הנשים המצחיקות של הרשת

בדיחות על מין, דימוי גוף וסטיות, דיאלוגים ארוכים, ירידה לפרטים ואחיו?ת נשית – כל אחת מהנשים שלפניכן התחילה ברשתות החברתיות ומאז היא מפלסת את דרכה בעולמות שנשלטים בידי גברים, תוך ערעור מתמיד על גבולות הז'אנר ועשייה מעוררת התפעלות בשדות שנראים לפעמים זרים. תום יער (27) תמיד רצתה להצחיק, וכשהבינה שזו לא סתם תכונה שולית אלא זהות שהיא רוצה להפוך לעיסוק מרכזי – היא הפיקה ערב סטנדאפ שנשא את שמה, ובו אירחה סטנדאפיסטים מקומיים שניסו את מזלם לראשונה. גלית חוגי (34) הייתה אחת מהנשים שהופיעו לראשונה בערב הזה, ולא במקרה – יער דחתה את אחד מחבריה של חוגי, ואמרה שהיא מחפשת נשים שיצטרפו. עברו שלוש שנים, יער מעלה מופע יחיד ו"ערב הסטנדאפ של תום יער" הפך לקבוצת "כל מה שמצחיק בעולם", בה פעילה חוגי עד היום.

"אין ספק שנשים הן מיעוט", קובעת חוגי, בהיותה האישה היחידה בקבוצה שבה היא מופיעה. "אנחנו מדברות על דברים שאנחנו מתביישות בהן, לא מעניין אף אחת מאיתנו לצאת 'כוסית'. זו הבנה חשובה בהומור של נשים". הנשים בסצנה לא מפסיקות לפרגן זו לזו, וכולן רואות באחרות השראה. "יש עכשיו הרבה נשים שמספרות על עצמן באמת. גם תום יער, אבל לא רק היא – גם כל שאר הנשים עושות משהו שהן לא המציאו בעולם, אבל כן נחשב לדבר חדש כאן: לדבר על עצמך בלי להגיד על הבמה 'וואי, אני כבר בת 30 ולא התחתנתי עדיין, איך אמא שלי לוחצת עליי' – אין בדיחות כאלה בכלל. אין בדיחות שמצופות ממך".

לא רוצה 'לצאת כוסית'. גלית חוגי עם קבוצת 'כל מה שמצחיק בעולם'

חוגי ממשיכה ואומרת: "יש הבדל גדול בין הציפיות ממני לבין הציפיות מגברים שמופיעים. לכן יש לי גם יותר טאבואים לשבור". כפעילה מזרחית ב"קפה גיברלטר" ובפורומים אקטיביסטיים שונים, היא מרבה לדבר על פוליטיקה עדתית ומגדרית. "אני חלק מאוכלוסיית הנשים המופלית לרעה, אז כל דבר שאני אגיד יקבל את הקונטקסט הזה. אין מה לעשות. אם תום יער עולה לבמה ומדברת על זה שהיא שמנה ועל מין, היא עושה פריצת דרך אמיתית, גם אם הקהל של אדיר מילר קונה יותר כרטיסים. הדבר שהיא עושה יותר חשוב".

"לוותר על המסתורין של נשים"

לילך וולך (37), מופיעה כחלק מקבוצת "הערב סטנדאפ הזה". באחד מהקטעים המדוברים של וולך היא אומרת שהחלום שלה הוא לקבל רשימה של אנשים שחשבו עליה בזמן האוננות. "זה לא דבר נשי לומר", מעידה וולך, "לכן התגובות לכך היו תוקפניות, חלקן אפילו תוקפניות מינית. אין לי שום ציפייה לשיח נקי. חלק מהעניין בסטנדאפ זה שהוא לא נקי, לא סטרילי, מלוכלך, מתלכלך".

