מלחמה של גברים, שלום של נשים

בשנת 1997 עוד הייתה שקועה מדינת ישראל בבוץ הלבנוני. בעקבות אסון המסוקים שגבה 73 קורבנות מבין חיילי צה"ל, החליטו ארבע אמהות להקים תנועה שתקרא לנסיגת צה"ל מלבנון. במציאות שבה נפלו לוחמים כה רבים, הצליחה תנועת "ארבע אמהות" לחדור אל לב הקונצנזוס, ובסופו של דבר בשנת 2000 החליט ראש הממשלה דאז אהוד ברק להסיג את הכוחות מלבנון.

14 שנים עברו, והיעדרו של הקול הנשי בולט. במציאות זו, מספר יוזמות של נשים ברשת ומחוצה לה מנסות להשמיע קול זעקה של נשים שהן, לטענתן, הקורבנות העיקריות של המצב.

לפני כשבוע פרסמה השחקנית שירי גולן, דרך חברתה שרית וינו-אלעד סטטוס חריג בנוף: ?קריאה לנשים בשני הצדדים להתעורר ולקום נגד החלטות שהורגות את הילדים שלנו. הסכסוך הזה מקדש את המוות, אנחנו דורשות חיים לילדים שלנו… נשים יהודיות וערביות, תפסיקו להרכין ראש, להרגיש חלשות וחסרות אונים ולהשלים עם הפעולות האלימות של הגברים שלנו והגברים שלכם. לנו יש אינטרס אחד ברור ומשותף: אנחנו רוצות את הילדים שלנו חיים, אם לא נתאחד ונפעל נוכל להאשים רק את עצמנו מעל קבר הבנים… יחד – ערביות ויהודיות… דורשות לנצור אש ולשוב לשולחן המשא ומתן".

בעקבות הפרסום החליטה שרון בנרף, 34, מטפלת ברפואה סינית ואמנית וידאו ורישום, לפתוח את עמוד הפייסבוק "נשים אומרות חלאס", שמוגדר כעמוד שנועד "לאגד את הקול הנשי במזה"ת, להשתמש בכוחנו העצום לבלימת הלחימה ולעודד מסר של שיח ושל שלום". את הבחירה לצרף לעמוד נשים בלבד מנמקת בנרף כך: "רציתי לאפשר מקום נוח ומוגן לכמה שיותר נשים, מכמה שיותר מגזרים, להביע את אשר על ליבן: לשתף בייאוש, בחששות, בתקוות ובהצעות לעשייה". ההתגייסות ההמונית לקבוצה, לדבריה, לא הייתה מתאפשרת לו כללה גם גברים. "יש משהו בשיח הנשי שיותר מאפשר שיחה ושיתוף ממקום מאוד טולרנטי".

לא המלחמה שלהן

עמוד פייסבוק נוסף שהוקם בתגובה למצב הוא "לא המלחמה שלי". תיאורו של עמוד זה חריף אף יותר מקודמו, ונכתב בו כי "מלחמה היא פרקטיקה של הפרד ומשול שמקדמת אינטרסים גבריים בלבד. כאן נתנגד למלחמה ונקדם סולידריות בין נשים". אחת ממקימותיו של העמוד היא תמי דיינס, בת 34, עורכת פטנטים, פעילה פמיניסטית ואם לילד. היא מספרת כי הקימה אותו משום שחשה כאישה שהיא המפסידה העיקרית ממצב המלחמה. "מלחמה היא כלי שבאמצעותו גברים מנהלים את העולם ומנציחים את הכוח הפוליטי והכלכלי שלהם, על חשבון נשים וילדים. לגברים שנמצאים במוקדי קבלת החלטות יש יותר מדי אינטרס שמצב של מלחמה ימשיך ויתקיים. הם מנהלים מלחמה כדי להרוויח כוח פוליטי והון כלכלי, אך לא רק אלו שמקבלים את ההחלטות מרוויחים. על אף שמלחמה באה גם על חשבון גברים צעירים רבים שנפגעים ממנה, שאינם אותם גברים שמקבלים את ההחלטות, במצב מתמשך של מלחמה כל הגברים כקבוצה זוכים במעמד עדיף על נשים".

