אנשים שמנים עוברים דיכוי והשפלה

"אני יודעת שאני עושה הכל לא נכון: לא אוכלת ארוחת בוקר ולא מסוגלת לעשות ספורט. נמאס לי לנסות להיות רזה וגם נמאס לי להגיע לרופא ולהגיד שכואב לי במרפק והוא יגיד שאני חייבת לרדת במשקל", אמרה הבוקר העיתונאית טליה פלד-קינן בוועידת הבריאות ואיכות החיים הנשים של און לייף. פלד קינן השתתפה בפאנל "להיות רזה, מלאה או מאושרת?", שעסק בלחץ הסביבתי שמופנה בעיקר כלפי נשים לעמוד בסטנדרטים בלתי אפשריים של משקל.

 

"היום אנחנו לא מספיק מכירים ומדברים על הדיכוי וההשפלה שיש כנגד שמנים, ועל פי כל המחקרים שנעשו בארה"ב רואים שהדיכוי וההשפלה הכי חמורים נעשים בתוך המשפחה וגם במסגרת הצוותים הרפואיים", המשיכה פלד קינן. "כמו כן, במחקר שנעשה לאחרונה גילו שהבריונות הכי חריפה ובוטה בקרב בני נוער מופנית כנגד נער או נערה בעלי עודף משקל, ושאפליה במקום עבודה על רקע משקל גדולה יותר מאפליה על רקע אתני". עוד הוסיפה פלד-קינן כי אנחנו מייחסים להשמנה תכונות אישיותיות. "אנחנו מייחסים לאנשים שמנים רופסות, לפעמים גם חוסר אינטליגנציה. הם לא מספיק חזקים ונחושים ולא יעשו את העבודה טוב מספיק. יש דיקטטורה של רזון ואם למדנו לקבל לבנים ושחורים ואתיופים ורוסים ולהגיד שהומו זה לא קללה, למה 'שמן' זו עדיין קללה?".

 

על פי פלד-קינן, התקשורת עסוקה בלהפחיד אותנו – וכנראה שלשווא. "אומרים לנו שאם אתה שמן אתה עומד למות, מועמד להתקפי לב ולשבץ מוחי, אבל מחקרים אומרים שרק השמנה שהיא מאוד קיצונית מסוכנת, בעוד שעודף משקל קל לא מסכן ואפילו תורם לאריכות חיים".

 

צילום: בני גם זו לטובה

 

ד"ר עינת צוברי, עובדת סוציאלית האחראית לטיפול ומחקר בהפרעות אכילה, קראה לנשים לקחת אחריות: "שכל אחת תחשוב מה היא חושבת על עצמה ומה היא רוצה לשנות. מחקרים מראים שככל שמתחילים דיאטות בגיל צעיר יותר, כך הדימוי הגופני גרוע יותר. מוטל על כל אחת ואחת מאיתנו להיות אחראית לעצמה ולדימוי הגוף שלה".

 

גאלה רחמילביץ', בעלת בית הספר לסטיילינג "galastyle", מרבה לעסוק במשקל ובדימוי גוף. בפאנל היא אמרה כי "כולם אשמים בדימוי הגוף הבעייתי. אני גרתי בבית ישראלי טיפוסי – ביד אחת דחפו לי כל היום אוכל וביד השנייה אמרו 'אל תאכלי, הכרס תגדל'. נשים לא שמות לב שהן עושות את זה. אני עובדת עם נשים מכל המגזרים והמעמדות הסוציו- אקונומים. כולן בטוחות שהן שמנות ואני מדברת על נשים שהיו מידה 34 שעלו למידה 36 ומתנהגות כאילו זה סוף חייהן. אנשים נמצאים במרדף אחרי רזון כי הוא מסמל אושר, אבל אז כשהם מרזים הם נכנסים לדכאון כי האושר לא מגיע".

 

"חלום ההרזיה משווק לנו לציבור הרחב כמו החלום האמריקאי", אמרה פלד-קינן. "בארה"ב, שזו האומה עם הפערים הכי גדולים בין העשירונים הנמוכים לגבוהים, משווקים לך את הרעיון שאם אתה רוצה – אתה תצליח. תמיד מוצאים את המיליארדר שהתחיל כמנקה רחובות ולא יספרו על האלפים או המליונים שנכשלו. ככה משווקת הדיאטה – הרוב נכשלים, הרוב חוזרים למשקל המקורי, אבל את זה לא אומרים לנו. אנחנו במרדף, כל הזמן חסרי שביעות רצון ומצליחים לממן תעשיות שלמות שעושות עלינו כסף. קומו בבוקר וחיו עם עצמכם בשלום".

רחמילביץ' מסכימה איתה "צריך לזכור שיש שמנים מכל מיני סיבות. אם אני שמנה זה לא אומר שאני פרה עצלנית שכל היום יושבת ואוכלת ממתקים. זה לא נותן לאף אחד את הזכות לבוא ולהקטין אותי. זה לא נותן לאף אחד את הזכות להרגיש כאילו הוא טוב יותר ממני".

 

אוסנת בובורוב, דיאטנית סופר-פארם ומותג לייף הזכירה שלפני שממהרים לאמץ דיאטות, כדאי לנו לשפר את דימוי הגוף שלנו, "כשיורדים במשקל, אם דימוי הגוף לא משתנה פוחת הסיכוי לשמור על ההישג. כלומר, כשאנשים שמנים מרזים, הם אמורים להבין בראש שהם רזו, אחרת הם ישמינו בחזרה". בובורוב מצביעה גם על מחקרים שהצליחו להוכיח כי גם נערות עם דימוי עצמי נמוך לא פתחו הפרעות אכילה במקרים שהיה להן קשר טוב עם אמותיהן.  

 

ד"ר צוברי הסכימה איתה והצביעה על כך שהמחקרים מראים שלילדים הגדלים עם הורים שמקבלים אותם כפי שהם, יש נטייה פחותה לפתח הפרעות אכילה, גם אם הם שמנמנים. "חשוב שנכבד גנטיקה כמו שאנחנו מכבדים צבע שיער ועיניים, כי אם נכבד אותם בגיל צעיר זה לא יתפתח להפרעת אכילה. אם אנחנו לוחצים את הילדים, הם יאכלו בסתר, ולכן ביקורתיות וציפיות לא מותאמות הם גורמי סיכון".

 

"אותי חינכו שאין דבר כזה מושלם, אף אחת לא מושלמת", מסכמת רחמילביץ'. "אני מאוד מקווה בשבילנו כחברה ובשביל כל אחד באופן אישי, שכל אחת תוכל לקום כל בוקר לעמוד ולהסתכל במראה ולאהוב את מה שהיא רואה".

תגובות (0)
הוסף תגובה