מכתב הקצינות: מה נשתנה? הרבה וכלום

זה נראה ונשמע כמעט אותו דבר.

התקיפות התחילו מהאוויר, אחר כך אחי, החברים והחברות מסביב התחילו לקבל טלפונים עם צווי 8 וכרגיל, אולפני הטלוויזיה היו מלאים בגברים מתוחים בחליפות או במדים שלא הפסיקו לדבר את עצמם ואת עצמנו לדעת.

 

עוד באון לייף:

בחודש נובמבר לפני שנה וחצי, בעיצומה של שבת מתוחה של חוסר וודאות, התקשרתי לחברה טובה שלי ואמרתי לה שחייבות לעשות מעשה. שזהו, שנמאס. שצריך לעשות משהו אקטיבי, כי אף אחד בטח לא יעשה את זה בשבילנו.

הטקסט הברור והתמציתי הוקלד במחשב. המען: לשכות ראש הממשלה ושר הביטחון.
השורות הכתובות הביעו תמיכה עקרונית ביציאה לפעולה מידתית שאמורה להביא לשקט וחיים נורמטיביים עבור תושבי הדרום ובמקביל קראו המילים והפצירו: לא להיגרר לפעולה קרקעית מקיפה בעזה, העלולה להבעיר את השטח ואת האזור כולו.

הטלפונים וההודעות התחילו להתגלגל. במקביל פתחנו חזית פעילה בפייסבוק.
לאט לאט התווספו הקולות, החתימות והאישורים. למעלה ממאה נשים קצינות בתפקידים שונים ומגוונים, רובן בדרגות הנמוכות (סגן- סא"ל) – נשות שטח, חלקן עושות מילואים, חלקן אימהות אשר נשארו לבד בבית שעה שבני זוגן נקראו לשירות מילואים – חתמו על מה שכונה אז: 'מכתב הקצינות'. המכתב פורסם לראשונה פה, ב'און לייף' ולאחר מכן, פשט כאש בשדה קוצים ביתר העיתונות בארץ ובעולם (BBC  ו CNN ).

 

זו הייתה הפעם הראשונה אחרי מכתבי קצינים רבים בנושאים שונים – תומכים וסרבנים כאחד – שקבוצה גדולה של נשים החליטה להשמיע את קולן ודעתן בזירה הביטחונית- הציבורית, זו אשר מופקעת מהן (ולעיתים יש לומר בהגינות, מפקיעות עצמן ממנה) באופן אוטומטי כמעט, הן בחיי היום יום והן בפרוץ עימותים צבאיים ובטחונים מסוג זה.

המטרה הייתה כפולה. אחת, נקיטת עמדה ברורה והפעלת לחץ ציבורי כנגד חדירה קרקעית מסוכנת מבחינה אסטרטגית לעזה והשנייה, לעודד נשים להשתתף ולהתבטא בשיח הביטחוני והצבאי הסובב אותנו השכם וערב.

 

אני לא משלה את עצמי לרגע כי הסיבה שכניסת כוחות רגליים מסיביים לרצועה במבצע 'עמוד ענן' לא יצאה אל הפועל, היא תוצאה של המכתב האמור. ספק אם מישהו בצמרת הביטחונית קרא אותו בכלל. אבל פרסומם של הדברים בעיתונות הכתובה, האלקטרונית וברשתות החברתיות, הצטרף יחד אל קריאות חיצוניות נוספות ויצר רוח ציבורית משמעותית, שאולי הייתה בה מידה של השפעה על  מקבלי ההחלטות.

באשר למטרה השנייה, כאן הסיפוק הוא רב הרבה יותר ואני שמחה לומר ולכתוב זאת בגאווה גדולה. בשנה וחצי שחלפו מאז מבצע 'עמוד ענן' ועד היום, נכנסו יותר ויותר נשים אל מעגל הדיון הביטחוני – מדיני, תוך הרחבת תפיסת המושג 'ביטחון',  וזאת בזכות קולות ומנגנונים אשר לקחו על עצמם לפעול במרץ בתחום זה.

בזירה הציבורית הושק השנה קמפיין של החלטה 1325 של האו"ם, אשר עוסקת בין היתר בשילובן של נשים בתהליכי משא ומתן באזורי קונפליקט והשבוע נערך בעניין זה דיון היסטורי של ועדת המשנה לוועדת החוץ והביטחון והוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת. בנוסף, 'פורום דבורה' (נשים במדיניות חוץ וביטחון לאומי, בו חברות נשים בעלות תפקידים בכירים בעבר ובהווה במערכת הביטחון, קצינות בכירות בצה"ל, חוקרות טרור, חברות כנסת לשעבר ועוד) הגביר נוכחותו ופועל ברבדים רבים בזירה הציבורית כגון מחקר, תקשורת, לובי, הפקת כנסים ועוד. תא העיתונאיות עמל ביתר שאת למען קידום נשים מרואיינות בנושאים ביטחוניים מול מערכות התקשורת השונות ואפילו יציאתו למסכים בימים אלו של הסרט "אפס ביחסי אנוש", סרטה המופלא של טליה לביא, המסופר מנקודת מבטן של נשים בצה"ל (חמש פקידות וקצינה בבסיס שיזפון בדרום) אינו מאוד מקרי בעיני. מדהים שהיינו צריכים/ות לחכות כל כך הרבה שנים, וכל כך הרבה סרטי צבא עברו בינינו, עד שנוצר סרט כזה- מצחיק, מרגש ופמיניסטי כאחד. זהו משפט שנאמר גם בהקשר למינויה של האלופה ראשונה במטכ"ל, ראש אכ"א אורנה ברביבאי, אשר פורשת בקרוב מצה"ל.

 

 

המצב איננו מושלם והשינוי הוא איטי מאוד. קחו לדוגמא את הכנס אשר נערך אתמול (יום ד' 16.7) באונ' בר-אילן בנושא "שילוב נשים בצה"ל". מתוך 8 דוברים בפאנלים העוסק בנשים, רק 2 מהם הן נשים. פניות שנעשו למארגני הכנס על מנת לשלב עוד נשים רלוונטיות בדיון החשוב הזה, נדחו ואף זכו ליחס מזלזל.

 

כמובן שזה לא מקרי ולא אחזור כאן שוב על הסיבות לכך. הבעייתיות הרבה היא במסר. רק גברים יכולים, יודעים ומוסמכים להסביר ולפרש לנו את המציאות הביטחונית החשובה סביבנו. את הנשים נשאיר לאייטמים על יצירה בממ"ד.

וחזרה לצוק איתן: יש לשאוף לרגיעה קרובה ולהימנע מפלישה קרקעית רחבה לעזה, אשר תרחיב את מעגל הדמים והאלימות בשני הצדדים. כולי תקווה ש'מכתב הקצינות' הראשון יהיה גם האחרון, ושלא יהיה שום צורך במכתב נוסף גם כי המציאות הביטחונית תהיה טובה יותר וגם כי נשים רבות יותר יראו עצמן חלק חשוב ואינטגרלי מהדיון הביטחוני ולא יירתעו מלהשמיע דעתן בסוגיות חשובות המשפיעות על חייהן שלהן באופן ישיר.

תגובות (0)
הוסף תגובה