איך משפיעה המלחמה על האופנה?

"בינתיים פשטה בעיר אופנה של בגדי צבא. נשים אוספות את שיערן מתוח וצמוד אל הגולגולת. בגדים בירוק וחאקי גודשים את החנויות, קורצים מהחלונות המוזהבים, מציעים גזרות מחמיאות, מראה גברי מעורב, נעליים צבאיות מאריכות רגליים, תחבושות שנכרכות לרוחב החזה, תיקים שמדמים שרשראות תחמושת (…) משהו במראה הזה מתאים לנו".

("שנות החלב" מאת יערה שחורי, עמוד 16)

 

זה התחיל מדברים קטנים, שכמעט ולא מבחינים בהם. שם בחורה צעירה עם דגמ"ח בהדפס הסוואה באוטובוס בדרך לפתח תקווה. ליד הסנטר התגודדו נערות בתלבושת אחידה של גופיות סבא לבנות ואפילו הסנדלים השחורים, הכעורים, שליוו את הקייצים שלי בצה"ל עשו מיני-קאמבק בכסות אופנתית. אבל הרגע בו הרגשתי את השינוי במלתחת הנשים שסובבות אותי היה דווקא בשיחה עם י', מנהלת גלריה לרהיטים, אלגנטית ומתוקתקת תמידית כמו שרק מי שחיה בין בירות אירופה ותל אביב יכולה להיות. "הפסקתי ללכת עם העקבים שלי", היא בישרה בצער, "אי אפשר לרוץ איתם למרחב המוגן". את חליפת החצאית הלבנה שלה איפסנה בעומק הארון אחרי השתטחות אחת יותר מדי בכביש איילון בשל אזעקה ויירוט מוצלח. "אלו בגדים לזמנים אחרים", הסבירה לי. "או למקומות אחרים".

 

אופנה, כמו כל תחומי החיים, מושפעת עמוקות ממלחמה. זהו קשר הדוק, מסועף, שעקבותיו לא נראים תמיד בבירור ולעיתים קרובות נדרשת עין חוקרת ואורך נשימה כדי לעמוד על השינויים שהתרחשו. במסגרת חגיגות 100 שנים לתחילתה של מלחמת העולם הראשונה נפתחו לא מזמן מספר תערוכות במוזיאונים בבריטניה ובניו זילנד, שביקשו לכוון זרקור להשפעת המלחמה הגדולה על אופנת הנשים, בזמן המלחמה ואחריה. "ככל שהגברים יצאו למלחמה, נשים לקחו על עצמן את תפקידי השליטה הגבריים המסורתיים, כגון תחזוק החווה או העבודה במפעל" סיפרה דוריס דה פונט, אוצרת אחת התערוכות במוזיאון האופנה בניו זילנד לאתר הדיילי ביסט. "הפיזיות של העבודה גרמו לכך שהלבוש המסורתי של נשים לא היה מתאים. הן פשטו על הארונות של הגברים, שאלו משם חולצות ומכנסיים והתאימו אותם למידותיהן". המחוכים נזנחו, המכנסיים הפכו לפריט חובה, והמכפלות קוצרו על מנת להקל את התנועה. חובבות הסדרה דאונטון אבי, שעונותיה הראשונות מתרחשות על רקע מלחמת העולם הראשונה, יוכלו לעמוד על השינוי בלבוש בקרב נשות המשפחה בזכות שחזור היסטורי מדוקדק של האופנה ששלטה אז באימפריה.

 

משחזרת היטב את השפעת מלחמת העולם הראשונה על האופנה. דאונטון אבי

 

במלחמת העולם השנייה חסרונם של הגברים הורגש ביתר שאת, ונשות אמריקה ואירופה התיישרו בהתאם. בכתבה שסקרה את השפעת המלחמה על נשים ברשת BBC תיארו תופעה חדשה של "סטיילינג צבאי" בו נשים החלו ללבוש חליפות פסי סיכה גבריות וחליפת one-piece siren (שנקראה כך מכיוון שניתן היה ללבוש אותה במהירות כאשר נשמעה סירנה של התקפה אווירית) הפכה ללהיט. נשים החלו ללכת עם כיסוי ראש כאמצעי לשמירה על השיער ותיקי בד גדולים וחזקים נתפרו לא כהצהרה אופנתית וחיבה לאובר-סייז, אלא פשוט כדי לסחוב את כל תלושי האוכל של המשפחה. נשים החלו לסרוג, להטליא ולמחזר בגדים כדי להפוך אותם לפונקציונליים יותר והמכנסיים התקצרו עוד יותר.