גברים מנהלים מלחמה כדי להרוויח כוח פוליטי והון כלכלי. תמי דיינס

שלוש המקימות של העמוד הן אמהות לילדים, עניין שמשפיע מאוד על תפישתן ומניע אותן לפעולה. "אימהות מודרות מפעילות לשינוי חברתי", אומרת אביגיל ארנקרנץ-חוצן, בת 27, אם לתאומים ואקטיביסטית העוסקת בחינוך ביקורתי. "הן מושתקות כי אין להן זמן, והן עסוקות בטיפול בילדים. ברגע שהתחיל המבצע והפר את שגרת החיים של אמהות ושל ילדים בשני הצדדים, החלטתי שאני חייבת ליצור מרחבים בהם אימהות יכולות לקחת חלק במחאה ובהתנגדות לפגיעה בנשים וילדים כתוצאה מלחימה".

תחילה ארגנה ארנקרנץ-חוצן הפגנה של אמהות וילדים, אך לא הייתה לה היענות גבוהה. לאחר מכן חברה לדיינס ולזויה פושניקוב, בת 27, עוסקת בתחום היופי ואם לילדה, ויחד הן הקימו את העמוד. "המרחב הווירטואלי מאפשר לאמהות לפעול בבטיחות בזמנן הפנוי", אומרת ארנקרנץ-חוצן. "אני מקווה שבהמשך נצליח לפרוץ את המרחב הפייסבוקי המוגן ולצאת – נשים, אימהות וילדים – לרחוב".

קול נשי במרחב גברי

בנרף מתארת את השיח הגברי כשיח לינארי, שיח של חיתוכים גסים, של קווים ישרים, של מלחמה. "זהו שיח שעל הדרך 'שופך את התינוק עם המים'. ראינו לאן הנהגה גברית הובילה אותנו עד עכשיו, ואנחנו רוצות לייצר כאן מסר אחר. מסר של הידברות. מסר של שיחה ולא לחימה".

יש משהו בשיח הנשי שיותר מאפשר שיחה ושיתוף ממקום מאוד טולרנטי. שרון בנרף

החלוקה המגדרית הברורה שעורכות הנשים מעלה את השאלה האם הן לא משחקות לידיים של יחסי הכוחות הפטריארכליים. פושניקוב מסתייגת מכך, ואומרת כי תלוי באיזו תכונה מדובר. "סולידריות וכושר רצון להידברות הינם כלים מהפכניים שלא משרתים תכתיבים מגדריים, אלא יוצאים מתוכם, שכן רק נשים יכולות להבין נשים". בנרף דווקא שלמה עם החלוקה הגסה ורואה בה הזדמנות: "אני לא רואה טעם לטשטש את העובדה שיש איכויות שהן יותר נשיות ואיכויות שהן יותר גבריות. אני חושבת שלכל אחת מהאיכויות הנ"ל יש מקום בעולם הזה. השיח הגברי המיליטריסטי מוביל את העולם כבר הרבה שנים, וכעת הגיע הזמן שהוא יפ?נה מקום לשיח עגול יותר. קצנו במלחמות, וקצנו בדורסנות. זוהי עת להושטת יד".

"אשמח להנהגה יותר נשית"

טרם המערכה הנוכחית, ומחוץ לגבולות הפייסבוק, קמה לה יוזמה של נשים שקיבלה את השם המקוצר פרויקט 1325. מדובר בפורום שמורכב מ-30 ארגוני נשים וזכויות אדם. הוא קם ביוזמת שלושה ארגונים: איתך-מעכי, שוות ואנו, ומטרתו לקדם את יישום החלטה 1325 של מועצת הביטחון של האו"ם. ההחלטה, משנת 2000, מבקשת לקדם שילוב נשים במוקדי קבלת החלטות בדגש על שיח מדיני-בטחוני, הגנה על נשים מאלימות וקידום שלום ומניעת סכסוכים. "במסגרת זאת יצרנו בפורום במשך כשנתיים תכנית פעולה כוללת ליישום ההחלטה בישראל, בתקווה שתאומץ על ידי ממשלת ישראל", מספרת עו"ד ענת טהון אשכנזי, מנהלת הפרויקט.

