שנה טובה לאישה שבגללה הפסקתי להילחם בקלוריות

לפני חודשים רבים עשיתי כתבה שהשפיע עליי עמוקות. וזה מוזר, כי זה לא היה תחקיר גדול וחשוב, זה גם לא היה סיפור נדיר וקורע לב, זה היה מפגש פשוט, עם אישה אחת, לא מיוחדת במינה, אבל מיוחדת לעצמה. 

 

היא מורה, רווקה, גרה בחיפה, ושרה במקהלה. קוראים לה שרון לייבוביץ והיא אישה שמנה. אז היא היתה שמנה. ואני החלטתי לעשות איתה כתבה כי היה לה אומץ יוצא דופן להיחשף ולספר בפתיחות מרשימה על חייה של אישה שמנה.

 

היא סיפרה באריכות איך זה להרגיש אדם שקוף ברחוב. איך זה לשבת עם חברה רזה בפאב ולהיות בלתי נראית. וכשניגש גבר לחברה הרזה בפאב, הוא נדחף ברווח שביניהן, עם הגב אליה, ומבלי להתנצל. היא לא קיימת. וכשהיא כן קיימת, זה לרוב יהיה בלתי נסבל. כי יעירו לה. כמה היא אוכלת ומה היא אוכלת ומה היא לובשת ולמה היא רצינית מדי, כי הרי שמנים חייבים להצחיק.

 

ככה באמת נראית אישה אמיתית       

96 נשים שבד"כ לא מצטלמות בעירום התקבצו לפרויקט צילום מיוחד. צפו

לסיפור המלא

 

 

 שרון דיברה על בדידות. על הרצון העז להיות נאהבת ולהרגיש נוח עם העירום שלה מול המראה.

 

כששאלתי על עירום מול גבר היא צחקקה, קצת כמו נערה לא מנוסה, ואמרה "זה בחיים לא, רק בחושך". 

 

היא גם סיפרה על האהבה לאוכל, ועל התפקיד החזק שיש בו בחייה. הוא ממלא ומנחם, הוא תמיד משמח, הוא מתאים ליום טוב וליום רע. הצורך באוכל הוא תמידי. למעשה היא לא באמת מרגישה שובע. והיא לא שקלה 200 קילו, היא שקלה סביב 120.

 

רזית, אבל לא למדת להיות ביצ'ית

כשנפגשנו היא עמדה לעבור את הניתוח השני שלה לקיצור קיבה. למעשה זה היה מעקף. היא עשתה זאת בעבר ונכשלה והחליטה לעשות זאת שוב. היא מאסה בחייה כאישה שמנה ולא היה פתרון אחר. היה ברור לה ולי שהניתוח הוא מעשה קיצוני מאוד, אכזרי, חיתוך בבשר החי, והיא עושה אותו כי החיים בחברה שלנו כאדם שמן הם בלתי נסבלים.

 

אחרי הכתבה שמרנו על קשר. היא שבתה את ליבי וגם את לב הצופים. אפילו התלמידים שלה פירגנו, היא נתנה להם שיעור בכנות ואהבת אדם. בפעם האחרונה שדיברנו היתה שלשום: היא ירדה 55 קילו. הסתפרה,והיא ממשיכה ללמד ושואפת לנהל בית ספר. היא לא מצאה אהבה ואין לה בן זוג. "הפכת רזה, אבל לא למדת איך להיות ביצ'ית" אני אומרת לה. "תתעללי בהם כמנהגן של שדופות. זה יצליח". היא צוחקת. במקרה הזה אפילו ניתוח מוח לא יעזור.

 

בשיחה שלנו היא מספרת לי על הפחד מהתיאבון, הפחד שהתיאבון יחזור. מדי פעם היא מרגישה בזה ונחרדת – איך שוב מטפס ועולה הצורך באוכל. ואין לי מה לומר לה, כי אני יודעת שזה לגמרי גנטי, כמו גורל מוכתב בדם. צריך כוח רצון מברזל. לי אין אותו. למעטים יש. שמנים אינם אנשים חלשים נפשית. הגוף שלהם עובד אחרת, והמדע פשוט לא מצא לזה עדיין פתרון.

 

שרון האמיצה, אני מאחלת לך שנה טובה. שתדעי שאני אוהבת אותך בכל גודל ובכל משקל. שתדעי שהארת את עיניי, שהמפגש איתך גרם לי לקרוא יותר ולחקור יותר ולדעת היום שרוב הדיאטות נכשלות, שהעיסוק האובססיבי בקלוריות לא מועיל לאף אחד, מלבד לתעשייה ענקית של דיאטנים וחברות לתכשירי הרזייה. 

 

הבנתי בזכותך שאין פתרון אמיתי להשמנה היום, וחבל שרק מעט רופאים מודים בזה בפה מלא. שהחברה מייחסת לאנשים שמנים תכונות כמו אופי חלש, היעדר כוח רצון, רופסות אישיותית ואפילו טיפשות, וזה לא רק שגוי אלא גם אכזרי.

 

היום אני יודעת שיש מחקרים שמצאו קשר בין עודף משקל מתון לתוחלת חיים ארוכה יותר, ודווקא רזון אינו מוסיף לנו שנים. אבל משום מה זה לא זוכה לכותרות גדולות בעיתון. היום אני יודעת שיופי זה טעם נרכש. שאם נראה באופן שגרתי ויומיומי הרבה נשים שמנות ויפות בעיתון, במגזיני אופנה, בפרסומות ובטלוויזיה, אז לא נחשוב שיש כאן סתירה או ניגוד. היום אני יודעת שאם הצלחנו ללמד את הילדים ש"הומו" זאת לא קללה, אז גם נצליח ללמד ששמן זאת לא קללה.   

 

שנה טובה שרון, אני מאחלת לך שתמצאי אהבה. ומה שטוב בה, באהבה, שהיא נס, והיא מתרחשת פתאום. ובעצם זאת הידיעה הכי אופטימית שיש בחיים, שפתאום הכל יכול להשתנות.

—————————————————————————————————-

און לייף וסופר-פארם רוצים לאחל לך יופי של שנה!

***************************************

יש מישהי מסוימת שאת רוצה לאחל לה שנה טובה במיוחד – בגלל שהיא עשתה לך את השנה, או שמגיעה לה שהשנה הבאה תהיה טובה יותר – מישהי שאת רוצה לשמח ושנכיר אותה? 
כתבי לה ברכת שנה טובה, ספרי לה למה בחרת דווקא בה, ושלחי את הברכה לאינבוקס (תיבת ההודעות) של און לייף בפייסבוק
בכל יום נפרסם ברכה אחת מרגשת ומשמחת לאישה אחת, ונשלח אליה, בשמך, מתנה חגיגית לשנה החדשה!

*הסטטוס מנוסח בלשון נקבה, אך פונה לשני המינים.

תגובות (0)
הוסף תגובה