 

 

נוח ללבוש במקרה של תקיפה אווירית. פרסומת לחליפת סירנה

 

תופעה נפוצה נוספת הייתה "תסרוקת ניצחון", שבה השיער מגולגל בחוזקה לרול עם תלתל צדי, והיא בעצם גרסה רכה יותר ל"תסרוקת פומפדור", שבה השיער כולו מגולגל ומהודק. כפי הנראה, ניסיון לשמור על מראה זוהר (כי ככה מדגימים לאויב שאנחנו מנצחים) בימים בהם שמפו הפך למצרך נדיר. עם סיום המלחמה, שפתון אדום והלוק של חצאיות העיפרון, שמדגישות את המותניים והקימורים הנשיים, הפכו להיות חובה אופנתית כדי להעלות את המורל לחיילים שחזרו משדות הקרב. 

 

אם אתן במצב רוח וינטג'י:

 

מלחמות גדולות הן כבר לא חלק מהמציאות של המאה ה-21, ובמקום קרבות משוריינים וכיבוש ערים אירופאיות אנחנו נאלצות "להסתפק" בעימותים מקומיים ללא תאריך תפוגה, מיליציות טרור עקשניות או חידוש המלחמה הקרה דרך הטוויטר באוקראינה. במקביל, ההשפעה הדרמטית של מלחמות על אופנה הפכה להיות חלק מהנורמה. ה"טרנד הצבאי" כפי שהוא מכונה במקומותינו הפרובינציאליים, חוזר אצל מעצבי העל (ובהשלכה, בכל רשת קמעונית) במחזוריות שנעה בין 4-5 שנים, ומבוסס לרוב על מדים בצבעי זית, מגפיים גבוהים ועיטורי מלחמה שנתפרו ביד רועדת על ידי ילדה במפעל בבנגלדש. ב-2012 כולן הלכו עם ג'קטים צבאיים, ב-2013 כולן הלכו עם מגפיים מרובי ניטים וסריגים מחוררים ומדורי האופנה כבר סוקרים את אופנת חורף 2014 בהתלהבות שמעלה על נס את "חזרתן של נעלי הצבא" למלתחה.

 

ומה קורה אצלנו, ברחובות ישראל המרוטה מאזעקות וחרדה, שמארחת מלחמה\מבצע\אירוע אחת לשנתיים? הכל כרגיל, תודה. כל העם צבא, ואת לא יכולה להשתחרר.ה"לוק הצבאי" הוא לא טרנד עונתי בישראל, הוא צו השעה. הוא נוח, הוא משוחרר יחסית והוא מזכיר שכולנו בעצם בכיתת כוננות נצחית. מוכנות לעלות על ב' מתי שצריך.

 

הדרך האובייקטיבית להבין איך אנחנו מתלבשות היא לפנות דווקא לאורחים לרגע, שנחשפים לממצאי האופנה המקומית בלי פילטרים ובמסגרת זמן קצרה. כמעט בכל ראיון עיתונאי שבו נשאלו מעצבי/ות אופנה, סטייליסטיות/ים ומאפרות/ים שנחתו פה על ההיצע המקומי דאגו כולם להחמיא על היופי הישראלי, ואז להסתייג מהמראה הגברי-מיליטריסטי ששולט פה ברחובות. פחות שמלות וחצאיות פרחוניות, פחות נעלי עקב, פחות צבעים. יותר מכנסיים, יותר סקיני, ג'ינס עם אפליקציות זוועתיות וחזיות פוקציונאליות. תנאי מדבר, לחץ תמידי, גזענים, תאונות דרכים ואופציה פתוחה לרוץ למקלט הקרוב בכל רגע הותירו את הארון שלנו נטול קלילות עליזה. המלתחה הנשית הישראלית נמצאת תמיד במצב מלחמה נוח.

 

תגובות (0)
הוסף תגובה