תפישות אזרחיות שלא באות מספיק לידי ביטוי. ענת טהון אשכנזי

בתגובה לשאלה האם שרת ביטחון או ראשת ממשלה היו נוהגות אחרת, מדגישה טהון אשכנזי כי מאבקו של הפורום אינו מסתכם בייצוג נשי, אלא גם בהעלאה של נושאים נשיים ושל זווית נשית לסדר היום. "לצד זכותן של נשים ממגוון קבוצות האוכלוסייה להיות מיוצגות באופן מלא, לא ניתן לומר שבהכרח כל אישה בתפקידים האלה הייתה פועלת אחרת. יחד עם זאת אנו מאמינות שיש נשים עם תפישות שונות, אזרחיות, שלא באות מספיק לידי ביטוי ובוודאי לא בתפקידים המכריעים בנושאי חוץ וביטחון. מעבר לשאלה כיצד הייתה פועלת אישה, יש לשאול אלו נושאים היה נכון לשקול בתפקידים אלה. בהקשר זה כל בעל/ת תפקיד חייבים לשאול כיצד כל החלטה תשפיע על נשים ממגוון קבוצות האוכלוסייה".

אישה הייתה מבינה את הזעם הפלסטיני. זויה פושניקוב

לתפישתה של פושניקוב, שרת ביטחון או ראשת ממשלה יוכלו לשנות את המצב, בתנאי שהן יהיו פמיניסטיות. "אני חושבת שבבסיס, פמיניזם מאפשר יותר הידברות עם מה שנראה ה'צד השני', ומעודד לסולידריות. אני חושבת שאישה הייתה מבינה את הזעם של העם הפלסטיני, המבוסס על דיכוי. היא הייתה מבינה גם שהנפגעות העיקריות של כל מהלך צבאי קיצוני, הן נשים עניות. אצלנו בדרום, ואצלן בעזה".

הנשים שותפות כולן לביקורת על ההנהגה הישראלית, שאינה עושה די כדי להגיע להסדר עם הפלסטינים. פושניקוב אף מגדילה לומר כי ישראל חותרת מיידית למלחמה, מזלזלת בכאב של תושבות הדרום ועיוורת לסבל הפלסטיני.

לאפשר לקול הפלסטני הנשי להישמע. אביגיל ארנקרנץ-חוצן

במה שונה החוויה של אישה פלסטינית מהחוויה של אישה יהודיה בישראל? 

דיינס: "אישה פלסטינית עוברת דיכוי כפול של גזענות ומיזוגניה גם יחד. היא נתונה לחסדי הממשל והיא תמיד תסבול ממצב כלכלי קשה יותר. לנשים פלסטיניות ככלל יש הרבה פחות אפשרויות להתקדם ולצאת ממעגל העוני. הן חוות אלימות מהממשלה ומהצבא, נוסף לאלימות הכללית שמופעלת עליהן מתוקף היותן נשים".

מהם קווי הדמיון ביניכן?

ארנקרנץ-חוצן: "אנחנו נאבקות כדי לשנות את החברה שלנו, להוריד את רמת האלימות, להעלות על סדר היום עוולות כלכליות וחברתיות אל מול שיח ביטחוני וצבאי. המאבק שלנו בימים אלו הוא בעיקר מוסרי. אנחנו רוצות להפסיק את הפגיעה בנשים וילדים ומרגישות שהמדינה שלנו והעומדים בראשה הם האחראים למצב ובידיהם הכוח להפסיק אותו. נשים פלסטיניות נאבקות על החופש שלהן ועל החיים שלהן. אני מאוד מקווה שהמאבקים שלנו יצליחו להעצים האחד את השני ולהפגיש בנינו. אחד התפקידים שמאבק של נשים ישראליות צריך לקחת על עצמו זה התפקיד לאפשר לקול הפלסטיני המושתק להישמע – לא לעלות עליו, לא לשנות אותו או לתווך אותו יותר מדי".

דיינס: "כולנו נשים. כולנו סובלות מאלימות מגדרית וגזעית. כולנו סובלות מהכיבוש. כולנו נאלצות להפקיר את ילדינו לזרועות צבא כזה או אחר. אף אחת מאיתנו לא ישנה בלילה מפחד על עצמה ומשפחתה".