אף אחד לא חושב שזה יקרה לו

אני אמא של טל, שנפטרה לפני 4.5 שנים מסרטן. זה פשוט לא הולך ביחד.

טל היתה בת 25 כשהתגלה הסרטן בגופה, ילדה בריאה, טבעונית, עושה יוגה כל יום – שומדבר שקשור למחלות. מה שאומר שלאף אחד אין ביטוח – אכלה בריא, התנהגה נכון, אכלה נכון, ויום אחד חזרה מסיני עם שלשול – בודקים בודקים, ובלי שום הודעה מוקדמת או ציפייה – מקבלים את הבשורה המרה. בלי שום רחמים נכנס רופא לחדר "אני יודע מה יש לך. יש לך סרטן".

 

לכל נאומי הייד פארק נשים של און לייף

 

עד סוף ימיי, לא אשתחרר מהרגע הזה. כמובן, כהורים, באותו רגע זו התמוטטות מוחלטת. פחד, אימה. לצערי, אחד מכל שלושה יחלה בסרטן, אלה נתונים שלאט לאט צריך להפנים אותם. וזה גם להתחיל לחשוב – מה עושים.

 

זהר יעקובסון בהייד פארק נשים של און לייף צילום:בני גם זו לטובה

 

המסע עם טל היה מאוד קשה. סה"כ עשרה חודשים, כשבחמישה הראשונים היא מאוד רצתה לטפל בעצמה לבד, ועשתה עבודה נהדרת. היא ניסתה כל מיני שיטות אלטרנטיביות והיינו נחושים וידענו שאף אחד לא יעמוד בדרכנו, ושנגיע לבריאות. אבל כל הזמן ידענו שחייבים להתחיל את הטיפולים והכימותרפיה. נחשפנו להמון כאוס, להמון פחד, כי זה מסע מאד מפחיד, בעיקר להורים של ילדה יפה, מאוהבת, תלמידה מצטיינת, מלאת חלומות ורצון להפוך את העולם

 

טל היתה אקטיביסטית (היא הקימה את אנונימוס בגיל 11.5. עסקה באקטיביזם, טבע, אקולוגיה). אין דבר שהיא לא התעסקה בו כדי לעשות את העולם טוב יותר וכל הזמן לתת ולהיות שם כדי לשפר אותו.

 

המסע היה לא קל, ממנו הבנו המון דברים, וכבר בהלוויה הבנתי שלא נבחר בייאוש ובדכאון כחלק מהחיים שלנו. פשוט ננסה לשנות את התרבות, את החשיבה ולקדם את זה למקום טוב יותר.

 

סרטן זו מחלה מורכבת. לצערי המערכת רואה את הגידול, את המחלה, ולא את התמונה הגדולה. כל אדם בא עם השורשים שלו, עם התרבות שלו, וזה כל כך מורכב.

 

למרות שאני  לא שרי אריסון ולא משפחת עופר אבל הגענו לבית החולים ואמרנו 'מה שאנחנו עברנו לא נסכים שאחרים יעברו'. היו חסרים לנו כל כך הרבה דברים: היה חסר לנו ידע, איך להתנהל עם אוכל, האם מותר להתעסק עם רפלקסולוגיה וכו'. ניסינו למצוא פסיכולוג שמבין באונקולוגיה. היתה שלושת רבעי משרה אחת על 30 חולים ובתוך כל זה הבנו שצריך עם המורשת והחזון של טל פשוט לשנות. נלחמנו על זה, ובאזכרה האחרונה של טל הקמנו את הרפואה האינטגרטיבית ביחד עם כל הטיפולים.

 

הקמנו מרכז שמקבלים בו דיקור, רפואה סינית, יוגה צ'יקונג, היפנוזה רפואית וכל מה שאפשר לתת. הפרויקט הורחב כשנכנסנו לבית החולים. בית החולים הבין שאנשים זקוקים לתמיכה, והיום כל מרכז הסרטן יהיה בראייה כוללת, הוא יכלול גם ייעוץ למשפחות, גם ייעוץ ביטוחי וסוציאלי וכל מה שהחולה צריך.

 

מרכז טל ממומן ברובו מתרומות. בית החולים אמנם נותן לנו תקנים אבל בסופו של דבר צריך לגייס כסף ויש כ-50 אלף חולים רק בתל השומר עם 5000 חדשים שמתגלים כל שנה. אנחנו רוצים שאם חס וחלילה מישהו נפגש עם זה, שייפגש עם זה עם כל הידע והיכולת להתמודד עם זה. אנחנו רוצים לעשות את החיבור בין רפואה סינית לרפואה קונבנציונלית. כל מה שקורה בין אינטגרציה ושילוב מביאים תוצאות יותר טובות לחולים.

 

אני מאחלת לכולם בריאות כי זה הדבר הכי חשוב בחיים.

 

 

 

תגובות (0)
הוסף תגובה