כשהתותחים יורים אפשר ללכת לזונה

אתמול פרסם בוקי נאה סטטוס בפייסבוק על צריכת שירותי הזנות בישראל בזמן מלחמה:

 

אתם יכולים לכתב כאן ולהגיב 100 פעם שאני מנוול ומנצל ומציץ ו"בן של זונה גדולה" בגלל הסיורים שלי בתל אביב בחצר האחורית שמראים את הצרות שהעיריה והמשטרה מנסות להחביא. לידעתכם – העסק היחידי בישראל שהכנסותיו קפצו בגלל התקפות הטילים והמלחמה זה עסקי הזנות ומועדוני החשפנות. עלו ההכנסות פי 3 כי לאנשים יש חרדות ונמאס להם לראות בבית את הפרצוף של האשה הנודניקית שלהם. אסור שתדעו את זה כי זה העם שלכם שהולך לזונות וזה הרי לא מוסרי כי זה העם הנבחר. אז בואו נטאטא את זה מתחת לשטיח ונכתב לאנשים שמי שבא לסיור של בוקי נאה כדי לראות את התופעה הזאת הוא גם מציץ "בן של זונה גדולה" ונמשיך להאמין שהעם הנבחר אכן העם הנבחר.

 

אביר זכות הציבור לדעת, מר בוקי נאה בחר לצרף לסטטוס הזה תמונה שלו כשהוא מחבק בחורה עירומה שישבנה חשוף לעיני כל. בהנחה שהסטטוס שלו אכן מלין על המצב הרע בדרום ת"א שהורע אף יותר בעקבות המצב הביטחוני, נשאלת השאלה איך בדיוק הבחירה בתמונה הדוחה הזו מוסיפה לאמירה שלו?

 

בואו נתעלם לרגע מהתמונה ונתייחס לטקסט, על פיו העסק היחידי בישראל שהכנסותיו קפצו, כך טוען נאה, הוא שירותי מין על כל סוגיהם. המידע הזה לא מפתיע. הרי עם ישראל חי זקוק לנחמה ואם לא יקבל אותה בדמות הסכם שלום או נקמה באויב הוא יקנה אותה עבור שטר של 50 שקלים. איך בכלל אפשר להאשים אותו? הרי המצב כל כך מתוח ומדאיג שהרצון לפרוק קצת את האגרסיות והפחדים הוא לא יותר מאנושי.

 

 

גם הנשים בעורף הופכות לרכוש צבאי

הלחימה חידדה את ההבדלים בין המינים: יש מי שנלחם בגופו ויש מי שתומך במי שנלחם בגופו. אור סופר מסבירה אילו תפקידים נדרשים בימים אלה מהנשים בעורף ולמה היא לא מוכנה לאמץ אף אחד מהם

לטור המלא

 

 

מה שלא אנושי הוא הדרך. אין אנושיות בכך שזה ששב מהקרב מתנחם בזרועותיה של זו  שלילותיה מרים ושלא שבה אף פעם מן הקרב, כי היא חיה אותו מדי יום. אין שום דבר אנושי בכך שאת זמנו  של הגבר-גבר הטרוד עד עמקי נשמתו בענייני ביטחון תנעים זו שאין לה רגע אחד של ביטחון, שחייה מלחמה מתמדת בלי הפסקות אש ובלי רגיעה.

 

עוד אמרת, בוקי, ש"אסור שתדעו את זה כי זה העם שלכם שהולך לזונות וזה הרי לא מוסרי כי זה העם הנבחר" אז הנה, בוקי, אנחנו יודעים. אנחנו יודעים שעם ישראל הולך למילואים כדי להגן על נשות העורף וכשהוא חוזר, הוא הולך לזיין את נשות העורף (לא את כולן, רק את אלה המוחלשות ביותר. את הנודניקיות הוא משאיר בבית). אנחנו גם יודעים שעם ישראל תומך במהלך היום בלוחמים בכל הכוח, ובלילה הוא "תומך" בזונות בכל הכוח. אנחנו יודעים שבבוקר הוא שונא ערבים ובערב הוא שונא נשים.

 

זו לא החרדה שמדברת

אבל גם אתה בוקי, יודע, שמרבית הגברים לא הולכים לזונות בגלל חרדות. גם הפרצוף של האישה הנודניקית שלהם הוא לא ממש הטריגר למין אינטנסיבי אלים מחפיץ ומנוכר בחצר זו או אחרת. גברים הולכים לזונות כי הם רוצים לזיין (לזיין, לא להזדיין) והם רוצים שזה יהיה קל, מהיר ופשוט. בלי דיבורים לפני, בלי דיבורים אחרי, בלי התחשבות, בלי אכפתיות מהצד השני, בלי הקשבה, בלי כבוד הדדי ובלי לשאול "תגידי, גם לך זה נעים?"

 

דרום תל אביב. צילום: מתוך ויקיפדיה

 

למצב הביטחוני הרעוע ממילא והמחירים הרבים שהוא גובה יש גם השפעה ברורה על הקוד המוסרי שלנו. כשהמוות הופך לשכיח, ערך חיי אדם מידרדר ואיכשהו יש תחושה שאפשר לעשות דברים שהיו בעבר בגדר "אסור". כך קופץ מספר ה"מבקרים" אצל נשים בזנות פי שלושה. כי בזמן מלחמה – זה "מותר", ויש לנו גם תירוץ מצוין: אנחנו בחרדה.

 

הנה עוד סיבה למה צריך שלום.

תגובות (0)
הוסף תגובה