נשים לא ראויות לפרסים ממלכתיים

כמדי שנה, בתקופת החגים פורסמו שמות הזוכים בפרס א.מ.ת לשנת 2014, כולם מדענים ואנשי רוח מהמובילים בישראל. הטקס עצמו יערך בשבועות הקרובים במעמד ראש הממשלה בנימין נתניהו.

למי שאינם מכירים, פרס א.מ.ת – אומנות, מדע ותרבות, מוענק משנת 2002, "על הצטיינות והשיגים אקדמאיים או מקצועיים בעלי השפעה מרחיקת לכת ותרומה מיוחדת לחברה" (כך עפ"י אתר פרס א.מ.ת). הפרס, בגובה מיליון דולר, ממומן מקרן א.מ.ת – לקידום המדע, התרבות והאומנות בישראל והוא בחסות ראש הממשלה. הפרס ניתן לאזרחי ישראל (במקרים מיוחדים הוא ניתן למי שמתגוררים בה ורואים בישראל את ביתם) והוא מוענק בקטגוריות: מדעי החיים, מדעים מדויקים, מדעי החברה, מדעי הרוח והיהדות, תרבות ואומנות.
אך משום מה, ככל שמשתקף מהפרס, הישגים מרחיקי לכת במדע, אומנות ותרבות שמורים בישראל בעיקר לגברים, יהודים ועל אף שאיני נמנית עם חובבי האבחנה העדתית – ממוצא אשכנזי.

בשנה שעברה קמה בישראל ביקורת ציבורית חריפה, לאחר שכל חתני הפרס היו רובם ככולם גברים. כך אגב, גם בשנים 2011, 2009 ו- 2002. כאמור, אם ניתן היה לחשוב כי הביקורת הרחבה שנמתחה על כך, תביא לשינוי משמעותי בתוצאות הפרס השנה, זה הזמן לחשוב שוב. השנה בין שמונת חתני הפרס, ישנה רק אישה אחת, פרופ' נעמה גורן ענבר (ארכיאולוגיה).

מעט נתונים. מיום הקמת פרס א.מ.ת התקבלו בו כ- 700 מועמדים לפרס בקטגוריות השונות, מתוכם 16% נשים. מספר הזוכים בפרס מיום הקמתו עומד על כ-114 זוכים מתוכם  16 נשים שזכו בפרס. השנה היו כ – 72 מועמדים לפרס מתוכם 13 נשים, כאשר כאמור רק אישה אחת הוכרזה לבסוף כזוכה המאושרת.זה המקום לציין, כי בכל השנים בהן חולק הפרס לא זכה בו ולו זוכה אחד מקרב ערביי ישראל. אישה ערביה? נו בא.מ.ת, בואו לא ניסחף בבקשה..

"הייצוג המועט של נשים בקרב זוכות/י פרס א.מ.ת ,כמו גם בפרסים ממלכתיים נוספים, מעיד על הפרקטיקה הנפוצה של עיוורון מגדרי בישראל. בשליש מהשנים בהן הוענק הפרס לא זכו בו נשים כלל, עובדה שמעידה, משחזרת ומשדרת שהספירה הציבורית הממלכתית בישראל היא בעיקרה ממלכה גברית ולכן הם אלו אשר זוכים בה להכרה מוסדית וסמלית והכספית הנלווית", אמרה לי השבוע פרופ' חנה הרצוג, מנהלת שותפה ב- "שוות" – המרכז לקידום נשים בזירה הציבורית במכון ון ליר בירושלים. "כאשר המדינה מגדירה נישה ייעודית להכרה והוקרה של נשים- כדוגמת טקס השאת המשואות ביום העצמאות האחרון – אין קושי לאתר נשים נהדרות שייקחו חלק. אך כאשר זוהי הכרה כללית, נשים נעדרות כמעט לחלוטין. פרס ממלכתי הוא הזדמנות למדינה לסמן מובילות/י דרך, מנהיגות ובולטות בתחומים שונים – עד היום זה בעיקר סימן שנשים שוליות בהקשר זה."

 

במחשבה זריזה, ניתן לחשוב על לא מעט נשים, שניתן לראות בהן מועמדות ראויות לקבלת הפרס בתחום התרבות והאומנות ובהן: ענת סרגוסטי (צלמת ועורכת מוערכת, ממייסדות תא העיתונאיות) רונית אלקבץ (במאית ושחקנית הסרט 'גט', הסרט זוכה פרס אופיר) אילנה דיין (20 שנות "עובדה" וסיקור מבצע צוק איתן) מנכ"לית תאטרון בית לסין ציפי פינס, השחקנית תיקי דיין (שחקנית תאטרון הקאמרי, השנה שיחקה תפקיד מופלא במחזה "אמא קוראז") ועוד.

בהנהלת פרס א.מ.ת טוענים כי הם עושים ככל שניתן כדי "לייצר" נשים מועמדות, כולל פניה אקטיבית לארגוני נשים ולתקשורת, אבל מה לעשות שנשים אינן מגישות מועמדות? נראה כי גם במקרה הזה הבעיה מתחילה הרבה יותר נמוך.

אבל פרס א.מ.ת הוא רק דוגמה קטנה והוא אינו עומד בודד במערכה. גם בקרב פרס וולף היוקרתי למדע ולאמנויות ופרס רוטשילד אחוז הנשים הזוכות עומד על 3% בלבד.
בפרס ישראל המצב לכאורה מעט חיובי יותר ועומד על כמעט 15% נשים, אך עדיין השיעור נמוך מאוד – 101 נשים לעומת 574 גברים, נתון שהביא את יו"ר הרשות לקידום מעמד האישה במשרד רוה"מ ורד סויד לצאת בימים אלה בקמפיין הקורא לנשים להגיש מועמדות לפרס החשוב.

התמונה העגומה המשקפת מהנתונים האלו מחזירה אותי הרבה לפני 'תקרת הזכוכית' וזכיה בפרסים, שוב אל אותה 'ריצפת הגומי' של המציאות החברתית בארץ המעכבת נשים מלהתקדם ולטפס קדימה בחיים הציבוריים, באקדמיה, בצבא וכו' כפי שהשתקף בעשרות מאמרים ומחקרים בעבר שאין טעם לחזור עליהם.
האופטימיות המסוימת שליוותה אותי השנה, התגלתה כנאיביות מוגזמת, נוכח העובדה הסמלית והמצערת שאין נשים בא.מ.ת.

תגובות (0)
הוסף תגובה