וולך, סגנית עורך "וואלה! תרבות" ומבקרת הטלוויזיה של האתר, הוזמנה לפני כשנה להופיע בערב סטנדאפ ב"בלום בר". היא השיבה בשלילה, אך הגיעה לצפות ושם הכירה את תם אהרון, כוכב עולה והדובדבן שהופך את התכנית של אייל קיציס "תכנית קיציס" לראויה במיוחד. לימים היא השתכנעה והצטרפה לקבוצתו.

השתכנעה להצטרף. חברי 'הערב סטנדאפ הזה'

"הבנתי שלהיות אישה זה עניין עוד לפני ההופעות, מהקריירה הארוכה שלי כמבקרת", מספרת וולך, שעימות בינה לבין שלום אסייג, בעקבות ביקורת שכתבה על הסדרה "שנות ה-80", היכה גלים ברשת אשתקד. "בכל מקום זה עניין. הרבה פעמים ניתנה לי התחושה שלהיות מצחיקה זה לא נשי, זה לוותר על אספקטים מסוימים של נשיות, להסכים לכער את עצמך, לחשוף את הפגמים שלך, את התחושות שלך, לוותר על המסתורין של נשים. זה לא כזה חשוב לי. אז אני אהיה פחות מסתורית כי אני מדברת על רופא הציצי שלי. זה מחיר שאני יותר ממוכנה לשלם".

להיות אישה זה עניין. לילך וולך

וולך משועשעת מכך שכל ביקורת מושחזת שלה זוכה למספר תגובות שמתייחסות אליה כאל גבר. החוויה שלה כאישה הביאה אותה לראות בסטנדאפ יותר מסתם ניסיון להצחיק. "כשאני כותבת חשוב לי להיות סוכנת של רעיונות מסוימים", היא אומרת. "אני קוראת לנשים לדבר על ההטרדה המינית שהן חוו, כדי להדגיש שהן לא אשמות בה, ושהן לא עשו שום דבר רע לאף אחד. בהופעה האחרונה סיימתי בקטע על דייט תוקפני מינית שהייתי בו. חוויה כזאת גורמת לך לחשוב בקלישאות כמו 'אני אוכל, אני אקיא, אני אבכה', וידעתי שזה לא יהיה קטע מצחיק, אבל זה מחיר שהייתי מוכנה לשלם ואפילו רציתי".

"גבר הוא קוף קטן. גייז הם גזע עליון"

תום יער לא אוהבת לדבר על "הגל", "התופעה", "הסצנה". זה משעמם אותה. ההייפ המוגזם, לטענתה, סביב הערב שלה וכל מה שצמח בעקבותיו, ייכתב בקטן בדפי ההיסטוריה. "מי שחי פה את ה?תופעה? ו?הדבר? וה?סצינה? וה?גל החדש? חושב שממש קרתה פה מהפכה, ואני כל היום שומעת את זה מאנשים –'וואו, איזה מגניבה – התחלת משהו'. בסדר, אולי התחלתי משהו, אבל הוא בפירוש לא התפוצץ עדיין, או נחשב לתופעה תרבותית כזאת גדולה, כל עוד פיתחון הפה שנותנים לדור הזה הוא כל כך מועט, והוא בעיקר קיים באינטרנט ולא יוצא מתל אביב?.

יער חושבת שהנשיות שלה היא נושא מרכזי בכל יצירותיה. "הומור נשי כל כך חסר בארץ, שהחיבוק שאני קיבלתי מהסביבה היה ענק", היא נזכרת. "לפעמים אני מרגישה שזה כבר לא קשור להומור שלי או למי שאני, אלא רק לזה שאני אישה". היא מגדירה את עצמה פמיניסטית, ומעריצה נשים. "אנחנו יותר חכמות ויותר טובות. זה לא עניין מגדרי, זה פיזיולוגי לחלוטין. גבר הוא קוף קטן, אישה מוצלחת ממנו בהכל, ומעל שני הגזעים האלה מתנוסס הגזע העליון – הגייז, שהם שילוב של כל מה שטוב בשני הגזעים הנחותים". לצד המופע שלה, היא מעלה סרטונים לרשת, ונעזרת בנשים בלבד על הסט. "הן פשוט מצחיקות יותר וטובות יותר, לכן הן שם".

