פרופ עמוס רולידר: גברים, לאן נעלמתם?

המאה ה – 21 מתאפיינת במודעות הורית גבוהה:  ההורים של היום יוצאים מגדרם ועושים הכל למען אושרם של ילדיהם. ההורה הישראלי מוציא על גידול, חינוך והתפתחות של כל ילד מיום הוולדו ועד גיל 18 למעלה מ – 600,000 ש?ח, אחת ההוצאות הגבוהות ביותר מבין מדינות ה OECD. מה שמעניין הוא שבניגוד לנתונים אחרים שמושפעים מהמצב הסוציו-אקונומי, הנתון הזה מושפע פחות. ההורה הישראלי יחסוך בכל דבר, אבל לא במה שקשור לילדים. הדבר לא מובן מאליו וכאמור לא קשור למצב הכלכלי האובייקטיבי של המשפחה.

 

קבלני המשנה שמגדלים את הילדים שלך

מספר החוגים אליהם רושמים ילד ישראלי בגילאי 4,5 הוא רב מאד. זה נובע מתוך אהבה ואכפתיות ורצון למצות את הפוטנציאל של הילד. אבל החוגים הם חלק קטן מה –outsourcing שעשינו לחינוך של הילדים שלנו: החינוך היום מתחלק בין הגננת, הצהרון, המדריך בחוג, סבא, סבתא, בייביסיטר. אם פעם הורים היו עם הילדים שלהם שעתיים ביום, היום אפשר למצוא שהזמן הזה קצוב לחצי שעה בלבד.אחת הסיבות לכך היא שלכל אחד יש את היכולת, הזכות והתמיכה לקדם מקצוע, קריירה, חלום משלו. בנוסף, יוקר המחייה בישראל מצריך את שני ההורים לעבוד כדי להעניק הכל לילדים.

 

עודף משקל, מיניות ואיכות חיים

אורלי וילנאי, עמוס רולידר, ורדה רזיאל

ז'קונט, טליה פלד קינן, פרופ' רבקה כרמי 

ועוד: ב-21 ביולי , ועידת בריאות הנשים 

הגדולה של און לייף. עוד לא נרשמת?!

להרשמה – הקליקו

 

ההורים של היום זמינים פחות, האמא מתקשרת מרחוק ולא מעורבת והמחיר שהיא משלמת מתבטא ברגשי אשם רבים. היא חשה מועקה על שהפקידה את חינוך ילדיה בידי אחרים וכשאת מאוכזבת מעצמך ולא נותנת את מה שאת יכולה ברמה האמוציונלית, כשאת מפילה את כל המצבים היומיומיים בידי סבא, סבתא או גורם אחר, כשאת לא שם לידו בהתלבטויות, בעימותים, בצמתים חשובים, את חשה רגשי אשם וגם היכולת שלך לחנך נפגעת – משום שהילדים מתחנכים בצל אותם רגשי אשם. לכן, אמהות חווות לא מעט קשיים בגידול הילדים. האמא הישראלית של היום יודעת יותר על גידול ילדים הרבה יותר ממה שידעו לפני 20 שנה, אבל לא מסוגלת אמוציונלית ליישם את זה.

 

כל הכבוד לאבות הבודדים שהגיעו
 נוסף לזה, בישראל 2014 רוב החינוך עדיין נמצא בידי האמהות. אני פותח את ההרצאות שלי במחיאות כפיים ל – 5 הגברים שנמצאים באולם. הגבר הישראלי של היום מדבר ומתקשר יותר עם הילדים אבל המעורבות האבהית נמוכה מאד, גם אם הרושם הכללי הוא אחר. אם 30% מהזוגות מתגרשים, אז למעשה כמעט ב -70% מהמשפחות הישראליות אין לאמא מספיק עזרה בכל הקשור לילדים, גם אם לכאורה שני ההורים מגדלים אותם. כשיש בעיה עם הילד – הגננת או המורה מתקשרות לאמא, כשהילד חולה – בדרך כלל האמא נשארת בבית.האמא היא זו שמתווה את המדיניות הקשורה לילדים ומבססת את עיקרי החינוך שלהם.

יש לכך כמה סיבות: סיבה אחת היא שיקולי פרנסה, משום שגברים עדיין משתכרים היום יותר מנשים, ואם אחד ההורים צריך לעבוד יותר, זה יהיה בדרך כלל האבא. הסיבה השניה היא תפיסה חברתית שהיא מוטעית. על פי התפיסה הזו – אם צריך לבחור בין אמא לאבא ברמת הנוכחות, יותר נכון שהאמא תהיה בבית. התפיסה הזו, אגב, לא קשורה לרמת ההשכלה של ההורים והיא נכונה אולי עד גיל שנה וחצי, אבל בגיל מאוחר יותר אין לה הצדקה מעשית. ועוד נתון מעניין: מנסיוני הרב, מי שבורח מנישואין כתוצאה מכישלון החינוך הם דווקא הבעלים. הם אלה שמרימים ידיים מהר יותר. הנשים חזקות ועמידות הרבה יותר.

 

להרשמה לוועידת בריאות הנשים של און לייף – הקליקו

תגובות (0)
הוסף תגובה