'לינה ג'ולי לא מרחמת על עצמה

אנג'לינה ג'ולי שוב מסתמנת כאחת הנשים היותר שפויות בשואו ביז. בראיון שנערך לאחרונה עבור ה-York Daily NewsNew היא נשאלה האם יש לה איזשהן תחושות אשמה בכל הנוגע לגידול הילדים. "אני לא אם חד הורית עם שתי עבודות שמנסה לשרוד את היום", היא ענתה. "יש לי הרבה יותר תמיכה ממה שיש למרבית הנשים בעולם. ויש לי את האמצעים הכלכליים שמאפשרים לי בית, ביטוח בריאות ואוכל".

 

עוד הוסיפה ג'ולי כי הילדים שלה מתחנכים בבית ולכן יכולים להסתובב איתה ועם בעלה בראד פיט ברחבי העולם ללא בעיה. "כשאני מרגישה שאני עסוקה יותר מדי אני מורידה קצב במידה וזה אפשרי. לכן אני מרגישה שאני במצב נדיר שבו אני לא מוכרחה לקבל עבודה אחרי עבודה. אני יכולה לקחת חופש כשהמשפחה שלי צריכה אותי".

 

גם פמיניסטיות יכולות להישאר עם

הילדים

למרות הקריירה המשגשגת, ולמרות ציפיות האנשים מסביב, החליטה קשת קורם שלא לחזור לעבודה לאחר הלידה ולהישאר בבית עם הילד

לכתבה המלאה

 

בדרכה האלגנטית ג'ולי שוב הצליחה "להכניס" להוליווד הנוצצת. הרי לרוב אנחנו רגילים לשמוע שחקניות שמתלוננות על כך שגם להן לא קל ושגם החיים שלהן קשים. בהקשר הזה זכורה במיוחד גווינת' פאלטרו, שבאחד הציטוטים היותר מעצבנים שלה (ולא חסרים כאלו) אמרה לערוץ E: "אני חושבת שלהיות אמא בעבודה משרדית זה יותר פשוט. אמנם יש אתגרים אבל זה לא כמו להיות על סט צילומים…אני חושבת שזה קשה יותר מעבודה משרדית של אימהות שיש להן חיי שגרה". לעומת הגישה הזו של פאלטרו, ג'ולי יודעת לשים את הכל בפרופורציות, וזאת למרות הקשיים האובייקטיביים שעימם היא מתמודדת (כריתת החזה והוצאת השחלות). כנראה בגלל שהיא קצת יותר 'מחוברת לעם' ולמה שבאמת קורה בעולם בזמן שהוליווד בטור לבוטוקס.  

 

נושא תחושות האשמה בקרב אימהות הוא כרגע הנושא החם. רק לאחרונה החלו נשים להעז ולדבר על הקושי באימהות ועל כך שלא תמיד זו חוויה מעצימה ונשית ועמוקה, אלא גם קשה, מתישה ומעייפת. כעת נפתח גם הסכר לגבי החזרה לעבודה ועל כך שבעוד שיש נשים שרצות בהנאה חזרה לעבודה, חלקן מעדיפות להישאר בבית – ולהיפך.

 

אחד מהראיונות שפרצו את שטף הדיבור בנושא שייך לאשת ראש העיר ניו יורק, שירליין מקריי, שבפתיחות סיפרה על רגשות האשם שמלווים אותה באופן די תמידי, במיוחד מאז לידת ביתה הצעירה. "הייתי בת 40, היו לי חיים…האם לעולם נרגיש אשמה? כמובן, ברור. אבל למען האמת, לא יכולתי להיות איתה כל היום. לא רציתי לעשות את זה. חיפשתי כל תירוץ אפשרי כדי לא לעשות את זה. אני מאוד אוהבת אותה. יש לי אלפי תמונות שלה – כל יום הולדת חודש, יום הולדת חודשיים – אבל אני עובדת מאז גיל 14, והחלק הזה בי הוא אני. זה לקח לי הרבה זמן להיכנס לתוך ה"אני מטפלת בילדים" ולמה שזה אומר".

 

ג'ולי, יחד עם מקריי, מוכיחות שאין מודל אחד של אימהות, כך שבמקום להרגיש רע עם מה שאנחנו עושות או לא עושות למען הילדים, אפשר אולי לנסות להסתפק בידיעה שאנחנו עושות הכי טוב שאנחנו יכולות.  

תגובות (0)
הוסף תגובה