נשים מצחיקות יותר וטובות יותר. תום יער

כל הנשים מעידות כי הסטנדאפ האמריקאי, ובראשו לואי סי קיי, הוא ההשראה שלהן. יער מוסיפה קומיקאים אחרים, בהם ראסל ברנד, איימי שומר וגם "הבנות המצ'וקמקות מהסדרה 'ברוד סיטי'". מקור השראה נוסף שלה היא שכונת פלורנטין בה היא מתגוררת, בדגש על חלקה הצפוני. "פלורנטין הולכת למקום טוב, לא רק בקטע של הומור – גם בקטע תרבותי. זה לא פלורנטין של איתן פוקס. יש משהו בשכונה שהוא סופר מגניב, ואני חושבת שייקרו פה דברים בקרוב. אני לא חיה בסרט שזה וויליאמסבורג עכשיו, אבל קורה פה משהו קול. אני לא מכירה כמעט אנשים שגרים במסריק, או חמור מזה – באלנבי. השכונה מגניבה לי ונעימה לי. אני בוחרת לדבר עליה בהופעות. סליחה על הפתטיות".

"בברלין זה מגניב שאין לך ילדים"

זה לא נגמר בסטנדאפ – גם בתחום סדרות הרשת נפל דבר, כאשר קבוצה של חמש נשים החליטה ליצור יחד את "בקרוב אצלך", סדרה של נשים על נשים. עינב גיאת, יולה גדרון, מיכל הרשקו, שירי פרייס ושני עזריה – כולן בוגרות לימודי קולנוע וכולן חצו לא מכבר את גיל 30. כל אחת מהן ביימה פרק אחד, שבו הדמות הראשית היא מעין דמות מראה שלה עצמה, ומשוחקת על ידי שחקנית שהיא ליהקה.

הגיל הוא עניין מרכזי מאוד בסדרה, והן גילו את המשמעות שלו כבר בפגישתן הראשונה. "כל אחת בגיל הזה מרגישה שקורה לה אסון, ושהוא קורה רק לה", אומרת עזריה. "ניהלנו שיחה מאוד כללית על איך אנחנו רוצות שהסדרה תיראה, ואז קראנו את התסריטים שכל אחת כתבה וכולם היו מאוד דומים. לי זה נתן תחושה שזו סדרה שמדברת על דור. מעבר לסיפור האישי שאנחנו חושפות, אנחנו מספרות סיפור של דור שלם, שהיה אמור להיות במקום שהוא לא נמצא בו ולא קרוב אליו. ציפו מאיתנו לביטחון כלכלי, לזוגיות מאושרת ולילדים. כל אחת מאיתנו חווה את זה לחוד, אבל כולן מזדהות עם התחושות האלה. זה קול חשוב".

סדרה שמדברת על דור. קבוצת 'בקרוב אצלך', מימין: הרשקו, גדרון, עזריה, פרייס וגיאת

הסדרה "בנות" היוותה השראה בעבור חלק מהיוצרות. "שם הן בנות 24 ודפוקות", אומרת גדרון, "אצלנו אנחנו בנות 30 ויותר ועדיין דפוקות. זה מאוד ישראלי. בברלין זה היה מגניב שאין לך ילדים, אבל פה זה נחשב לזוועה נוראה, 'מה תעשי עם עצמך?!' וכו'. מצאנו משהו ישראלי מאוד".

פרייס מצביעה על החידוש שהביאו כקבוצה של נשים. "הקואופרטיב הזה שבו אנחנו יוצרות, מפיקות, בונות – אמנם יש גם גברים שעוזרים לנו, אבל נקודת המוצא שלנו היא להביא דיאלוג של נשים עם נשים. כל העשייה הפיזית של הקמה מאפס היא שלנו. זו קבוצה שבה אם אחת נופלת – יש עוד ארבע שמרימות אותה. זאת העצמה נשית. כל אחת יכולה לדחוף את עצמה יותר רחוק ממה שהייתה מעזה לבד. אנחנו מפדבקות זו את זו בכנות".

עזריה מנסחת את נקודת המבט הנשית בסדרה כעניין שנוגע הן בתוכן, הן באופן היצירה והן בצורה. "אני חושבת שמה שנשי בזה הוא שנשים מתמקדות בסיטואציות קטנות. בדברים שאולי נראים זניחים. כשאת עובדת מול גברים, הרבה פעמים זה נדחק הצידה. פה, בשל היותנו נשים, אנחנו מתלהבות אחת מהדברים של השנייה כי זה מדבר על הדברים שלנו. בסט עצמו, כשקורית סיטואציה ויש בה משהו לא מדויק, קל יותר להתמודד עם זה כי יש נשים נוספות שמתבוננות. אני לא האישה היחידה, אני לא מוקפת בגברים שלא מבינים מה אני רוצה. אנחנו יושבות על אותן דקויות. אנחנו מתעכבות על אותם הדברים ומבינות את החשיבות של הפרטים הקטנים. זו ההבחנה בין מבט נשי למבט גברי. בצילומים של הפרק שלי ממש הרגשתי שזו מתנה שיש נשים סביבי".

"השוק נשלט בידי גברים"

מובן שכפורצות דרך הן מרבות לבקר את התעשייה. "הרבה גברים שראו את הסדרה אמרו לי 'מה זה?! הגברים אצלכם יוצאים נורא שטוחים וסתומים!'", מספרת הרשקו. "ככה אני ראיתי קולנוע – נשים הן תמיד 'עמות', כי בעיקר גברים עושים קולנוע. בהרבה הפקות נשים נדחקות החוצה וקולן לא נשמע. הן מתעסקות בהלבשה ובאיפור במקום בהחלטות החשובות. חוסר הביטחון מובנה בעולם הקולנוע". גיאת, שעובדת גם כצלמת ומספרת כי הוא מופלית בקבלה לעבודה בשל היותה אמא, מוסיפה: "אפילו מרבית הנשים שיוצרות היום – יוצרות בעבור גברים. אנחנו החלטנו שהגיבורות שלנו הן נשים, נקודת המבט היא שלהן. זה לא מובן מאליו". היא מספרת שהאמהות שלה, שנתפסת כחסרון במקומות עבודה אחרים, היא עניין לגיטימי שזוכה לתמיכה במהלך היצירה של הסדרה, וזה ייחוד נוסף שלה. "אנחנו צריכות לחזק אחת את השנייה, יצירה נשית תביא עוד יצירה נשית. אנחנו צריכות לבחור בנשים שיעבדו איתנו".

שמקבלי החלטות בטלוויזיה יצאו מהתחת של עצמם. גלית חוגי

גם חוגי, בהיותה חלק מהסצנה האלטרנטיבית, לא חוסכת בביקורת על עולם הבידור. "כל שוק הקומדיה בארץ נשלט בידי גברים. במערכת של 'ארץ נהדרת' יש מיעוט נשי. זה מייצר משהו מסוים. לא מספק אותי שתהיה שם אישה אחת בכותבים, או שב'מועדון לילה' תהיה פאנליסטית אחת. זה לא כוחות. זה לא עוזר. זה עלה תאנה מטומטם. לשים בחורה אחת זה שום דבר". היא מסיימת במסר לאומה: "אני רוצה שיהיו עוד 9,000 נשים שיעשו סטנדאפ, הומור, קומדיה. הייתי רוצה שהן לא יתביישו ויבואו להופיע. הייתי רוצה שמקבלי ההחלטות בעולם הטלוויזיה יצאו מהתחת של עצמם ויבינו שיש לעניין הנראות חשיבות גדולה".